Page 900 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬תודע תוכלה‪  ‬פרק טז‪-‬יז ‬ ‫‪ 878‬‬

‫פסלות הדיין‬ ‫ד‪ְׁ 6‬ש ָאר ִמי ֵני ַהַּפ ְס ָלנּות – ראה לעיל‬

‫ד‪ּ 6‬ו ְכ ֶדֶרְך ֶׁשֹּלא ָי ִעיד ְּב ָד ָבר ֶזה ֶׁשָּמא נֹו ֵג ַע ְּב ֵעדּותֹו הּוא‪ָּ ,‬כְך‬ ‫ט‪,‬א‪.‬‬

‫ֹלא ָידּון ְּבאֹותֹו ָּד ָבר‪ְ .‬ו ֵכן ְׁש ָאר ִמי ֵני ַהַּפ ְס ָלנּות‪ְּ :‬כֵׁשם ֶׁשּפֹו ְס ִלין‬ ‫ה ְׁש ַנ ִים – שני דיינים‪ַ .‬ס ְנ ֶה ְדִרי ְּגדֹו ָלה‬
‫ָּב ֵע ִדים‪ָּ ,‬כְך ּפֹו ְס ִלין ַּב ַּד ָּי ִנין‪.‬‬
‫– בית דין הגדול של ‪ 71‬דיינים היושב‬
‫בלשכת הגזית במקדש (ולאחר מכן גלו‬

‫ה ּו ְל ִפי ָכְך ֵאין סֹו ְמ ִכין ַּב ַּס ְנ ֶה ְדִרין ְׁש ַנ ִים ַהְּקרֹו ִבים ֶזה ָל ֶזה‪,‬‬ ‫משם‪ .‬ראה סנהדרין יד‪,‬יב)‪ַ .‬ס ְנ ֶה ְד ִרי ְק ַטָּנה –‬
‫בית דין של ‪ 23‬דיינים שבכל עיר ועיר‪.‬‬
‫ֶׁשּמֹו ִסי ִפין – ההחלטה על עיבור השנה ֵּבין ְּב ַס ְנ ֶה ְד ִרי ְּגדֹו ָלה ֵּבין ְּב ַס ְנ ֶה ְד ִרי ְק ַטָּנה‪ֲ .‬א ָבל ֵאּלּו ֶׁשּמֹו ִסי ִפין‬

‫נבחנת תחילה בשלושה דיינים חברי ַעד ִׁש ְב ָעה ְל ַעֵּבר ַהּ ָׁש ָנה‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ִקּדּוׁש ַה ֹח ֶדׁש‬
‫הסנהדרין הגדולה‪ ,‬וכשרוב הדיינים‬
‫(ד‪,‬ט‪-‬י) – ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ִאם ָה ָיה ָּב ֶהן ָקרֹוב‪ֵ ,‬אין ְּב ָכְך ְּכלּום‪.‬‬ ‫רוצים לעבר את השנה‪ ,‬מוסיפים‬

‫ו ָּכל ַהָּכֵׁשר ָלדּון ָּכֵׁשר ְל ָה ִעיד; ְו ֵיׁש ָּכֵׁשר ְל ָה ִעיד ְו ֵאינֹו ָּכֵׁשר‬ ‫עוד שניים ועוד שניים‪ַ .‬עד ִׁש ְב ָעה –‬
‫וכשמגיעים למניין שבעה‪ ,‬מחליטים‬
‫ָלדּון‪ָ :‬האֹו ֵהב ְו ַהּׂשֹו ֵנא‪ְ ,‬ו ַהֵּגר ְו ַהְּמֻׁש ְחָרר‪ְ ,‬ו ֵכן ַה ָּז ֵקן ְו ַה ָּסִריס‬ ‫על פי הרוב (לתהליך כולו ראה קידוש החודש‬
‫ְו ַהַּמ ְמ ֵזר ְוסֹו ֵמא ְּב ַא ַחת ֵמ ֵעי ָניו – ְּכֵׁשִרין ְל ָה ִעיד ְו ֵאי ָנם ְּכֵׁשִרין‬ ‫ד‪,‬ט‪-‬י)‪ .‬הדיינים הנוספים הללו יכולים‬

‫להיות גם קרובים‪ ,‬כיוון שכבר בהרכב ָלדּון ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹות‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (סנהדרין ב‪,‬ג; ב‪,‬ט; יא‪,‬יא; כג‪,‬ו‪-‬ז)‪.‬‬

‫הראשון היה רוב לעיבור השנה‪ .‬אמנם‬

‫בסנהדרין אין קרובים‪ ,‬אך כאן ההרכב הראשון יכול לצרף להרכב עוד ארבעה חכמים סמוכים‪ ,‬אף אם אינם חברי‬

‫הסנהדרין הגדולה‪ ,‬וכך אפשר שיהיו גם קרובים בהרכב (י')‪ֵ .‬י ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה זו מדעתו ושאין לה‬

‫מקור מפורש (איגרת לר' פנחס הדיין‪ ,‬מהדורת שילת‪ ,‬עמ' תמג)‪.‬‬

‫ו ָהאֹו ֵהב ְו ַהּׂשֹו ֵנא – "אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו‪ ,‬אף על פי שאינו שושבינו ולא רעו אשר כנפשו‪ ,‬ולא למי‬

‫ששונאהו‪ ,‬אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו‪ ,‬אלא צריך שיהיו שני בעלי דינין שווין בעיני הדיין ובלבו‪ .‬ואם‬

‫לא היה מכיר את אחד מהם ולא מעשיו‪ ,‬אין לך דין צדק כמוהו" (סנהדרין כג‪,‬ו‪-‬ז‪ .‬וראה ביאורנו שם)‪ְ .‬ו ַהֵּגר – גר צדק‪ ,‬שאמו‬

‫אינה מישראל (שם ב‪,‬ט; יא‪,‬יא)‪ַ .‬הְּמֻׁש ְח ָרר – עבד כנעני‪ ,‬שכשהוא משתחרר וטובל‪ ,‬הוא נעשה כגר שהתגייר‪ְ .‬ו ֵכן – עד‬

‫עתה נמנו פסולי דיני ממונות‪ ,‬ומכאן ואילך נמנים רק פסולי דיני נפשות‪ַ .‬ה ָּז ֵקן ְו ַה ָּסִריס – "אין מעמידין בכל סנהדרין‬

‫לא זקן מופלג בשנים ולא סריס‪ ,‬מפני שיש בהן אכזריות‪ ,‬ולא מי שאין לו בנים‪ ,‬כדי שיהיה רחמן" (שם ב‪,‬ג)‪ְ .‬ו ַהַּמ ְמ ֵזר‬

‫ְוסֹו ֵמא – מפני שחברי הסנהדרין חייבים להיות חפים מכל מגרעת (שם ט; יא‪,‬יא)‪ְּ .‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו – בעניין דיני ממונות‪.‬‬

‫ראה ההפניות לכל אחד מהם‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ִׁש ְב ָעה ָע ָׂשר‬ ‫ ‪‬‬ ‫א אֹו יֹו ֶדה – כלהלן ג‪-‬ד‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר – במי‬
‫יז‬
‫איסור עדות מפי אחר‬ ‫שנשבע שקר על חברו שאינו יכול להעיד‬
‫לו‪ ,‬שהוא חייב להביא קרבן‪ְ" :‬ו ֶנ ֶפׁש ִּכי‬
‫עדות שמועה פסולה‬ ‫ֶת ֱח ָטא ְוָׁש ְמ ָעה קֹול ָא ָלה [שנשבע שאינו‬
‫יודע עדות] ְוהּוא ֵעד אֹו ָר ָאה אֹו ָי ָדע‪,‬‬
‫א ִמי ֶׁש ֵה ִעידּו לֹו ֲא ָנִׁשים ַרִּבים ּו ְגדֹו ִלים ְּב ָח ְכ ָמה ּו ְב ִיְר ָאה‬ ‫ִאם לֹוא ַיִּגיד ְו ָנָׂשא ֲעוֹנֹו"‪ִּ .‬בְר ִא ָּיה – בלא‬
‫ידיעה‪ ,‬כגון שהעד מעיד שראה שנתן‬
‫ֶׁש ֵהם ָראּו ְּפלֹו ִני ֶׁש ָע ַבר ֲע ֵבָרה ְּפלֹו ִנית אֹו ֶׁשָּלָוה ִמְּפלֹו ִני –‬ ‫המלווה כסף ללווה‪ ,‬אך אינו יודע לשם‬
‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ַמ ֲא ִמין ַה ָּד ָבר ְּב ִלּבֹו ְּכ ִאּלּו ָר ָאהּו‪ֹ ,‬לא ָי ִעיד‪,‬‬ ‫מה נתן לו את הכסף‪ ,‬אם בתורת הלוואה‬
‫ַעד ֶׁש ִּיְר ֶאה ַה ָּד ָבר ְּב ֵעי ָניו‪ ,‬אֹו יֹו ֶדה לֹו ַהּלֹוֶוה ִמִּפיו ְויֹא ַמר לֹו‬ ‫או כפיקדון או כהחזר חוב וכדומה‪,‬‬
‫' ֱה ֵיה ָע ַלי ֵעד'‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪" :‬אֹו ָר ָאה אֹו ָי ָדע" (ויקרא ה‪,‬א)‪ְ .‬ו ֵאין ְלָך‬ ‫העד יכול להעיד על עצם הנתינה (בבלי‪,‬‬
‫ֵעדּות ֶׁשִּמ ְת ַק ֶּי ֶמת ִּבְר ִא ָּיה אֹו ִּבי ִדי ָעה ֶאָּלא ֵעדּות ָממֹון‪ְ .‬ו ָכל‬ ‫שבועות לג‪,‬ב; טוען ונטען ו‪,‬ב)‪ִּ .‬בי ִדי ָעה – ואין‬
‫ַהֵּמ ִעיד ִמִּפי ֲא ֵחִרים – ֲהֵרי ֶזה ֵעד ֶׁש ֶקר‪ְ ,‬ועֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה‪,‬‬ ‫ראיה‪ ,‬כגון שהודה הלווה (להלן ד) שהוא‬
‫חייב לו בפני עדים שלא ראו ש ִהלווה‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא ַת ֲע ֶנה ְב ֵר ֲעָך ֵעד ָׁש ֶקר" (שמות כ‪,‬יב)‪.‬‬ ‫לו‪ֶ .‬אָּלא ֵעדּות ָממֹון – ובעדות נפשות‬