Page 870 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 870
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק ג 848
יּו ַמת ַהֵּמתֹ ,לא יּו ַמת ַעל ִּפי ֵעד ֶא ָחד"ִ .מ ִּד ְב ֵרי סֹו ְפ ִריםֶׁ ,שחֹו ְת ִכין ִּדי ֵני ָממֹונֹות ְּב ֵעדּות ֶׁשִּבְׁש ָטר ַאף
ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִרים – מתקנת חכמים ,אך
ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָה ֵע ִדים ַק ָּי ִמיןְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּת ְנעֹל ֶּד ֶלת ִּב ְפ ֵני לֹוִוין. מדין תורה ,עדות בכתב אינה כשרה.
ְו ֵאין ָּד ִנין ְּב ֵעדּות ֶׁשִּבְׁש ָטר ְּב ִדי ֵני ְק ָנסֹותְ ,ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר השטר משמש לא רק לעדות על ביצוע
ההלוואה ,אלא גם להמשך קיומו של
ְּב ַמּכֹות ּו ְב ָגלּותֶ ,אָּלא ִמִּפי ֶהן ְוֹלא ִמְּכ ַתב ָי ָדן.
חזרה מעדות החובְּ .ב ֵעדּות ֶׁשִּבְׁש ָטרֶׁ ...שֹּלא ִּת ְנעֹל
ֶּד ֶלת ִּב ְפ ֵני לֹוִוין – שלא יצטרך המלווה
הָּ 1כל ֵעד ֶׁשֶּנ ְח ְקָרה ֵעדּותֹו ְּב ֵבית ִּדיןֵּ ,בין ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות להביא את עדי ההלוואה לבית דין.
ותיקנו חכמים להקל גם בעניינים
ֵּבין ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוֵּ .כי ַצד? ָא ַמר ' ֻמ ְט ֶעה
אחרים ,כדי שלא יימנעו הבריות
ָה ִיי ִתי'ׁ' ,שֹו ֵגג ָה ִיי ִתי'ִ ' ,נ ְזַּכְר ִּתי ֶׁש ֵאין ַה ָּד ָבר ָּכְך'ְ ' ,ל ַפ ֲחדֹו מלהלוות ולגבות את ההלוואה (השבעת
ָעִׂשי ִתי' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹוֲ ,א ִפּלּו ָנ ַתן ַט ַעם ִל ְד ָבָריו.
הלווה – מלווה ולווה ב,ב; הקלה בגבייה – שם יז,ט;
הְ 2ו ֵכן ֵאינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִסיף ְּב ֵעדּותֹו ְּת ַנאיְּ .כ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָברָּ :כל גבייה משדה בינונית – שם יט,א).
ְּד ָבִרים ֶׁשּיֹא ַמר ָה ֵעד ַא ַחר ֶׁשֶּנ ְח ְקָרה ֵעדּותֹו ֶׁש ָּיבֹוא ִמְּכ ָל ָלן הְ 1ל ַפ ֲחדֹו – בגלל פחד מפני בעל
ִּבּטּול ָה ֵעדּות אֹו הֹו ָס ַפת ְּת ַנאי ָּבּה – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו.
הדיןַ .ט ַעם ִל ְד ָבָריו – הסבר מדוע אמר
אחרת בעדותו הקודמת.
וֵ 1ע ִדים ַה ֲחתּו ִמין ַעל ַהּ ְׁש ָטר – ֲהֵרי ֵהן ְּכ ִמי ֶׁשֶּנ ְח ְקָרה ֵעדּו ָתן הְ 2להֹו ִסיף ְּב ֵעדּותֹו ְּת ַנאי – כגון
ְּב ֵבית ִּדיןְ ,ו ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין ַל ֲחזֹר ָּב ֶהןַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? שיאמר' :במכירה שהעדתי עליה היה
ְּבֶׁש ֶא ְפָׁשר ְל ַק ֵּים ֶאת ַהּ ְׁש ָטר ֶׁשֹּלא ִמִּפי ֶהןְּ ,כגֹון ֶׁש ָהיּו ָׁשם
ֵע ִדים ֶׁש ֶּזה ְּכ ַתב ָי ָדן ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ְּכ ַתב ָי ָדן יֹו ֵצא ִמָּמקֹום ַא ֵחר. תנאי שֵ .'...אין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו – אבל אם
העיד בלשון דו משמעית ,נאמן להסביר
את דבריו (רדב"ז).
וֲ 2א ָבל ִאם ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ַק ְּימֹו ֶאָּלא ִמִּפי ֶהןְ ,ו ָא ְמרּו 'ְּכ ַתב ָי ֵדנּו וְ 1ל ַק ֵּים ֶאת ַהּ ְׁש ָטר – הליך משפטי
הּוא ֶזהֲ ,א ָבל ְק ַטִּנים ָה ִיינּו'ְ ' ,קרֹו ִבים ָה ִיינּו'ֲ ' ,אנּו ִסים ָה ִיינּו', בפני בית דין של שלושה לאשר
' ֻמ ְט ִעין ָה ִיינּו' – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶנ ֱא ָמ ִניןְ ,ו ִי ְב ַטל ַהּ ְׁש ָטר.
שחתימות העדים על השטר אינן
מזויפות (להלן פרק ו) ,שלאחריו השלושה
ז ָא ְמרּו 'ְּפסּו ֵלי ֵעדּות ָה ִיינּו ַּב ֲע ֵבָרה' אֹו 'ׁשֹ ַחד ָל ַק ְחנּו ַעל ֵעדּות חותמים על השטר ובזה מקיימים אותו
(להלן ו,ד)ֵ .ע ִדים – המעידיםֶׁ .ש ֶּזה ְּכ ַתב
ָי ָדן – של העדים החתומים על השטר .זֹו' – ֵאין ֶנ ֱא ָמ ִניןֶׁ ,ש ֵאין ָא ָדם ֵמִׂשים ַע ְצמֹו ָרָׁשעַ ,עד ֶׁש ָּי ִעידּו
ְּכ ַתב ָי ָדן יֹו ֵצא ִמָּמקֹום ַא ֵחר – מהשוואת ָע ָליו ֵע ִדים ֶׁשהּוא ָרָׁשעְ .ו ֵכן ִאם ָא ְמרּו ' ֲא ָמ ָנה ָהיּו ְּד ָב ֵרינּו' –
חתימותיהם בשטר הנידון לחתימותיהם
ֵאין ֶנ ֱא ָמ ִניןֶׁ ,ש ַהֵּמ ִעיד ַעל ְׁש ַטר ֲא ָמ ָנה ְּכ ֵמ ִעיד ְּבֶׁש ֶקר. בשטרות מקוימים אחרים (להלן ו,ג).
וְ 2ק ַטִּניםְ ...קרֹו ִבים – שהם פסולים לעדות (להלן ט,א)ֲ .אנּו ִסים – הנמצאים בסכנת חיים ,כשטוענים שפחדו שמא
ייהרגו .אך אם הם טוענים שהיו אנוסי ממון ,שפחדו שמא יינטל מהם כספם ,אינם נאמנים ,מפני שאין אדם משים
עצמו רשע" ,כי אמרם שהם הצילו ממונם בממון חברם – רשעות" (פה"מ כתובות ב,ג)ֲ .ה ֵרי ֵאּלּו ֶנ ֱא ָמ ִנין – שטר שאי
אפשר לקיימו אלא מפיהן אינו נחשב כשטר שנחקרה עדות החתומים בו בבית דין ,ואינו כשר אלא אם העידו
העדים לא רק שהיא חתימתם אלא שהם זוכרים את העדות שאישרו בחתימת ידם (להלן ח,א) .לכן השטר אינו
נחשב כעדות שכבר נמסרה ,וכשהם מעידים בבית דין על השטר ומוסיפים את הסיבה לבטלותו ,עדותם נחשבת
עדות אחת ,ואין כאן חזרה מעדותם.
ז ַּב ֲע ֵבָרה – "הרשעים פסולין לעדות מן התורה ...אי זה הוא רשע? כל מי שעבר עברה שחייבין עליה מלקות ,הרי
זה רשע ,ופסול לעדות" (להלן י,א-ב)ֶׁ .ש ֵאין ָא ָדם ֵמִׂשים ַע ְצמֹו ָרָׁשע – ולכן למשל אין בית דין פוסל אותו לעדות על
סמך הודאתוֲ .א ָמ ָנה – שטר שניתן מתוך האמנה שלא ישמש את המחזיק בו לתביעה ,ובדרך כלל ניתן כדי לערוב
להתחייבות מסוימת ,כגון שטר הלוואה שנכתב ונמסר לפני ביצוע ההלוואה (רש"י כתובות יט,א)ְּ .כ ֵמ ִעיד ְּבֶׁש ֶקר – מפני
שאסור לאדם להשהות שטר אמנה בתוך ביתו (בבלי כתובות יט,א) ,מפני שיש בו עדות שקר ,שהרי לא התבצעה ההלוואה.
ואין עדי השטר נפסלים לעדות אחרת כמי שהעיד עדות שקר ממש (רדב"ז).
