Page 869 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬תודע תוכלה‪  ‬פרק ג ‪ 847‬‬ ‫ ‬

‫א‪ָ 2‬מ ֶנה – מאה דינר‪ .‬והמנה יכול‬ ‫א‪ֵּ 2‬כי ַצד? ָא ְמרּו ָה ֵע ִדים 'ְּב ָפ ֵנינּו ִה ְלָוה ֶזה ֶאת ֶזה ָמ ֶנה ְּבָׁש ָנה‬

‫להיות מצורף ממטבעות אחדים‪ ,‬כגון‬ ‫ְּפלֹו ִנית' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִּכְּונּו ֶאת ַהחֹ ֶדׁש‪ְ ,‬וֹלא ֶאת ַהָּמקֹום‬
‫ֶׁש ִה ְלָוה ּבֹו‪ְ ,‬וֹלא ֶאת ַהָּמ ֶנה ִאם ָה ָיה ִמַּמ ְטֵּב ַע ְּפלֹו ִני אֹו ִמַּמ ְטֵּב ַע‬
‫סלע או שקל או דינר או ָמ ָעה‪ְּ .‬בָׁש ָנה‬
‫ְּפלֹו ִני‪ֵ ,‬עדּו ָתן ַק ֶּי ֶמת‪.‬‬
‫ְּפלֹו ִנית – ידיעת השנה חשובה‪ ,‬שהרי‬

‫אם חלפה שנת השמיטה‪ ,‬החוב בטל‪.‬‬

‫ב ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שאין העדים‬ ‫ב ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבהֹו ָדאֹות ְו ַה ְלָואֹות ּו ַמ ָּתנֹות‬

‫צריכים דרישה וחקירה‪ .‬הֹו ָדאֹות –‬ ‫ּו ְמ ִכירֹות ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן‪ֲ .‬א ָבל ְּב ִדי ֵני ְק ָנסֹות – ְצִרי ִכין ְּדִריָׁשה‬
‫הודאת בעל דין המחייבת אותו‪ְ .‬ו ַכּיֹו ֵצא‬ ‫ַו ֲח ִקיָרה‪ְ ,‬ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ְּב ַמ ְל ֻקיֹות ּו ְב ָגלּות‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָר ָאה‬
‫ָּב ֶהן – בדיני ממונות‪ ,‬כשיש מקום לתקן‬

‫פטור מעין זה‪ ,‬כגון בגנבה וגזלה (י'‪.‬‬ ‫ַה ַּד ָּין ֶׁש ַה ִּדין ְמֻרֶּמה‪ְ ,‬ו ָחַׁשׁש לֹו – ָצִריְך ְּדִריָׁשה ַו ֲח ִקיָרה ְּכ ֵע ֵדי‬
‫וראה‪ :‬סנהדרין ה‪,‬ח; שם ה‪,‬יג ובהמשך)‪ִּ .‬די ֵני‬ ‫ְנ ָפׁשֹות‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ֵע ֵדי הֹו ָדאֹות ְו ַה ְלָואֹות‪.‬‬
‫ְק ָנסֹות – "כגון גזלות וחבלות‪ ,‬ותשלומי‬
‫ג‪ַ 1‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ֵע ֵדי ָממֹונֹות ְצִרי ִכין ְּדִריָׁשה ַו ֲח ִקיָרה –‬
‫כפל ותשלומי ארבעה וחמישה‪ ,‬והאונס‬
‫והמפתה" (סנהדרין ה‪,‬ח)‪" .‬זה הכלל‪ :‬כל‬ ‫ִאם ִה ְכ ִחיׁשּו ָה ֵע ִדים ֶזה ֶאת ֶזה ַּב ֲח ִקירֹות אֹו ַּב ְּדִריׁשֹות‪ֵ ,‬עדּו ָתן‬
‫המשלם מה שהזיק‪ ,‬הרי זה ממון‪ .‬וכל‬ ‫ְּב ֵט ָלה‪ְ .‬ו ִאם ִה ְכ ִחיׁשּו ֶזה ֶאת ֶזה ַּבְּב ִדיקֹות – ֵעדּו ָתן ַק ֶּי ֶמת‪.‬‬
‫המשלם יתר או פחות‪ ,‬כגון תשלומי‬

‫כפל או חצי נזק‪ ,‬הרי היתר על הקרן או‬ ‫ג‪ֵּ 2‬כי ַצד? ֶא ָחד אֹו ֵמר 'ְּב ִני ָסן ָלָוה ִמֶּמּנּו' ְו ַהּ ֵׁש ִני אֹו ֵמר 'ֹלא ִכי‪,‬‬
‫הפחות קנס" (נזקי ממון ב‪,‬ח)‪ְּ .‬ב ַמ ְל ֻקיֹות‬
‫– שנחשבות כדיני נפשות‪ ,‬כיוון‬ ‫ֶאָּלא ְּב ִא ָּיר'‪ ,‬אֹו ֶׁש ָא ַמר ָה ֶא ָחד 'ִּבירּוָׁש ַ ִלם' ְו ַהּ ֵׁש ִני אֹו ֵמר 'ֹלא‬
‫שהמלקות "במקום מיתה היא עומדת"‬ ‫י‬

‫ִכי‪ֶ ,‬אָּלא ְּבלֹוד ָה ִיינּו' – ֵעדּו ָתן ְּב ֵט ָלה‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָא ַמר ָה ֶא ָחד‬

‫(סנהדרין טז‪,‬א; והחייבים מפורטים שם בפרקים‬ ‫' ָח ִבית ֶׁשְּל ַי ִין ִה ְלָוהּו' ְו ַהּ ֵׁש ִני אֹו ֵמר 'ֶׁשְּלֶׁש ֶמן ָה ְי ָתה' – ֵעדּו ָתן‬
‫ְּב ֵט ָלה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֻה ְכ ֲחׁשּו ַּב ְּדִריָׁשה‪.‬‬
‫יח‪-‬יט)‪ָּ .‬גלּות – דיני הורג נפש בשגגה‪,‬‬
‫שחייב לגלות לעיר מקלט‪ ,‬שהוא בכלל‬ ‫ג‪ֲ 3‬א ָבל ִאם ָא ַמר ָה ֶא ָחד ' ָמ ֶנה ָׁשחֹר' ְו ַהּ ֵׁש ִני אֹו ֵמר ' ָמ ֶנה ָל ָבן‬

‫דיני נפשות (סנהדרין יא‪,‬ד; רוצח ה‪,‬א)‪ָ .‬ר ָאה‬ ‫ָה ָיה'; ֶזה אֹו ֵמר 'ַּב ְּד ָי ִטי ָה ֶע ְליֹו ָנה ָהיּו ְּכֶׁש ִה ְלָוהּו' ְו ַהּ ֵׁש ִני אֹו ֵמר‬
‫ַה ַּד ָּין ֶׁש ַה ִּדין ְמֻרֶּמה ְו ָחַׁשׁש לֹו – חש‬ ‫'ַּב ְּד ָי ִטי ַה ַּת ְחּתֹו ָנה ָהיּו' – ֵעדּו ָתן ַק ֶּי ֶמת‪ֲ .‬א ִפּלּו ָא ַמר ָה ֶא ָחד‬
‫הדיין או שיש לו ידיעה שאינה עומדת‬ ‫' ָמ ֶנה ִה ְלָוהּו' ְו ַהּ ֵׁש ִני אֹו ֵמר ' ָמא ַת ִים' – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ָמ ֶנה‪ֶׁ ,‬ש ֵּיׁש‬
‫בכל כללי המשפט שאחד מן הצדדים‬
‫מרמה בדין (סנהדרין פרק כד)‪ְּ .‬כ ֵע ֵדי ְנ ָפׁשֹות‬

‫– ואין צורך בכל הדרישות והחקירות‬ ‫ִּב ְכ ַלל ָמא ַת ִים ָמ ֶנה‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָא ַמר ָה ֶא ָחד ' ְּד ֵמי ָח ִבית ֶׁשְּל ַי ִין‬
‫כבדיני נפשות‪ ,‬אלא הדיין פוסק לפי‬ ‫ֵיׁש לֹו ְּב ָידֹו' ְו ֶזה אֹו ֵמר ' ְּד ֵמי ָח ִבית ֶׁש ֶמן' – ְמַׁשֵּלם ַּבָּפחּות‬
‫ראות עיניו בנסיבות המקרה והצורך (י')‪.‬‬
‫ֶׁשַּב ָּד ִמים‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫ג‪ַּ 1‬בְּב ִדיקֹות וכו' – מפני שניתן להניח‬
‫הקלות לעדות בשטר לעדי הלוואה‬
‫שאין בני אדם נוהגים לדקדק בדברים‬
‫אלו‪ ,‬מפני שאינם מעיקר העדות (וראה‬ ‫ד ִּדין ּתֹוָרה ֶׁש ֵאין ְמ ַקְּב ִלין ֵעדּות‪ֹ ,‬לא ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות‬

‫דוגמה בטוען ונטען טו‪,‬ב)‪.‬‬ ‫ְוֹלא ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות‪ֶ ,‬אָּלא ִמִּפי ָה ֵע ִדים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬על ִּפי‬
‫ְׁש ַנ ִים ֵע ִדים" (דברים יז‪,‬ו) – ִמִּפי ֶהם‪ְ ,‬וֹלא ִמְּכ ַתב ָי ָדן‪ֲ .‬א ָבל‬
‫ג‪ֹ 2‬לא ִכי ֶאָּלא – כדי לפסול עדות בגלל‬

‫סתירה בחקירה בשאלת זמן ההלוואה‪,‬‬

‫צריך שתהיה הסתירה ברורה באמירה‬

‫מוחלטת וגם ודאית‪ ,‬כגון שאחד העדים מכחיש את דברי העד השני‪ .‬כי אם העדים אינם חולקים בוודאות זה על זה‪,‬‬

‫ייתכן שלא נתנו דעתם לדבר‪ ,‬ואין בסתירה ביניהם כדי לפסול את עדותם בדיני ממונות (י')‪ָ .‬א ַמר ָה ֶא ָחד ָח ִבית ֶׁשְּל ַי ִין‬

‫וכו' – כדי לפסול סתירה בדרישה (מהות ההלוואה)‪ ,‬די אפילו בסתירה לא ברורה או שאינה ודאית‪.‬‬

‫ג‪ֲ 3‬א ָבל ִאם ָא ַמר ָה ֶא ָחד – שסתר את דברי חברו בבדיקות‪ ,‬שאינן מעיקר העדות‪ָׁ .‬שחֹר – שהשחיר מחמת יושנו‪.‬‬

‫ְּד ָי ִטי – קומה (פה"מ עירובין ח‪,‬יא)‪ְ .‬מַׁשֵּלם ַּבָּפחּות ֶׁשַּב ָּד ִמים – משלם את השווי הנמוך יותר‪.‬‬

‫ד ֶׁש ֵאין ְמ ַקְּב ִלין‪ִ ...‬מִּפי ָה ֵע ִדים – שני עדים לפחות המעידים בבית דין‪ .‬התורה גזרה שיהיו שני עדים דווקא‪ ,‬ולא‬

‫הותירה לשופט שיקול דעת לביצוע עונש בהשערה ואומדן מדעתו‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר – " ַעל ִּפי ְׁש ַנ ִים ֵע ִדים אֹו ְׁשֹל שׁ ָ�ה ֵע ִדים‬