Page 873 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 873

‫םיטפוש רפס‪      ‬תודע תוכלה‪      ‬פרק ד ‪	851‬‬                                                                          ‫	‬

‫ו   ֵה ִעיד ָה ֵעד ָה ֶא ָחד ְּב ֵבית ִּדין ֶזה‪ְ ,‬ו ֵה ִעיד ַהּ ֵׁש ִני ְּב ֵבית ִּדין ו   ָיבֹוא ֵּבית ִּדין ֵא ֶצל ֵּבית ִּדין – יבוא‬
‫כל בית הדין הראשון אל כל בית הדין‬
‫השני‪ ,‬ולא רק מקצת הדיינים‪ ,‬כדי שלא‬                       ‫ַא ֵחר – ָיבֹוא ֵּבית ִּדין ֵא ֶצל ֵּבית ִּדין‪ְ ,‬ו ִי ְצ ָטְרפּו ֵעדּו ָתן‪ְ .‬ו ֵכן‬
‫תיחשב העדות כעדות עד מפי עד‬                              ‫ִאם ֵה ִעידּו ְׁש ֵני ָה ֵע ִדים ְּב ֵבית ִּדין ֶזה‪ְ ,‬ו ָח ְזרּו ְו ֵה ִעידּו ְּב ֵבית ִּדין‬
‫(סמ"ע חו"מ ל‪,‬לד)‪ְ .‬ו ָח ְזרּו ְו ֵה ִעידּו ְּב ֵבית‬      ‫ַא ֵחר – ָיבֹוא ֶא ָחד ִמָּכל ֵּבית ִּדין ּו ֵבית ִּדין‪ְ ,‬ו ִי ְצ ָטְרפּו‪ֲ .‬א ָבל‬

‫ִּדין ַא ֵחר – כגון שהרכב הדיינים בבית‬                    ‫ָה ֵעד ִעם ַה ַּד ָּין ֶׁש ֵה ִעידּו ְׁש ֵני ָה ֵע ִדים ְּב ָפ ָניו – ֵאין ִמ ְצ ָטְר ִפין‪.‬‬
‫הדין הראשון התחלף‪ָ .‬יבֹוא ֶא ָחד ִמָּכל‬
‫ֵּבית ִּדין‪ְ ...‬ו ִי ְצ ָטְרפּו – להמשך הדיון‪.‬‬                                                        ‫צירוף עדויות רק בעדות שלמה‬
‫והדברים אמורים בשהדיון בעדותם של‬
                                                         ‫ז‪ַ   1‬אף ַעל ִּפי ֶׁשְּמ ָצְר ִפין ָה ֵעדּות ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות – ָצִריְך ֶׁש ָּי ִעיד‬
‫העדים יכול להתחיל מיד‪ ,‬ואין צורך‬
‫שיעידו דייני בית הדין הראשון בפני‬                        ‫ָּכל ֵעד ֶא ָחד ִמּ ְׁש ֵני ֶהן ְּב ָכל ַה ָּד ָבר‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (טוען ונטען טו‪,‬ב;‬
‫בית הדין השני שקיבלו את עדותם‪.‬‬                           ‫לעיל ב)‪ֲ .‬א ָבל ִאם ֵה ִעיד ֶא ָחד ְּב ִמ ְק ָצת ַה ָּד ָבר‪ְ ,‬ו ֵה ִעיד ַהּ ֵׁש ִני‬
‫ֲא ָבל ָה ֵעד ִעם ַה ַּד ָּין וכו' – אי אפשר‬             ‫ְּב ִמ ְק ָצתֹו – ֵאין ְמ ַק ְּי ִמין ֶאת ַה ָּד ָבר ֵמ ֵעדּות ְׁש ֵני ֶהן‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬

‫להמשיך בדיון‪ ,‬מפני שעד אחד מעיד‬                                             ‫" ָיקּום ָּד ָבר" (דברים יט‪,‬טו)‪ְ ,‬וֹלא ֲח ִצי ָּד ָבר‪.‬‬
‫על עצם ההלוואה והדיין מעיד על‬
 ‫העדות שהעידו לפניו (רי"ף ב"ב קסה‪,‬ב)‪.‬‬                    ‫ז‪ֵּ  2‬כי ַצד? ֶזה אֹו ֵמר ' ָא ַכל ָׂש ֶדה זֹו ָׁש ָנה ְּפלֹו ִנית'‪ְ ,‬ו ֶזה ֵה ִעיד‬

‫ֶׁש ֲא ָכ ָלּה ְּבָׁש ָנה ְׁש ִנ ָּיה‪ְ ,‬ו ֶזה ֵה ִעיד ֶׁש ֲא ָכ ָלּה ְּבָׁש ָנה ְׁש ִליִׁשית – ז‪ְּ  1‬ב ָכל ַה ָּד ָבר – בכל העובדות‬

‫ֵאין ְמ ָצ ְר ִפין ֵעדּות ְׁש ָלְׁש ָּתן ְואֹו ְמ ִרין‪ֲ :‬ה ֵרי ֲא ָכ ָלּה ָׁשלׁש ָׁש ִנים; הדרושות לקיום הכרעה משמעותית‬
‫בדין‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר – "ֹלא ָיקּום ֵעד ֶא ָחד‬
‫ְּב ִאיׁש ְל ָכל ָעוֹן ּו ְל ָכל ַחָּטאת ְּב ָכל ֵח ְטא‬                     ‫ֶׁשָּכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ֵה ִעיד ְּב ִמ ְק ָצת ַה ָּד ָבר‪.‬‬
‫ֲאֶׁשר ֶי ֱח ָטא‪ַ ,‬על ִּפי ְׁש ֵני ֵע ִדים אֹו ַעל ִּפי‬
                                                         ‫ז‪ְ  3‬ו ֵכן ִאם ֵה ִעיד ֶזה ֶׁש' ֲא ִני ָר ִאי ִתי ְׂש ָעָרה ַא ַחת ְּב ַצד ְי ִמינֹו‬
            ‫ְׁשֹל ׁש ָ�ה ֵע ִדים ָיקּום ָּד ָבר"‪.‬‬
                                                         ‫ֶׁשָּל ֶזה'‪ְ ,‬ו ֶזה אֹו ֵמר 'ַו ֲא ִני ָר ִאי ִתי ְׂש ָעָרה ַא ַחת ְּב ַצד ְׂש ֹמאלֹו‬
‫ז‪ֵּ  2‬כי ַצד – דוגמה לתביעת בעלות על‬                     ‫ְּבאֹותֹו ַהּיֹום' – ֵאין ִמ ְצ ָטְר ִפין ִּד ְבֵרי ְׁש ֵני ֶהם ְּכ ֵדי ֶׁשּנֹא ַמר‪ֲ :‬הֵרי‬
                                                         ‫ֵה ִעידּו ְׁש ֵני ֶהם ֶׁש ָה ָיה ֶזה ָּגדֹול ְּביֹום ְּפלֹו ִני; ְל ִפי ֶׁשָּכל ֶא ָחד‬
‫קרקע נגד אדם הטוען גם הוא לבעלות‬
‫על אותה הקרקע בקניין או במתנה‬                                                            ‫ֵה ִעיד ְּב ִמ ְק ָצת ַה ִּסי ָמ ִנין‪.‬‬
‫או בירושה‪ ,‬ומחזיק בה שלוש שנים‬

‫ומשתמש בה כפי שמשתמש בעל קרקע‬                            ‫ז‪ֲ   4‬א ִפּלּו ֵה ִעידּו ְׁש ַנ ִים ִּבְׂש ָעָרה ַא ַחת‪ְ ,‬ו ֵה ִעידּו ְׁש ַנ ִים ֲא ֵחִרים‬
‫(=אכלה)‪ ,‬וטוען שאבד שטר הקניין‬
‫ִּבְׂש ָע ָרה ַא ַחת‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָּכל ַּכת ֵמ ֶהן ֵה ִעי ָדה ַעל ֲח ִצי ָּד ָבר – ֵאין שלו‪ .‬ומאחר שבשלוש השנים האלו‪,‬‬
‫לא ערער התובע על החזקתו בקרקע‪,‬‬
                                                         ‫זֹו ֵעדּות‪.‬‬
‫יש להניח שהקרקע אינה שלו‪ .‬והנתבע‬
‫ז‪ֲ   5‬א ָבל ִאם ֵה ִעיד ָה ֶא ָחד ֶׁש ָר ָאה ְׁש ֵּתי ְׂש ָערֹות ְּב ַצד ָי ִמין‪ ,‬צריך להביא עדים שאכל את פירות‬

‫הקרקע שלוש שנים רצופות (טוען ונטען‬                       ‫ְו ֵה ִעיד ַהּ ֵׁש ִני ֶׁשָר ָאה ְׁש ֵּתי ְׂש ָערֹות ְּב ַצד ְׂשמֹאל – ִמ ְצ ָטְר ִפין‪.‬‬
‫יא‪,‬ב)‪ֶ .‬זה אֹו ֵמר – עד אחד אומר‪ .‬אבל‬                                                        ‫ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫אם שלושה זוגות עדים מעידים כל זוג‬

‫על שנה אחרת‪ ,‬עדותם מצטרפת (להלן כא‪,‬ז)‪ ,‬מפני שכל זוג מעיד עדות בעלת משמעות‪ :‬שיש בה לפחות לחייב את‬

‫המחזיק בקרקע לשלם לבעלים תמורת הפירות שאכל‪ ,‬אם לא יצליח להוכיח את בעלותו על הקרקע‪ֵ .‬ה ִעיד ְּב ִמ ְק ָצת‬

                                                         ‫ַה ָּד ָבר – "שבשנה שהעיד בה זה לא העיד בה זה" (טוען ונטען טו‪,‬ב)‪.‬‬

‫ז‪ָ  3‬ר ִאי ִתי ְׂש ָעָרה ַא ַחת – דוגמה לעדות על הגדרת האדם כגדול‪ ,‬המאפשרת למשל להעמידו לדין ולחייבו בעונשים‪,‬‬

‫להתיר לו להעיד או לתת תוקף לפעולות ממוניות מסוימות‪ .‬כל מי שהוא בן ‪ 13‬שנה ויום אחד והביא שתי שערות‬

‫במקום הערווה נחשב גדול (אישות ב‪,‬י)‪ַ .‬ה ִּסי ָמ ִנין – סימני בגרות‪ ,‬ששתי השערות "צריכות להיות במקום אחד" (אישות ב‪,‬יז)‪.‬‬

                                                         ‫ז‪ֲ   4‬א ֵחִרים ִּבְׂש ָעָרה ַא ַחת – שערה אחרת לידה‪.‬‬

‫ז‪ִ   5‬מ ְצ ָטְר ִפין – שכל אחד מהם ראה משהו שהוא עדות שלמה‪ ,‬כלומר שתי שערות‪ ,‬שהן סימן בגרות‪ ,‬וכל אחד מהם‬

‫בפני עצמו מעיד שמדובר בגדול‪ .‬והעדות מתקבלת רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות (כלעיל א; כס"מ)‪.‬‬
   868   869   870   871   872   873   874   875   876   877   878