Page 897 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 897
םיטפוש רפס תודע תוכלה פרק טו 875
ד ֶׁשֵּבין ְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין – השייכת נגיעה של שותפים
לשותפים ,כגון ראובן ושמעוןְ .מ ַעְר ֵער ד ַקְר ַקע ֶׁשֵּבין ְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפיןֶׁ ,שָּבא ְמ ַעְר ֵער ְלהֹו ִצי ָאּה ִמ ַּת ַחת
– הטוען לזכות על הקרקעֵ .אינֹו ֵמ ִעיד
ְלֻׁש ָּתפֹו ָע ֶלי ָה – אין שותף אחד יכול ַיד ַהּ ֻׁש ָּתף – ֵאינֹו ֵמ ִעיד ְלֻׁש ָּתפֹו ָע ֶלי ָהֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ִסֵּלק ַע ְצמֹו
ִמֶּמָּנה ְו ָק ָנה ִמ ָּידֹו ֶׁשְּנ ָת ָנּה ְלֻׁש ָּתפֹוְ ,וֶׁש ִאם ָּבא ַּב ַעל חֹוב ֶׁשּלֹו להעיד עבור שותפו ,אף כשאינו מעיד
לעצמוְ .ו ָק ָנה ִמ ָּידֹו – ראה לעיל ביאור
ד,ה .ובפעולה זו סילק את זכותו מן ּו ְטָר ָפּה ִמ ַּיד ַהּ ֻׁש ָּתף ְמַׁשֵּלם לֹו ָּד ֶמי ָהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ֵמ ִעיד לֹו
הקרקעֶׁ .שְּנ ָת ָנּה – לראובן בלא תמורה ָע ֶלי ָהְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
(רדב"ז)ִ .אםָּ ...ד ֶמי ָה – ואף אם יבוא בעל נגיעה של האריס והשוכר
חובו של שמעון לגבות את חובו מחלק
הקרקע המשועבד לחוב ,שהיה של ה ָהעֹוֵרר ַעל ַהּ ָׂש ֶדהִ :אם ֵיׁש ָּבּה ֵּפרֹות – ֵאין ֶה ָעִריס ֵמ ִעיד
ָע ֶלי ָהֶׁ ,ש ֲה ֵרי רֹו ֶצה ֶה ָע ִריס ְל ַה ֲע ִמי ָדּה ְּב ַיד ְּב ָע ֶלי ָהְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּיּ ֹטל שמעון ,שמעון חייב לשלם לראובן את
דמי הקרקע ,שאלמלא כן ,נמצא שמעון
מרוויח ,כשבעל החוב גובה מן הקרקע ֶח ְלקֹו ַּבֵּפרֹות; ְו ִאם ֵאין ָּבּה ֵּפרֹות – ֵמ ִעידֲ .א ָבל ַהּׂשֹו ֵכרִ :אם
ולא ממנו ,והוא נחשב נוגע בדבר (כס"מ). ָל ַקח ַהּ ְׂש ִכירּות ְּב ָידֹוְ ,ו ָא ַמר 'ָּכל ִמי ֶׁש ִּת ְת ַק ֵּים ָׂש ֶדה זֹו ְּב ָידֹו –
ִיּ ֹטל' – ֲהֵרי ֶזה ֵמ ִעיד; ְו ִאם ְּכ ָבר ָנ ַתן ַהּ ְׂש ִכירּות ְל ַב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ה ֶה ָעִריס – ראה לעיל ביאור י,ה.
– ֵאינֹו ֵמ ִעידֶׁ ,ש ִאם ֵּת ֵצא ַהּ ָׂש ֶדה ַלְּמ ַע ְר ֵערַ ,ח ָּיב ִל ֵּתן לֹו ְׂש ַכר פעמים נכתב 'אריס' ופעמים 'עריס'.
ִאם ֵיׁש ָּבּה ֵּפרֹות – או שעדיין אין בה
פירות ,אך כבר טרח ועיבד אותה (כס"מ). ָּכל ַהּ ָׁש ִנים ֶׁש ָּיַׁשב ָּבּהְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ֵמ ִעיד – שגם אם יתברר שהייתה גזולה, נגיעה בעניין הלוואה
ואכל מפירות השדה בשנים שעברו ,אין וִׁ 1ש ְמעֹון ֶׁשָּלָוה ְו ָה ָיה ְראּו ֵבן ָעֵרבּ ,ו ָבא ְיהּו ָדה ְל ַעְר ֵער
הנגזל מוציא מידי האריס (רדב"ז) ,ולכן
אין האריס מרוויח מן העדותַ .הּ ְׂש ִכירּות ַעל ִׁש ְמעֹון ַהּלֹוֶוה ּו ְלהֹו ִציא ַקְר ַקע ִמ ַּת ַחת ָידֹו – ִאם ֵיׁש
ְלִׁש ְמעֹון ָׂש ֶדה ַא ֶח ֶרת ְּכ ֶנ ֶגד ַהחֹובֲ ,ה ֵרי ְראּו ֵבן ֶה ָע ֵרב ֵיׁש לֹו – דמי השכירותֶׁ .ש ִּת ְת ַק ֵּים – כפי שיקבע
בית דיןִ .יּ ֹטל – את דמי השכירות.
ְל ָה ִעיד ַעל אֹו ָתּה ַקְר ַקע ֶׁש ִהיא ֶׁשְּלִׁש ְמעֹון; ֶׁש ֵאין לֹו ָּב ֶזה
וֲ 1הֵרי ָׂש ֶדה ַא ֶחֶרת וכו' – הרי עדיין ֲה ָנ ָיהֶׁ ,ש ִאם ְל ָק ָחּה ְיהּו ָדהֲ ,הֵרי ָׂש ֶדה ַא ֶחֶרת ֶׁש ִּיָּפַרע ִמֶּמָּנה
יש שדה אחרת ,שאם אין לשמעון כסף, ַּב ַעל חֹובֹו.
המלווה יכול לגבות ממנה מבלי לפנות
אל ראובן ,הערב. וְ 2ו ֵכן לֹו ֵק ַח ִראׁשֹון ֵמ ִעיד ְללֹו ֵק ַח ֵׁש ִני ֶׁשָּל ַקח ַא ֲחרֹון ֶׁשּזֹו
ו 2לֹו ֵק ַח ִראׁשֹון – מי שקנה את ַהּ ָׂש ֶדה ֶׁשּלֹו; ְוהּוא ֶׁש ֵּיׁש ַלּמֹו ֵכר ָׂש ֶדה ַּבת חִֹרין ְּכ ֶנ ֶגד ְּד ֵמי
השדה לפני כן .לֹו ֵק ַח ֵׁש ִני – שקנה
ָׂש ֶדה זֹו ֶׁשַּלּלֹו ֵק ַח ָה ִראׁשֹוןֶׁ ,ש ֵאין ְללֹו ֵק ַח ִראׁשֹון ֲה ָנ ָיה שדה אחרת מן המוכר לאחר שקנה
הראשון .קרקעות הלווה משועבדות
לחוב המלווה משעת ההלוואה ,אך ַּב ֲע ִמי ַדת זֹו ַהׂ ָּש ֶדה ְּב ַיד לֹו ֵק ַח ֵׁש ִניֶׁ ,ש ֲא ִפּלּו ִנ ְטַרף לֹו ֵק ַח
גביית הקרקעות מן הקונים שרכשו ָהִראׁשֹוןַ ,על ַהּמֹו ֵכר הּוא חֹו ֵזרַ ,ו ֲהֵרי ֵיׁש לֹו ָׂש ֶדה ַא ֶחֶרת
אותן לאחר ההלוואה ,הנקראת 'טריפת ֶׁש ִּי ְגֶּבה ִמֶּמָּנה.
הקרקע' ,מתחילה מן האחרונים שקנו
את הקרקעות ,מפני שמי שקנו אותן לפניהם יכולים לטעון שהשאירו למלווה מקום לגבות ממנו (מלווה ולווה יט,ה)ֶׁ .שּזֹו
ַהּ ָׂש ֶדה ֶׁשּלֹו – של השני ,ואינה גזולה בידו .לכאורה ,עדות זו יכולה להפיק רווח ביטחון לקונה הראשון ,שהרי הוא
מגן על נכסיו ,שלא יגבו ממנו תחילהְ .והּוא ֶׁש ֵּיׁש ַלּמֹו ֵכר – עדות זו תקפה רק אם מתברר שממילא יש ביטחון לכספו
של הקונה הראשון ,שגם אם יגבה ממנו ,כגון כשמתברר שהקרקע של הקונה השני לא הייתה שייכת למוכר ,ולכן לא
הייתה משועבדת לחוב ,יכול להשיב את כספו מן המוכרָׂ .ש ֶדה ַּבת חִֹרין – שאינה מכורה לאחרְּ .כ ֶנ ֶגד – בשוויֵ .יׁש לֹו
ָׂש ֶדה ַא ֶחֶרת ֶׁש ִּי ְגֶּבה ִמֶּמָּנה – יש למוכר שדה אחרת שהקונה הראשון (ששדהו נלקחה ממנו) יכול לקחת אותה תמורת
מה שכבר שילם למוכר ,ולכן אין ללוקח רווח מן העדות.
