Page 878 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 878

‫םיטפוש רפס‪      ‬תודע תוכלה‪      ‬פרק ז	‬                                                            ‫‪	856‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי‬  ‫	‬                                                                             ‫א   ֵמ ִעיד ַה ָּקרֹוב – קיום שטרות בדרך‬

‫זיהוי חתימות העדים‬    ‫ז‬                                                                             ‫הרביעית (לעיל ו‪,‬ב)‪ .‬והקלו חכמים בתנאי‬
                                                                                                    ‫העדות (וכן בהלכה הבאה‪ ,‬בקטן שהגדיל)‪ ,‬מפני‬
                                       ‫עדות קרוב וקטן שגדל לזיהוי חתימה‬                             ‫שקיום שטרות הוא מדרבנן‪ ,‬ואינו אלא‬
                                                                                                    ‫גילוי דעת שאין החתימה שבו מזויפת‪,‬‬
‫א   ֵמ ִעיד ַה ָּקרֹוב ַעל ְּכ ַתב ְי ֵדי ְקרֹובֹו‪ֵּ .‬כי ַצד? ְׁש ָטר ֶׁש ֵע ָדיו‬                   ‫ואינו עניין לתוכן השטר (פה"מ כתובות‬

‫ְראּו ֵבן ְוִׁש ְמעֹון‪ּ ,‬ו ֵמתּו אֹו ָה ְלכּו ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים‪ּ ,‬ו ָבא ְּבנֹו‬                  ‫ב‪,‬ט; לעיל ו‪,‬ח; והשווה לעדות תורה‪ ,‬להלן‬
‫ֶׁשִּלְראּו ֵבן ְו ָא ַמר ' ֶזה ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשְּל ָא ִבי'‪ּ ,‬ו ָבא ְּבנֹו ֶׁשְּלִׁש ְמעֹון‬
‫ְו ָא ַמר ' ֶזה ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשְּל ָא ִבי' – ֲהֵרי ֵאּלּו ִּכְׁש ֵני ֵע ִדים ֶׁש ֵאי ָנם‬          ‫יד‪,‬ב‪ֵ .)3‬אּלּו ִּכְׁש ֵני ֵע ִדים ֶׁש ֵאי ָנם ְקרֹו ִבים‬
‫ְקרֹו ִבים‪ְ ,‬ו ִאם ִנ ְצ ָטֵרף ִעָּמ ֶהם ְׁש ִליִׁשי ְו ֵה ִעיד ַעל ְּכ ַתב ְי ֵדי‬                  ‫– שהאב מעיד על האירוע והבן מעיד‬
                                                                                                    ‫על חתימת אביו‪ְּ .‬כ ַתב ְי ֵדי ְׁש ֵני ֶהם –‬
                             ‫ְׁש ֵני ֶהם‪ֲ ,‬הֵרי ִנ ְת ַק ֵּים ַהּ ְׁש ָטר‪.‬‬                          ‫ונמצא שיש שני עדים שאינם קרובים‬

‫ב  ְו ֵאּלּו ִמ ְּד ָבִרים ֶׁשֶּנ ֱא ָמ ִנים ַהְּגדֹו ִלים ְל ָה ִעיד ְּב ָג ְד ָלן ַמה ּ ֶׁשָראּו‬                       ‫על כל חתימה‪.‬‬

‫ְּב ָק ְט ָנן‪ֶ :‬נ ֱא ָמן ָא ָדם לֹו ַמר ְּכֶׁשהּוא ָּגדֹול ' ֶזה ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשְּל ַאָּבא'‬       ‫ב  ְּכֶׁשהּוא ָּגדֹול – ראה את השטר‬
‫ְו' ֶזה ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשְּלַרִּבי' ְו' ֶזה ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשְּל ָא ִחי'‪ֶׁ' ,‬ש ָה ִיי ִתי ַמִּכיר‬
‫ִּב ְכ ַתב ָי ָדם ְּכֶׁש ָה ִיי ִתי ָק ָטן'; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְצ ָטֵרף ִעּמֹו ַא ֵחר ֶׁשַּמִּכיר‬      ‫הנידון כשהוא גדול‪ ,‬והכיר שהחתימה‬
                                                                                                    ‫זהה לחתימת אביו שראה כשהיה קטן‪.‬‬
                                ‫ְּכ ַתב ָי ָדם ְּכֶׁשהּוא ָּגדֹול‪.‬‬                                  ‫וכשר להעיד‪ ,‬אף אם הוא קרוב (י';‬
                                                                                                    ‫ר"ן כתובות כח‪,‬א)‪ֶׁ .‬שְּל ַאָּבא‪ֶׁ ...‬שְּל ַרִּבי‪...‬‬
                                                  ‫עדות חלקית על החתימות‬                             ‫ֶׁשְּל ָא ִחי – שדווקא בהם הקלו חכמים‬

‫ג  ְׁש ָטר ֶׁש ֵע ָדיו ְראּו ֵבן ְוִׁש ְמעֹון‪ּ ,‬ו ָבאּו ְׁש ַנ ִים ְו ֵה ִעידּו ְׁש ֵני ֶהן‬                                         ‫(י')‪.‬‬

‫ֶׁש ֶּזה ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשִּלְראּו ֵבן ְו ֶזה ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשְּלִׁש ְמעֹון – ִנ ְת ַק ֵּים‬                     ‫ג  ְּכ ֶא ָחד – ביחד‪.‬‬
‫ַהּ ְׁש ָטר‪ֲ .‬א ָבל ִאם ֵה ִעיד ֶזה ַעל ְּכ ַתב ְי ֵדי ְראּו ֵבן‪ְ ,‬ו ַהּ ֵׁש ִני ֵה ִעיד‬            ‫ד   ֶזה ְּכ ַתב ָי ִדי – ואמר גם 'ואני עד‬
‫ַעל ְּכ ַתב ְי ֵדי ִׁש ְמעֹון – ֹלא ִנ ְת ַק ֵּים ַהּ ְׁש ָטר‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁשָּצִריְך ְׁש ֵני‬
‫ֵע ִדים ַעל ָּכל ְּכ ַתב ַיד ֶא ָחד ִמּ ְׁש ֵני ֶהם‪ְ .‬ו ִאם ֵיׁש ְׁש ִליִׁשי ֵמ ִעיד‬                ‫בדבר זה'‪ .‬כי אם אינו זוכר על מה חתם‪,‬‬
                                                                                                    ‫אינו יכול להעיד גם על כתב ידו (לעיל ו‪,‬ב‪,‬‬
                 ‫ַעל ְּכ ַתב ְראּו ֵבן ְוִׁש ְמעֹון ְּכ ֶא ָחד – ִנ ְת ַק ֵּים‪.‬‬                     ‫הדרך השלישית; וכן להלן ח‪,‬א)‪ָּ .‬תלּוי ְּב ֵעדּות‬
                                                                                                    ‫ָה ֶא ָחד – שאין העדות מתקיימת בשניים‪,‬‬
                                                       ‫עדות אחד החותמים‬                             ‫שרוב העדות‪ ,‬שלושה רבעים ממנה‪ ,‬הם‬
                                                                                                    ‫על פי עד אחד‪ֶׁ .‬שָּלִראׁשֹון – שהעיד‪' :‬זה‬
‫ד   ָא ַמר ָהִראׁשֹון ' ֶזה ְּכ ַתב ָי ִדי'‪ְ ,‬ו ֵה ִעיד הּוא ְו ַא ֵחר ַעל ְּכ ַתב‬
                                                                                                              ‫כתב ידי‪ ,‬ואני עד בדבר זה'‪.‬‬
‫ְי ֵדי ַהּ ֵׁש ִני – ֹלא ִנ ְת ַק ֵּים‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁשִּנ ְמ ָצא ְׁשלֶׁשת ִר ְב ֵעי ַהָּממֹון‬
‫ֶׁשַּבּ ְׁש ָטר ָּתלּוי ְּב ֵעדּות ָה ֶא ָחד‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ֵה ִעיד ָא ִחיו אֹו ְּבנֹו‬                 ‫ה   ִעם ֶזה ָה ֵעד ַה ַחי – והרי העד החי‬
‫ֶׁשָּלִראׁשֹון ִעם ַא ֵחר ַעל ְּכ ַתב ְי ֵדי ַהּ ֵׁש ִני – ֹלא ִנ ְת ַק ֵּים‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי‬
                                                                                                    ‫אינו מצטרף להעיד על חתימת המת‬
              ‫ְׁשלֶׁשת ִר ְב ֵעי ַהָּממֹון ָּתלּוי ְּב ֵעדּות ַהְּקרֹו ִבים‪.‬‬                        ‫(ראה הלכה ד)‪ּ .‬כֹו ֵתב‪ֲ ...‬א ִפּלּו ַעל ַה ֶח ֶרס –‬
                                                                                                    ‫חותם אפילו על חרס‪ ,‬וכל שכן על נייר‬
‫ה  ְׁש ַנ ִים ַהחֹו ְת ִמין ַעל ַהּ ְׁש ָטר‪ּ ,‬ו ֵמת ֶא ָחד ֵמ ֶהן – ָצִריְך ְׁש ֵני‬                 ‫אחר‪ ,‬בפני שני עדים אחרים‪ .‬עדים אלו‬
                                                                                                    ‫לומדים להכיר את חתימתו על החרס‬
‫ֵע ִדים ְל ָה ִעיד ַעל ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשַּלֵּמת‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ִנ ְמ ָצא ֶאָּלא ֵעד‬                    ‫ויכולים להעיד לפי הדרך הרביעית (לעיל‬
‫ֶא ָחד ִעם ֶזה ָה ֵעד ַה ַחי – ֲהֵרי ֶזה ַה ַחי ּכֹו ֵתב ֲח ִתי ַמת ָידֹו ִּב ְפ ֵני‬                ‫ו‪,‬ב) על חתימת ידו בשטר (י') או שישוו‬
‫ֵע ִדים ֲא ִפּלּו ַעל ַה ֶחֶרס ּו ַמְׁש ִליכֹו ְּב ֵבית ִּדין‪ַ ,‬עד ֶׁש ֻּי ְח ַזק ְּכ ַתב‬           ‫בית דין בין החרס הזה לבין חתימתו‬
‫ָידֹו ְּב ֵבית ִּדין‪ְ ,‬וֹלא ִי ְה ֶיה ָצִריְך לֹו ַמר ֶׁש ֶּזה ְּכ ַתב ָידֹו‪ְ ,‬ו ָי ִעיד הּוא‬       ‫בשטר הנידון‪ ,‬על פי הדרך החמישית‪.‬‬
                                                                                                    ‫העדים נצרכים כדי להעיד שאכן הוא‬
    ‫ְו ָה ַא ֵחר ַעל ְּכ ַתב ְי ֵדי ַהֵּמת‪ְ ,‬ו ִי ְת ַק ֵּים ְּכ ַתב ָידֹו ֶׁשֹּלא ִמִּפיו‪.‬‬         ‫חתם על החרס‪ּ .‬ו ַמְׁש ִליכֹו ְּב ֵבית ִּדין –‬
                                                                                                    ‫דווקא‪ ,‬שיוודאו שהחרס עם חתימתו לא‬
                                                                                                    ‫ישמשו לזיוף (לכתיבת שטר על חרס ראה מכירה‬
                                                                                                    ‫א‪,‬ז)‪ְ .‬וֹלא ִי ְה ֶיה ָצִריְך לֹו ַמר – העד החי‪.‬‬
   873   874   875   876   877   878   879   880   881   882   883