Page 904 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 904

‫םיטפוש רפס‪      ‬תודע תוכלה‪      ‬פרק יח	‬                                                           ‫‪8	 82‬‬

‫ד   ֵאי ָנם ְצִרי ִכין – שלא ניתנה ההתראה אין התראה לעד זומם‬

‫ד   ֵע ִדים זֹו ְמ ִמין ֵאי ָנם ְצִרי ִכין ַה ְתָר ָאה‪ְ .‬ו ֵע ִדים ֶׁש ֻה ְכ ֲחׁשּו‬                 ‫אלא להבחין בין שוגג לבין מזיד (סנהדרין‬
                                                                                                    ‫יב‪,‬ב)‪ ,‬ואין שוגג בעדי שקר‪ ,‬ולכן אין‬
‫ּו ְל ַבּסֹוף הּו ְזמּו – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶנ ֱהָר ִגין אֹו לֹו ִקין אֹו ְמַׁשְּל ִמין‪ִ ,‬מְּפ ֵני‬       ‫מקום להתראה בעדים זוממים (להסבר‬
    ‫ֶׁש ַה ַה ְכ ָחָׁשה ְּת ִחַּלת ֲה ַזָּמה ִהיא‪ֶ ,‬אָּלא ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ִנ ְג ְמָרה‪.‬‬            ‫הדבר ראה להלן כ‪,‬ד)‪ ,‬ובפרט שאיימו‬

                                            ‫חובת נוכחות הזוממים בהזמתם‬                              ‫עליהם לפני שמיעת עדותם (לעיל יז‪,‬ב)‪.‬‬
                                                                                                    ‫ועוד‪ ,‬מפני שהתכוונו לחייב את הנידון‬
‫ה   ֵאין ְמ ִזי ִמין ֶאת ָה ֵע ִדים ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ֶהם‪ּ ,‬ו ַמ ְכ ִחיִׁשין ֶאת‬                    ‫בלא להתרות בו‪ ,‬עושים להם כמו‬

‫שזממו לעשות לו (בבלי כתובות לג‪,‬א)‪ .‬כי ָה ֵע ִדים ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני ֶהם‪ְ .‬ו ֵע ִדים ֶׁשהּו ְזמּו ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני ֶהם – ֲה ֵרי‬
                                                                                                    ‫אילו היה נודע בוודאות שהם עדי שקר‪,‬‬
‫ֻה ְכ ֲחׁשּו; ְל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ֵמתּו ָה ֵע ִדים ֶׁש ֱה ִזימּום ֹק ֶדם ֶׁש ָּי ִזימּו‬                ‫והיו מתרים בהם‪ ,‬לא היו מעידים‪ ,‬שהרי‬
  ‫אֹו ָתם ִּב ְפ ֵני ֶהם – ֵאין ָּכאן ֵעדּות‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִה ְכ ִחיׁשּו זֹו ֶאת זֹו‪.‬‬                  ‫המותרה נענש רק כשאומר 'על מנת כן‬

                                                        ‫ענישת עד שהוכחש‬                             ‫אני עושה' (סנהדרין יב‪,‬ב‪ ,)2‬ולא היה אפשר‬
                                                                                                    ‫להעניש עבריינים מעין אלו‪ ,‬והיה בטל‬
‫ו   ֵע ֵדי ְנ ָפׁשֹות ֶׁש ֻה ְכ ֲחׁשּו ְוֹלא הּו ְזמּו – ֲא ִפּלּו ָּבא ַהֶּנ ֱהָרג‬                 ‫דין עדים זוממים ומתבטלת ההרתעה‬
                                                                                                    ‫מפני תופעה מסוכנת זו (פה"מ סנהדרין‬
‫ְּבַר ְג ָליו‪ֵ ,‬אי ָנם לֹו ִקין‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָלאו ֶׁשִּנ ַּתן ְל ַא ְז ָהַרת ִמי ַתת‬          ‫יא‪,‬ד)‪ַ .‬ה ְת ָר ָאה – הזהרת האדם לפני‬
‫ֵּבית ִּדין‪ְ ,‬ו ֵאין לֹו ִקין ָע ָליו‪ֲ .‬א ָבל ֵּבית ִּדין ַמִּכין אֹו ָתן ַמַּכת‬
                                                                                                    ‫שהוא עושה עברה על האיסור במעשה‬
‫ַמְרּדּות ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁש ִּיְראּו‪.‬‬                                                               ‫הע ֵברה ועל עונשה (סנהדרין יב‪,‬ב)‪ .‬ואין זה‬

                                                    ‫הכרזה על עדים זוממים‬                            ‫דומה לאיום שמאיימים על העדים‪ ,‬לא‬
                                                                                                    ‫רק בנוסח ההתראה לעומת האיום‪ ,‬אלא‬
‫ז   ֵע ִדים זֹו ְמ ִמין ְצִרי ִכין ַה ְכָר ָזה‪ְ .‬ו ֵהי ַאְך ִהיא ַה ַה ְכָר ָזה ֶׁשָּל ֶהן?‬         ‫שכדי שתהיה ההתראה תקפה‪ ,‬צריך‬
                                                                                                    ‫שהמותרה "יתיר עצמו למיתה‪ ,‬ויאמר‬
‫ּכֹו ְת ִבין ְוׁשֹו ְל ִחין ְל ָכל ִעיר ָו ִעיר 'ְּפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני ֵה ִעידּו ְּב ָכְך‬         ‫'על מנת כן אני עושה'‪ ,‬ואחר כך ייהרג"‬
‫ְו ָכְך ְוהּו ְזמּו‪ַ ,‬ו ֲהַר ְגנּום' אֹו ' ָלקּו ְּב ָפ ֵנינּו' אֹו ' ָע ַנְׁשנּו אֹו ָתם ָּכְך‬     ‫(שם; וראה י')‪ֶׁ .‬ש ֻה ְכ ֲחׁשּו ּו ְל ַבּסֹוף הּו ְזמּו –‬
‫ְו ָכְך ִּדי ָנ ִרין'‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ו ַהִּנְׁש ָא ִרים ִיְׁש ְמעּו ְו ִי ָראּו" (דברים יט‪,‬כ)‪.‬‬
                                                                                                    ‫שתחילה באו עדים שהכחישו את גוף‬
                                                           ‫קנס בהזמת ממון‬                           ‫העדות‪ ,‬ואחר כך באו עדים שהעידו‬
                                                                                                    ‫עליהם שהיו עמהם במקום אחר‪ ,‬ולכן‬
‫ח‪ִ   1‬חּיּוב ָה ֵע ִדים ַהּזֹו ְמ ִמים ְלַׁשֵּלם ְּב ָמקֹום ֶׁש ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם –‬

‫אינם יכולים להעיד על הדבר‪ְּ .‬ת ִחַּלת ְק ָנס הּוא‪ּ ,‬ו ְל ִפי ָכְך ֵאין ְמַׁשְּל ִמין ַעל ִּפי ַע ְצ ָמם‪ֵּ .‬כי ַצד? ֲה ֵרי‬
                                                                                                    ‫ֲה ַזָּמה – שההזמה פוסלת הן את עדותם‬
‫ֶׁש ֵה ִעידּו ְו ֶנ ְח ְקָרה ֵעדּו ָתם ְּב ֵבית ִּדין‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָא ְמרּו ְׁש ֵני ֶהם‬                          ‫הן את היותם עדים‪.‬‬

‫ה   ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ֶהם – מפני שאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין (לעיל ג‪,‬יא)‪ ,‬והעדים הזוממים הם בעלי הדין ביחס לעדים‬

‫המזימים‪ֶׁ .‬ש ֲהֵרי ִה ְכ ִחיׁשּו – שלצורך הכחשה‪ ,‬אין צורך שיעידו בפני העדים המוכחשים‪.‬‬

‫ו   ֲא ִפּלּו ָּבא וכו' – האיש שטענו העדים שנרצח על ידי הנידון‪ ,‬והוכח בעליל ששיקרו‪ֶׁ .‬שהּוא – לאו "ֹלא ַת ֲע ֶנה‬

‫ְבֵר ֲעָך ֵעד ָׁש ֶקר" (שמות כ‪,‬יב; ל"ת רפה)‪ָ .‬לאו ֶׁשִּנ ַּתן ְל ַא ְז ָה ַרת ִמי ַתת ֵּבית ִּדין – מצַות לא תעשה שהעונש עליה עלול להיות‬

‫מיתת בית דין‪ ,‬אין מענישים בה עונש אחר‪ ,‬כגון מלקות‪ ,‬אף כשבפועל הנידון אינו נענש במיתה‪ .‬והסיבה היא‪ ,‬מפני‬

‫שלאו זה נועד להיות אזהרה למיתה‪ ,‬ונמצא שהתורה לא ייחדה במקרה זה אזהרה שנועדה למלקות (פה"מ מכות ג‪,‬א)‪.‬‬

‫כאן אפשר שהעד עלול להיות נידון למוות‪ ,‬אם העיד עדות שקר על אדם במעשה שהוא חייב בו מיתה ונמצא זומם‪.‬‬

‫אמנם עדים זוממים אפשר שילקו כשזממו להלקות את הנידון‪ ,‬אך זה רק מפני שנאמר בפסוק במפורש‪" :‬ועשיתם‬

‫לו כאשר זמם"‪ַ .‬מַּכת ַמְרּדּות – הלקאה מדברי חכמים על שמרד בדברי חכמים או בדברי תורה‪ .‬מספר המלקות נקבע‬

                                                                                                    ‫לפי הערכת בית הדין (כאן; פה"מ נזיר ד‪,‬ג)‪.‬‬

‫ז  ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – בעונשם של עדים זוממים (להכרזות בענישה ראה ממרים ג‪,‬ח)‪ְ " :‬ו ַהִּנְׁש ָא ִרים ִיְׁש ְמעּו ְו ִי ָראּו‪ְ ,‬וֹלא יֹ ִספּו ַל ֲעׂשֹות‬

                                                                                                    ‫עֹוד ַּכ ָּד ָבר ָהָרע ַה ֶּזה ְּב ִקְרֶּבָך"‪.‬‬

‫ח‪ְ   1‬ק ָנס הּוא – עונש ולא פיצוי (להגדרת קנס ראה נזקי ממון ב‪,‬ז)‪ֵ .‬אין ְמַׁשְּל ִמין ַעל ִּפי ַע ְצ ָמם – המודה בבית דין שעבר עברה‬

‫ואין עדים להרשיעו‪ ,‬אינו משלם קנס (גנבה א‪,‬ה)‪ ,‬מפני שהקנס בא מכוח בית דין בלבד‪ ,‬ואינו כמו החוב‪ ,‬הנובע מעצם‬
   899   900   901   902   903   904   905   906   907   908   909