Page 872 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 872
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק ד 850
אַ 2הַּמ ְתֶרה – המזהיר את עובר אֵּ 2כי ַצד? ָה ָיה ֶא ָחד רֹו ֵאהּו ֵמ ַחּלֹון ֶזה ְּכֶׁש ָע ַבר ָה ֲע ֵבָרה,
העברה ומודיע לו שהמעשה שהוא
ְו ָה ֵעד ַהׁ ֵּש ִני רֹו ֵאהּו ֵמ ַחּלֹון ַא ֵחרִ :אם ָהיּו ְׁש ֵני ָה ֵע ִדים רֹו ִאין עומד לעשות הוא עברה שחייבים עליה
ֶזה ֶאת ֶזה – ִמ ְצ ָטְר ִפין; ְו ִאם ָלאו – ֵאין ִמ ְצ ָטְר ִפיןָ .ה ָיה ֶזה מיתה או מלקות (סנהדרין יב,ב)ַ .הַּמ ְת ֶרה
ַהַּמ ְתֶרה ּבֹו רֹו ֶאה ֶאת ָה ֵע ִדיםְ ,ו ָה ֵע ִדים רֹו ִאין אֹותֹו – ַאף ְמ ָצְר ָפן – מפני שהמתרה ,שגם הוא עד
ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין רֹו ִאין ֶזה ֶאת ֶזהַ ,הַּמ ְתֶרה ְמ ָצְר ָפן. לאירוע ,מצטרף אל העדים (י' ע"פ פה"מ
מכות א,ט; להלן א.)4
אָ 3היּו ְׁש ֵני ָה ֵע ִדים ְּב ַב ִית ֶא ָחדְ ,והֹו ִציא ֶא ָחד ֵמ ֶהם רֹאׁשֹו
אֲ 4הֵרי זֹו ֵעדּות ַא ַחת – של ארבעה
ִמן ַה ַחּלֹון ְוָר ָאה ֶזה ֶׁשעֹוֶׂשה ְמ ָלא ָכה ַּבׁ ַּשָּבת ְו ֶא ָחד ַמ ְתֶרה
עדים .ואם צירפן המתרה ,הרי זו עדות
אחת של חמישה עדים ,ואין כאן שתי ּבֹוְ ,ו ִה ְכ ִניס רֹאׁשֹוְ ,ו ָח ַזר ָה ֵעד ַהּ ֵׁש ִני ְוהֹו ִציא רֹאׁשֹו ֵמאֹותֹו
עדויות נפרדות .ואם נמצא שאחד מהם
ַה ַחּלֹון ְוָר ָאהּו – ֵאין ִמ ְצ ָטְר ִפיןַ ,עד ֶׁש ִּיְראּו ְׁש ֵני ֶהן ְּכ ֶא ָחד. הוא קרוב או פסול ,בטלה כל העדות
אָ 4היּו ְׁש ֵני ֵע ִדים רֹו ִאין אֹותֹו ֵמ ַחּלֹון ֶזהּ ,וְׁש ֵני ֵע ִדים (להלן ה,ג .)2וכן אם נמצא ששניים מהם
הם עדים זוממים ,אין השניים נענשים,
רֹו ִאין אֹותֹו ֵמ ַחּלֹון ַא ֵחרְ ,ו ֶא ָחד ַמ ְתֶרה ּבֹו ָּב ֶא ְמ ַצעִּ :ב ְז ַמן עד שיוכח שגם האחרים זוממים (להלן
ֶׁשִּמ ְק ָצ ָתן רֹו ִאין ֵאּלּו ֶאת ֵאּלּו – ֲהֵרי זֹו ֵעדּות ַא ַחת; ְו ִאם כ,ג .לביאור ההזמה ,ראה לעיל א,ה)ְׁ .ש ֵּתי ֵע ֻדיֹות
– בכל עדות שני עדים ,והמתרה אינו ֹלא ָהיּו רֹו ִאין ֵאּלּו ֶאת ֵאּלּוְ ,וֹלא ֵצ ֵרף אֹו ָתם ַהַּמ ְת ֶרה – ֲה ֵרי
כלול באחת מכיתות העדיםִ .אם ִנ ְמ ֵצאת
ֵאּלּו ְׁש ֵּתי ֵע ֻדיֹות; ְל ִפי ָכְךִ ,אם ִנ ְמ ֵצאת ַא ַחת ֵמ ֶהן זֹו ֶמ ֶמת ַא ַחת ֵמ ֶהן זֹו ֶמ ֶמת – ואין אחת הכיתות
– הּוא ְו ֵהן ֶנ ֱהָר ִגיןֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא ֶנ ֱהָרג ְּב ֵעדּות ַהַּכת ַהּ ְׁש ִנ ָּיה. מכחישה את המזימים ,שהרי לא ראתה
את הכת האחרת ואף לא חלק ממנה צירוף עדים בדיני ממונות
(י') .הּוא ְו ֵהן ֶנ ֱה ָר ִגין – הרוצח והכת
ב ֲא ָבל ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָראּו ֶזה ַא ַחר ֶזה, שהוזמה.
ֵעדּו ָתם ִמ ְצ ָטֶר ֶפתֵּ .כי ַצד? ָא ַמר ָה ֶא ָחד 'ְּב ָפ ַני ִה ְלָוהּו ְּביֹום ב הֹו ָדה לֹו – הלווה למלווה שהוא
ְּפלֹו ִני' אֹו 'ְּב ָפ ַני הֹו ָדה לֹו'ְ ,ו ָא ַמר ָה ֵעד ַהּ ֵׁש ִני 'ְו ֵכן ֲא ִני,
חייב לו.
ִה ְלָוהּו ְּב ָפ ַני' אֹו 'הֹו ָדה לֹו' 'ְּביֹום ַא ֵחר' – ֲהֵרי ֵאּלּו
ד ָּב ֶהן – על פיהם ,על פי עדותם.
ה ִּב ְכ ָתב – חתום על שטר הלוואה ִמ ְצ ָט ְר ִפין.
ג ְו ֵכן ִאם ָא ַמר ָה ֶא ָחד 'ְּב ָפ ַני ִה ְלָוהּו' ְו ַהּ ֵׁש ִני אֹו ֵמר 'ְּב ָפ ַני שקוימה עדותו (כלעיל ג,ו)ְ .ו ֵעד ֶא ָחד
ַעל ֶּפה – כגון שמעיד שראה את ביצוע
ההלוואהִ .מ ְצ ָטְר ִפין – אבל אינה נחשבת הֹו ָדה לֹו' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר ָה ִראׁשֹון 'ְּב ָפ ַני הֹו ָדה לֹו' ְו ַהּ ֵׁש ִני
הלוואה בשטר (י')ֶ .זה ֶׁשֹּלא ָּכ ַתב ֵעדּותֹו ֶׁש ֵה ִעיד ַא ַחר ְז ַמן ָא ַמר 'ְּב ָפ ַני ִה ְל ָוהּו' – ֲה ֵרי ֵאּלּו ִמ ְצ ָט ְר ִפין.
– העד המעיד בעל פהָ .ק ִני ִתי ִמ ָּידֹו וכו'
ד ְו ֵכן ְּב ֵעת ֶׁשְּמ ִעי ִדין ְּב ֵבית ִּדין – ָיבֹוא ֶא ָחדְ ,וׁשֹו ְמ ִעין – קבעו תוקף להתחייבותו במעשה
קניין ,כגון קניין חליפין ,כדי להדגיש ְּד ָב ָריו ַהּיֹוםּ ,ו ְכֶׁש ָּיבֹוא ָה ֵעד ַהּ ֵׁש ִני ְל ַא ַחר ְז ַמןׁ ,שֹו ְמ ִעין
את מחויבותם לעסקה וגמירות דעתם.
ְּד ָבָריוּ ,ו ִמ ְצ ָטְר ִפין ֶזה ָל ֶזהּ ,ומֹו ִצי ִאין ָּב ֶהן ַהָּממֹון. ויכול לכתוב כן בלי הסכמתו המפורשת
של המלווה ,מפני "שסתם קניין לכתיבה ה ְו ֵכן ִאם ָה ָיה ֵעד ֶא ָחד ִּב ְכ ָתב ְו ֵעד ֶא ָחד ַעל ֶּפה –
עומד" (מלווה ולווה יא,א)ְ .וֹלא ָׁש ַאל – ולא
ִמ ְצ ָטְר ִפיןְ .ו ִאם ָא ַמר ֶזה ֶׁשֹּלא ָּכ ַתב ֵעדּותֹו ' ָק ִני ִתי ִמ ָּידֹו ַעל ביקשְ .ו ַנ ֲעֵׂשית ִמ ְלָוה ִּבְׁש ָטר – שיש לה
ָּד ָבר ֶזהְ ,וֹלא ָּבא ַהַּמ ְלֶוה ַה ֶּזה ְוֹלא ָׁש ַאל ִמֶּמִּני ִל ְכּתֹב' – תוקף יותר ממלווה שבעל פה ,וגובין
ְׁש ֵני ֶהן ִמ ְצ ָטְר ִפיןְ ,ו ַנ ֲעֵׂשית ִמ ְלָוה ִּבְׁש ָטרְ ,ו ֵאינֹו ָיכֹול לֹו ַמר אותה מנכסים משועבדיםְ .ו ֵאינֹו ָיכֹול –
הלווה .לֹו ַמר ָּפַר ְע ִּתי – מפני שהמלווה 'ָּפ ַר ְע ִּתי'.
את חברו בשטר ,צריך לפרעו בעדים,
ואינו נאמן לומר שכבר פרע את חובו (מלווה ולווה יא,א).
