Page 855 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 855
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק כד 833
ה ֶׁשּ ְׁשמּו ָעתֹו – שמדברים עליו. ְוֹלא ֵעדּות ְּברּוָרהֶ ,אָּלא הֹוָר ַאת ָׁש ָעה ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁשָר ָאה.
ְמַרְּנ ִנים – מדברים בגנותו .קֹול – ה ְו ֵכן ֵיׁש ְל ֵבית ִּדין ְּב ָכל ָמקֹום ּו ְב ָכל ְז ַמן ְל ַה ְלקֹות ָא ָדם
שמועהְּ .כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו – "שנבוכה העיר
ֶׁשּ ְׁשמּו ָעתֹו ָר ָעה ְו ָה ָעם ְמ ַרְּנ ִנים ַא ֲח ָריו ֶׁשהּוא עֹו ֵבר ַעל ָה ֲע ָריֹות; עליה .ועל זה נטען יום ומחצה או יותר
[שהציבור מדבר על המקרה במשך
יום וחצי לפחות] ...ולא פסק הקול" ְוהּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה קֹול ֶׁש ֵאינֹו ּפֹו ֵסקְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (שוטה ב,יד)ְ ,וֹלא
(שוטה ב,יד)ְ .מ ַב ִּזין – בית הדיןּ .ו ְמ ָח ְר ִפין ִי ְהיּו לֹו אֹו ְי ִבים ְידּו ִעים ֶׁשּמֹו ִצי ִאין ָע ָליו ְׁשמּו ָעה ָר ָעהְ .ו ֵכן
ְמ ַב ִּזין ֶאת ֶזה ֶׁשּ ְׁשמּו ָעתֹו ָר ָעהּ ,ו ְמ ָח ְר ִפין ֶאת יֹו ַל ְדּתֹו ְּב ָפ ָניו .יֹו ַל ְדּתֹו – מקללים את אמו על שילדה
אותו .אבל חכם שסרח נענש בצנעה
(תלמוד תורה ז,א). ו ְו ֵכן ֵיׁש ַל ַּד ָּין ָּת ִמיד ְל ַה ְפ ִקיר ָממֹון ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְּב ָע ִליםּ ,ו ְמ ַאֵּבד
ְזכּו ָתן ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁש ִּי ְר ֶאה ִל ְגּדֹר ִּפ ְרצֹות ַה ָּדת ּו ְל ַח ֵּזק ַהֶּב ֶדק אֹו ו ּו ְל ַח ֵּזק ַהֶּב ֶדק – לחזק בניין הדת.
ַאָּלם – אדם אלים .אֹו ֵמר ְּב ֶע ְזָרא – עזרא ִל ְק ֹנס ַאָּלם ֶזה; ַו ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמר ְּב ֶע ְזָרא (י,ח)ְ" :וכֹל ֲאֶׁשר
הסופר ,מנהיג העם וראש הסנהדרין ֹלא ָיבֹוא ִלְׁשלֶׁשת ַה ָּי ִמים ַּכ ֲע ַצת ַהׂ ָּשִרים ְו ַה ְּז ֵק ִנים ָי ֳחַרם ָּכל
בימי שיבת ציון ,בראשית ימי הבית
השני (הקדמה למשנה תורה ו-ז) ,בעת שכינס ְרכּוׁשֹו" – ִמָּכאן ֶׁש ֶה ְפ ֵקר ֵּבית ִּדין ֶה ְפ ֵקר.
את העם לכריתת ברית לגירוש הנשים ז ְו ֵכן ֵיׁש ַל ַּד ָּין ְל ַנּדֹות ּו ְל ַה ֲחִרים ִמי ֶׁש ֵאינֹו ֶּבן ִנּדּויְּ ,כ ֵדי
הנכריות שנשאו ישראל באותו הדור:
ִל ְגּדֹר ֶּפ ֶרץְּ ,כ ִפי ַמה ּ ֶׁש ֵּי ָר ֶאה לֹו ֶׁש ַהּ ָׁש ָעה ְצ ִרי ָכה ְל ָכְךְ ,ויֹא ַמר "ְו ֹכל ֲאֶׁשר ֹלא ָיבֹוא ִלְׁשֹל�ׁש ֶ ת ַה ָּי ִמים
ַּכ ֲע ַצת ַהׂ ָּשִרים ְו ַה ְּז ֵק ִנים ָי ֳחַרם ָּכל ֶׁשִּנּדּוהּו אֹו ֶה ֱחִרימּוהּו ַעל ַּד ְעּתֹוִ ,וי ַפְר ֵסם ֶח ְטאֹו ָּבַרִּבים,
ֶׁשֶּנ ֱא ַמר" :אֹורּו ֵמרֹוזָ ,א ַמר ַמ ְל ַאְך יי ,אֹרּו ָארֹור יֹ ׁש ְ� ֶבי ָהִּ ,כי
ְרכּוׁשֹוְ ,והּוא ִיָּב ֵדל ִמְּק ַהל [השבים מן]
ַהּגֹו ָלה". ֹלא ָבאּו ְל ֶע ְז ַרת יי" (שופטים ה,כג).
ז ְל ַנּדֹות – הנידוי הוא בידוד חברתי,
שה"מנודה אסור לספר ולכבס כאבל ח ְו ֵכן ֵיׁש ַל ַּד ָּין ַל ֲעׂשֹות ְמִרי ָבה ִעם ָהָראּוי ְל ָהִריב ִעּמֹוּ ,ו ְל ַקְּללֹו
כל ימי נידויו ,ואין מזמנין עליו ,ולא
כוללין אותו בעשרה לכל דבר שצריך ּו ְל ַהּכֹותֹו ְו ִל ְתלׁש ְׂש ָערֹוּ ,ו ְל ַהְׁשִּביעֹו ֵּבאֹל ִהים ַעל ָּכְרחֹו ֶׁשֹּלא
עשרה ,ולא יושבין עמו בארבע אמות. ַי ֲעֶׂשה אֹו ֶׁשֹּלא ָעָׂשהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָ" :ו ָאִריב ִעָּמם ָו ֲא ַק ְל ֵלם ָו ַאֶּכה
אבל שונה הוא לאחרים ,ושונין לו, ֵמ ֶהם ֲא ָנִׁשים ָו ֶא ְמ ְר ֵטם ָו ַאְׁשִּבי ֵעם ֵּבאֹל ִהים" (נחמיה יג,כה).
ונשכר ,ושוכר .ואם מת בנידויו ,בית דין
שולחין ומניחין אבן על ארונו ,כלומר ט ְו ֵכן ֵיׁש לֹו ְל ַכ ֵּתף ָי ַד ִים ְוַר ְג ַל ִיםְ ,ו ֶל ֱא ֹסר ְּב ֵבית ָה ֲאסּוִרים,
שהן רוגמין אותו ,לפי שהוא מובדל מן ְו ִל ְד ֹחף ְו ִל ְס ֹחב ַעל ָה ָאֶרץֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֵ " :הן ְלמֹות ֵהן ִלְׁשרֹׁש ִ�י ֵהן
הציבור .ואין צריך לומר שאין מספידין
אותו ,ואין מלווין את מיטתו" (ת"ת ז,ד). ַל ֲע ָנׁש ִנ ְכ ִסין ְו ֶל ֱאסּוִרין" (עזרא ז,כו); יָּ 1כל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ְּכ ִפי
ּו ְל ַה ֲחִרים – "יתר עליו ַהָּמ ֳחָרם :שאינו ַמה ׁ ֶּש ִּיְר ֶאה ַה ַּד ָּין ֶׁש ֶּזה ָראּוי ְל ָכְך ְוֶׁש ַהּ ָׁש ָעה ְצִרי ָכה ְל ָכְך.
שונה לאחרים ,ואין שונין לו ,אבל שונה
הוא לעצמו ,כדי שלא ישכח תלמודו; ואינו נשכר ,ואין נשכרין לו; ואין נושאין ונותנין עמו; ואין מתעסקין עמו אלא
מעט עסק כדי פרנסתו" (שם,ה)ְ .ויֹא ַמר – שליח בית הדיןַ .על ַּד ְעּתֹו – של הדייןִ .וי ַפְר ֵסם ֶח ְטאֹו ָּבַרִּבים – יודיע בציבור
מדוע נידו אותו או החרימו אותו .אֹורּו ֵמרֹוז – דבורה הנביאה קיללה (="אורו" מלשון 'ארור') בשירתה את יושבי מרוז על
שלא באו לעזור לה במלחמתה עם סיסרא שר צבא יבין מלך כנען.
ח ָהָראּוי ְל ָהִריב ִעּמֹו – הראוי לעונש זהֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – על ידי נחמיה על בני דורו על שהשיאו בניהם לנשים נכריות:
"ָו ָאִריב ִעָּמם ָו ֲא ַק ְל ֵלם ָו ַאֶּכה ֵמ ֶהם ֲא ָנִׁשיםָ ,ו ֶא ְמְר ֵטם ָו ַאְׁשִּבי ֵעם ֵּבאֹל ִהים ִאם ִּת ְּתנּו ְב ֹנ ֵתי ֶכם ִל ְב ֵני ֶהם [של הגויים] ְו ִאם
ִּתְׂשאּו ִמְּבנֹ ֵתי ֶהם ִל ְב ֵני ֶכם ְו ָל ֶכם".
ט ְל ַכ ֵּתף – לכפות ולקשור (ר' תנחום)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – לעזרא בדברי מלך פרס כשהסמיך אותו לשפוטְ" :ו ָכל ִּדי ָלא ֶל ֱהֵוא
ָע ֵבד ָּד ָתא ִדי ֱא ָל ָהְך ְו ָד ָתא ִּדי ַמ ְלָּכא ָא ְסַּפְר ָנא ִּדי ָנה ֶל ֱהֵוא ִמ ְת ֲע ֵבד ִמֵּנּה [=וכל אשר לא יעשה את חוק אלוהיך וחוק המלך,
מהר ייעשה בו דין] ֵהן ְלמֹות [להמית] ֵהן ִלְׁשרֹ�ׁש ִ י [נראה שמשמעו לדעת רבנו "לדחוף ולסחוב על הארץ" (כס"מ)]ֵ ,הן
ַל ֲע ָנׁש ִנ ְכ ִסין [הפקעת נכסיו] ְו ֶל ֱאסּוִרין [למאסר]".
