Page 875 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 875
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק ה 853
מתוך כוונה להעידֵ .עדּות ֻּכָּלן ְּב ֵט ָלה ָע ָליוֶ ,אָּלא ִלְראֹות ָמה ַה ָּד ָברּ ,ו ִב ְכ ַלל ָה ָעם ָּבא ִתי' – ַמ ְפִריִׁשין
– מפני שכל עד שהתכוון להעיד יודע אֹותֹו; ְו ָכל ִמי ֶׁש ָא ַמר ' ְל ָה ִעיד ָּבא ִתיּ ,ו ְל ַכֵּון ָה ֵעדּות' –
שאין עדות עד אחד מתקבלת ,ועליו ַמ ְפִריִׁשין אֹותֹוִ .אם ִנ ְמ ָצא ְּב ֵאּלּו ֶׁשִּנ ְתַּכְּונּו ְל ָה ִעיד ָקרֹוב אֹו
להצטרף עם האחרים כדי להעיד יחד
עמהם ,וכיוון שהתכוון להצטרף עמהם, ָּפסּול – ֵעדּות ֻּכָּלן ְּב ֵט ָלה.
נעשה גם הוא חלק מאותה עדות ,ומשום
הַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָה ָיה ָּב ֶהן ָקרֹוב אֹו ָּפסּולֲ .א ָבל
כך גם הוא פסול.
ִאם ָהיּו ֻּכָּלן ְּכֵׁשִרים – ֶא ָחד ַהִּמ ְתַּכֵּון ְל ָה ִעיד ְו ֶא ָחד ֶׁשֹּלא ִנ ְתַּכֵּון
הַ 2ה ְתָר ָאה – ראה לעיל ד,א. ְל ָה ִעיד ,הֹו ִאיל ְוָר ָאה ַה ָּד ָברְ ,ו ִכֵּון ֵעדּותֹוְ ,ו ָה ְי ָתה ָׁשם ַה ְתָר ָאה,
וְ 1מֻרִּבין – יותר משני עדיםְ .קרֹו ִבים חֹו ְת ִכין ַה ִּדין ַעל ִּפיוֵּ ,בין ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות ֵּבין ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות.
ֶזה ָל ֶזה – גם אם אינם קרובים של בעל וְׁ 1ש ָטר ֶׁש ָהיּו ֵע ָדיו ְמֻרִּביןְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֶא ָחד ֵמ ֶהם ָּפסּול ,אֹו
הדין (ראה להלן ביאור יג,א)ֲ .ה ֵרי ֶזה – השטר
ֶׁש ָהיּו ָּב ֶהם ְׁש ַנ ִים ְקרֹו ִבים ֶזה ָל ֶזהַ ,ו ֲהֵרי ֵאין ָה ֵע ִדים ַק ָּי ִמין ְּכ ֵדי
(השווה לגט שעדיו מרובים ,שדינו שונה ,גירושין ִלְׁשאֹל אֹו ָתןִ :אם ֵיׁש ָׁשם ֵעדּות ְּברּוָרה ֶׁשֻּכָּלן ָיְׁשבּו ַל ְחּ ֹתם,
ֶׁש ֲהֵרי ִנ ְתַּכְּונּו ֻּכָּלם ְל ָה ִעיד – ֲהֵרי ֶזה ָּב ֵטל; ְו ִאם ָלאו – ִּת ְת ַק ֵּים
ט,כז).
ָה ֵעדּות ַּבּ ְׁש ָאר.
וַ 2לָּגדֹול – אדם מכובד ,שסברו שהוא
וְ 2ו ָלָּמה ְמ ַק ְּי ִמין ָה ֵעדּות ַּבּ ְׁש ָאר? ֶׁש ֲהֵרי ֶא ְפָׁשר ֶׁש ָח ְתמּו
עומד לחתום שםְ .ו ָח ַתם – במקום
שהותירו הראשונים לחתימת הגדול. ַהְּכֵׁשִרים ְו ִהִּניחּו ָמקֹום ַלָּגדֹול ַל ְחּתֹםּ ,ו ָבא ֶזה ַה ָּקרֹוב אֹו
חֶׁ 1ש ֵה ִעיד – אבל כל זמן שלא העיד, ַהָּפסּול ְו ָח ַתם ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְע ָּתם; ז ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָה ֵעד ֶׁש ָח ַתם
אף אם ראה את האירוע ,יכול להיות ְּת ִחָּלה ַּבּ ְׁש ָטר הּוא ַהָּפסּול – ֲהֵרי ַהּ ְׁש ָטר ָּכֵׁשר.
דיין ,וקל וחומר לטעון לזכות או לחובה
(כס"מ)ֵ .אינֹו מֹו ֶרה – אין עד יכול להורות העד אינו רשאי לטעון טענות בדין
לאחד מן הדיינים כיצד לפסוק את הדין,
ואינו משתתף בדיון על העד ,ובוודאי חָּ 1כל ֵעד ֶׁש ֵה ִעיד ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות – ֵאינֹו מֹוֶרה ְּב ִדין ֶזה
שאינו נעשה דיין" ,אלא יעיד במה
שראה וישתוק" (סה"מ ל"ת רצא; י' .לחריג ַהֶּנ ֱהָרגְ ,וֹלא ְי ַלֵּמד ָע ָליו ֹלא ְזכּות ְוֹלא חֹו ָבהְ ,ו ִאם ָא ַמר ' ֵיׁש
ראה רוצח ב,ט וביאורנו שם)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – בדיני ִלי ְל ַלֵּמד ָע ָליו ְזכּות' – ְמַׁש ְּת ִקין אֹותֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ֵעד ֶא ָחד
הרוצחָּ" :כל ַמֵּכה ֶנ ֶפׁשְ ל ִפי ֵע ִדים ִיְר ַצח ֹלא ַי ֲע ֶנה ְב ֶנ ֶפׁש ָלמּות" (במדבר לה,ל) – ֵּבין ִל ְזכּות ֵּבין ְלחֹו ָבה.
[על פי שני עדים בית הדין יעניש בעונש ּו ַמהּו ֶזה ֶׁשֶּנ ֱא ַמר " ָלמּות"? ְּכלֹו ַמרֵ ,עד ֶׁש ֵה ִעיד ְּב ֶנ ֶפׁש ָלמּות
מוות] ֶאת ָהרֹ ֵצ ַחְ ,ו ֵעד ֶא ָחד ֹלא ַי ֲע ֶנה
– ֹלא ַי ֲע ֶנה ָּד ָברֶ ,אָּלא ָי ִעיד ְו ִיְׁשּתֹק.
ְב ֶנ ֶפׁש ָלמּות".
חֲ 2א ָבל ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות ֵיׁש ָל ֵעד ְל ַלֵּמד ְזכּות ְוחֹו ָבה; ֲא ָבל ֹלא
חֵ 2יׁש ָל ֵעד – מותר לעדֶׁ .ש ֵאין ֵעד
ִיָּמ ֶנה ִמן ַה ַּד ָּי ִניןְ ,וֹלא ֵי ָעֶׂשה ַּד ָּיןֶׁ ,ש ֵאין ֵעד ַנ ֲעֶׂשה ַּד ָּין ֲא ִפּלּו
ַנ ֲעֶׂשה ַּד ָּין – מפני שנראה כנוגע בעדותו,
כגון שהדיין לא יקבל עדות הזמה על ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות .טַּ 1בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ָד ָבר ֶׁשָּצִריְך
עצמו (בבלי סנהדרין לג,ב; תוספות ב"ק צ,ב).
ֵע ִדים ִמן ַהּתֹוָרהְ ,ו ָצִריְך ַּד ָּי ִנין ָלדּון ְּבאֹותֹו ַה ָּד ָבר ִמן ַהּתֹוָרה.
טְּ 1בֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם – בדברים שתיקנו ֲא ָבל ְּבֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם – ֵעד ַנ ֲעֶׂשה ַּד ָּין.
חכמים. טֵּ 2כי ַצד? ֶא ָחד ֶׁש ֵה ִביא ֶאת ַהֵּגטְ ,ו ָא ַמר 'ְּב ָפ ַני ִנ ְכ ַּתב ּו ְב ָפ ַני
טֶׁ 2ש ֵה ִביא ֶאת ַהֵּגט – כגון מחוץ ֶנ ְח ַּתם' – הּוא ּוְׁש ַנ ִים נֹו ְת ִנין אֹותֹו ָלּהְ ,ו ִנ ְמ ָצא ְּכ ִאּלּו ְנ ָט ַלּתּו
ְּב ֵבית ִּדיןְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
לארץ לארץ ישראל .חכמים תיקנו
שעליו להעיד על כשרות הגט ,שנכתב
ונחתם בפניו כדין ולשם גירושי בני הזוג
הנזכרים בו ,ואין די במסירתו .שליח זה,
שהוא עד ,יכול להצטרף לשניים אחרים
להיות בית דין שהגט נמסר לאישה
בפניו (גירושין ז,א-ח; ז,יט).
