Page 857 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 857
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק כה 835
ָא ְמרּו ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלהֶׁ ,ש ָא ַמר ָל ֶהם ְל ֹמ שׁ ֶ�ה ּו ְל ַא ֲהרֹן ' ַעל ְמ ָנת ֶאל ְּב ֵני ִיְׂשָר ֵאל ְו ֶאל ַּפְר ֹעה ֶמ ֶלְך ִמ ְצָר ִים,
ְלהֹו ִציא ֶאת ְּב ֵני ִיְׂשָר ֵאל ֵמ ֶאֶרץ ִמ ְצָר ִים".
ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלה–כפירוששנתקבלבמסורת ֶׁש ִּי ְהיּו ְמ ַקְּל ִלים ֶא ְת ֶכם ְוסֹו ְק ִלין ֶא ְת ֶכם ַּב ֲא ָב ִנים'.
שבעל פה איש מפי איש ממשה רבנו (ק'). כבוד הדיין
ֶׁש ָא ַמר ָל ֶהם – הקב"ה למשה ולאהרן. ג ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשִּנ ְצ ַטָּוה ַה ַּד ָּין ִל ְנ ֹהג ְּב ִמ ָּדה זֹוָּ ,כְך ִנ ְצ ַטּוּו ַהִּצּבּור
ַעל ְמ ָנת ֶׁש ִּי ְהיּו ְמ ַקְּל ִלים ֶא ְת ֶכם ְוסֹו ְק ִלין
ִל ְנהֹג ָּכבֹוד ַּב ַּד ָּיןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָ " :ו ֲא ַצ ֶּוה ֶא ְת ֶכם" (דברים א,יח) – זֹו
ֶא ְת ֶכםַּב ֲא ָב ִנים–אתםמצוויםלהנהיגאת
ַא ְז ָהָרה ַלִּצּבּור ֶׁש ִּת ְה ֶיה ֵאי ַמת ַה ַּד ָּין ֲע ֵלי ֶהםְ .וֹלא ִי ְתַּב ֶּזה העם אף בתנאים אלו.
ג ֶׁשֶּנ ֱא ַמר "ָו ֲא ַצֶּוה ֶא ְת ֶכם ָּב ֵעת ַה ִהוא
ִּב ְפ ֵני ֶהםְ ,וֹלא ִי ְנ ֹהג ַקּלּות רֹאׁש ְּב ַע ְצמֹו.
ֵאת ָּכל ַה ְּד ָבִרים ֲאֶׁשר ַּת ֲעׂשּון"ְ .וֹלא ִי ְנ ֹהג
ד ֵּכי ָון ֶׁשִּנ ְת ַמָּנה ָא ָדם ַּפ ְר ָנס ַעל ַהִּצּבּורָ ,אסּור ַּב ֲעִׂש ַּית ְמ ָלא ָכה ַקּלּות רֹאׁש ְּב ַע ְצמֹו – כמפורט בהלכה
הבאה.
ִּב ְפ ֵני ְׁשלָׁשהְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִי ְתַּב ֶּזה ִּב ְפ ֵני ֶהםִ .אם ַהְּמ ָלא ָכה ָּבַרִּבים
ד ַּפְר ָנס ַעל ַהִּצּבּור – מנהיג הציבור. ֲאסּוָרה ָע ָליוַ ,קל ָוחֹ ֶמר ֶל ֱא ֹכל ְו ִלְׁשּתֹות ּו ְל ִהְׁש ַּתֵּכר ִּב ְפ ֵני
ַרִּבים ּו ִב ְכ ֶנ ֶסת ַעֵּמי ָה ָאֶרץ ּו ִב ְסעּו ַדת ֵמֵרעּות .אֹוי ָל ֶהם ְלאֹו ָתם
ָאסּור ַּב ֲעִׂש ַּית ְמ ָלא ָכה ִּב ְפ ֵני ְׁשלָׁשה –
כגון לתקן רחובות כחובה ממשלתית
ַה ַּד ָּי ִנים ֶׁשָּנ ֲהגּו ְּב ָכְך ֶמ ֶע ְלּבֹון ּתֹו ַרת ֹמ ׁש ֶ�הֶׁ ,שִּבּזּו ִּדי ֶני ָה (שכנים ו,ו)ְּ .כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִי ְתַּב ֶּזה ִּב ְפ ֵני ֶהם
– זהו טעם ההלכה .לכן ,אם ברור לו
שלא יתבזה ,כגון במלאכת מצוה או ְו ִהְׁשִּפילּו ָה ַעד ֶאֶרץ ְו ִהִּגיעּו ָה ַעד ָע ָפרְ ,ו ָגְרמּו ָל ֶהם ָר ָעה ְו ִל ְב ֵני
בפני שלושה שהם במעלתו ,מותר לו ְּב ֵני ֶהםָּ ,בעֹו ָלם ַה ֶּזה ְו ָלעֹו ָלם ַהָּבא.
לעשות מלאכה .ורבנו דיבר בהרחבה כבוד שליח בית דין
שהחכמים צריכים לעשות מלאכה
ולא להיות לעול על הציבור ,ומנה ה ָאסּור ִל ְנ ֹהג ַקּלּות רֹאׁש ִּבְׁש ִלי ַח ֵּבית ִּדיןַ ,ו ֲהֵרי ַהּ ָׁש ִלי ַח
ֶנ ֱא ָמן ִּכְׁש ַנ ִים ְל ִע ְנ ַין ַהִּנּדּויֶׁ ,ש ִאם ָא ַמר 'ְּפלֹו ִני ֱה ִקַּל ִני' אֹו ' ֵה ֵקל חכמים בכל הדורות שעסקו במלאכה
(פה"מ אבות ד,ז)ָּ .ב ַרִּבים – ולא בפני בני
משפחה וכיוצא בזה (י)ּ .ו ְל ִהְׁש ַּתֵּכר – ַה ַּד ָּין' אֹו 'ֹלא ָר ָצה ָלבֹוא ַל ִּדין' – ְמַׁשְּמ ִתין אֹותֹו ַעל ִּפיוֲ .א ָבל
"וכל המׁשתכר ,הרי זה חוטא ומגונה,
ומפסיד חכמתו .ואם השתכר בפני ֵאין ּכֹו ְת ִבין ָע ָליו ִּפ ְת ָחאַ ,עד ֶׁש ָּיבֹואּו ְׁש ַנ ִים ְו ָי ִעידּו ֶׁשִּנ ְמ ַנע
ָלבֹוא .ו ְו ֵאין ְׁש ִלי ַח ֵּבית ִּדין ַח ָּיב ַּב ֲא ִמיַרת ְּד ָבִרים ֵאּלּו
עמי הארץ ,הרי זה חילל את השם" ִמּׁשּום ָלׁשֹון ָהַרעְ .ו ָכל ַהְּמ ַצ ֵער ְׁש ִלי ַח ֵּבית ִּדין – ֵיׁש ְל ֵבית ִּדין
(דעות ה,ג; וראה מו"נ ג,ח)ּ .ו ִב ְכ ֶנ ֶסת – או ְרׁשּות ְל ַהּכֹותֹו ַמַּכת ַמְרּדּות.
בכינוסּ .ו ִב ְסעּו ַדת ֵמֵרעּות – שרגילים
השושבינים לשמוח עם החתן (ראה לעיל ההזמנה לדין
ביאור כג,ו) ,שאף על פי שיש בה מידה
של סעודת מצוה ,כיוון שיש שם בני ז ְׁש ִלי ַח ֵּבית ִּדין ֶׁש ָא ַמר 'ְּפלֹו ִני ְׁש ָל ַח ִני ְּבֵׁשם ֶא ָחד ִמן ַה ַּד ָּי ִנים',
אדם שאינם מנומסים ,ידיר עצמו מן
ְוֹלא ָר ָצה ַּב ַעל ִּדין ָלבֹוא – ֵאין ּכֹו ְת ִבין ָע ָליו ִּפ ְת ָחא ֶׁשְּלַׁש ְמ ָּתא,
המקום ההוא (ק')ְ .ו ִהְׁשִּפילּו ָה ַעד ָאֶרץ
ְו ִהִּגיעּו ָה ַעד ָע ָפר – כלשון המקראַ " :יְׁשִּפי ָלּה ַעד ֶאֶרץ ַיִּגי ֶעָּנה ַעד ָע ָפר" (ישעיהו כו,ה).
ה ִּבְׁש ִלי ַח ֵּבית ִּדין – המזמין את הנתבע לדין .ומצוה לשמוע לו ,עד כדי שאם הכה את בעל הדין הנמנע מלבוא לדין,
והמית אותו בשגגה ,פטור מן הגלות ,שהרי הרג בשוגג בשעת עשיית מצוה (רוצח ה,ו)ֱ .ה ִקַּל ִני – הקל בכבודי ,זלזל
ביְ .מַׁשְּמ ִתין – מנדים .לעניין הנידוי ראה לעיל כד,זַ .על ִּפיו – על סמך עדותו של השליח ,אף על פי שהוא עד אחד.
ִּפ ְת ָחא – נקרא גם "פתחא שלשמתא" ,והוא שטר נידוי המודיע שנידו את פלוני מפני שלא ציית להוראות בית דין.
פתחא – פתח ,התחלה של סדרת פעולות של בית הדין לגביית החוב (ראה מלווה ולווה כב,ג)ַ .עד ֶׁש ָּיבֹואּו ְׁש ַנ ִים – מפני
שאם כבר נכתב שטר פתחא ,אי אפשר להתיר את הנידוי בלי לשלם לסופר הדיינים את שכרו (להלן ח) ,והרי הכלל
הוא שאין מוציאין ממון מתחת ידי אדם אלא בשני עדים .ו ְּד ָבִרים ֵאּלּו – שמספר מה עשו לו בעלי הדיןַ .מַּכת
ַמְרּדּות – נתבאר לעיל טז,ב.
