Page 852 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 852
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק כג-כד 830
כובד אחריות הדין ח ֵּגי ִהָּנם – "כינוי לצער שישיג את
ח ְלעֹו ָלם ִיְר ֶאה ַה ַּד ָּין ַע ְצמֹו ְּכ ִאּלּו ֶחֶרב ֻמַּנ ַחת לֹו ַעל ַצָּוארֹו, הרשעים .ולא נתבאר בתלמוד תיאור
אותו הצער" (פה"מ סנהדרין י,א)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר
ְו ֵגי ִהָּנם ְּפתּו ָחה לֹו ִמ ַּת ְח ָּתיוְ ,ו ֵי ַדע ֶאת ָמה הּוא ָּדןְ ,ו ִל ְפ ֵני – " ִמ ְזמֹור ְל ָא ָסף ֱאֹל ִהים ִנָּצב ַּב ֲע ַדת ֵאל,
ִמי הּוא ָּדןּ ,ו ִמי ָע ִתיד ְל ִהָּפַרע ִמֶּמּנּו ִאם ָנ ָטה ִמ ַּקו ָה ֱא ֶמת, ְּב ֶקֶרב ֱאֹל ִהים [=הדיינים] ִיְׁשּפֹט [את
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרֱ " :אֹל ִהים ִנָּצב ַּב ֲע ַדת ֵאל" (תהלים פב,א)ְ ,ואֹו ֵמרְ " :ראּו הדיינים ,אם דנו דין אמת אם לאו]"
ָמה ַא ֶּתם ֹעִׂשיםִּ ,כי ֹלא ְל ָא ָדם ִּתְׁשְּפטּוִּ ,כי ִאם ַליי" (דברי הימים־ב (תהלים פב,א .וראה כל המזמור)ְ .ואֹו ֵמר –
באזהרת המלך יהושפטַ" :וּיֹא ֶמר ֶאל
יט,ו; ושםִּ :כי ַליי). ַהּׁ ֹש ְפ ִטים ְראּו ָמה ַא ֶּתם עִֹׂשיםִּ ,כי ֹלא
ְל ָא ָדם ִּתְׁשְּפטּו ִּכי ַליי ְו ִעָּמ ֶכם ִּב ְד ַבר
טָּ 1כל ַּד ָּין ֶׁש ֵאינֹו ָּדן ִּדין ֱא ֶמת ַל ֲא ִמּתֹו – ּגֹוֵרם ַלּ ְׁש ִכי ָנה
ִמְׁשָּפט".
ֶׁש ִּת ְס ַּתֵּלק ִמ ִּיְׂשָר ֵאלְ .ו ָכל ַּד ָּין ֶׁשּנֹו ֵטל ָממֹון ִמ ֶּזה ְונֹו ְתנֹו ָל ֶזה
ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדין – ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ּגֹו ֶבה ִמֶּמּנּו ְנ ָפׁשֹותֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר: טְׁ 1ש ִכי ָנה – השגחת ה' (מו"נ א,כה).
" ְו ָק ַבע ֶאת ֹק ְב ֵעי ֶהם ָנ ֶפׁש" (משלי כב,כג). ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – " ַאל ִּת ְג ָזל ָּדל ִּכי ַדל הּוא,
ְו ַאל ְּת ַדֵּכא ָע ִני ַבׁ ָּש ַערִּ .כי ה' ָיִריב ִרי ָבם,
טְ 2ו ָכל ַּד ָּין ֶׁש ָּדן ִּדין ֱא ֶמת ַל ֲא ִמּתֹוֲ ,א ִפּלּו ָׁש ָעה ַא ַחת – ְּכ ִאּלּו ְו ָק ַבע [ויגזול] ֶאת ֹק ְב ֵעי ֶהם ָנ ֶפׁש [ימית
ִּת ֵּקן ֶאת ָּכל ָהעֹו ָלם ֻּכּלֹוְ ,וגֹוֵרם ַלּ ְׁש ִכי ָנה ֶׁש ִּתְׁשֶרה ְּב ִיְׂשָר ֵאל, את הגזלנים]".
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרֱ " :אֹל ִהים ִנָּצב ַּב ֲע ַדת ֵאל" (תהלים פב,א)ְ .וֶׁשָּמא יֹא ַמר
ַה ַּד ָּיןַ :מה ִּלי ְו ַלָּצָרה ַהּזֹאת? ַּת ְלמּוד לֹו ַמרְ" :ו ִעָּמ ֶכם ִּב ְד ַבר טִּ 2ת ֵּקן ֶאת ָּכל ָהעֹו ָלם ֻּכּלֹו – המציאות
ִמְׁשָּפט" (דברי הימים־ב יט,ו) – ֵאין ַל ַּד ָּין ֶאָּלא ַמה ּ ֶׁש ֵעי ָניו רֹואֹות. הופכת מתוקנת ושלמה כשיש הנהגה
של צדק ,ובני אדם פועלים בדרכי ה'
י ְלעֹו ָלם ִי ְהיּו ַּב ֲע ֵלי ַה ִּדין ְל ָפ ֶניָך ִּכְרָׁש ִעיםּ ,ו ְב ֶח ְז ַקת ֶׁשָּכל באמת ובשלום (י' עפ"י פה"מ אבות א,יז).
ְו ַלָּצָרה ַהּזֹאת – למה לי להכניס את
ֶא ָחד ֵמ ֶהן טֹו ֵען ֶׁש ֶקרְ ,ודּון ְל ִפי ַמה ּ ֶׁש ִּתְר ֶאה ִמן ַה ְּד ָבִרים; ראשי לסכנת עונשו של דיין שלא דן
ּו ְכֶׁש ִּיָּפ ְטרּו ִמְּל ָפ ֶניָךִ ,י ְהיּו ְּב ֵעי ֶניָך ְּכ ַצ ִּדי ִקיםֶׁ ,שִּקְּבלּו ֲע ֵלי ֶהם דין אמתְ .ו ִעָּמ ֶכם ִּב ְד ַבר ִמְׁשָּפט – ה'
יושב עמכם בדין ומסייע לכם ,ואין
ֶאת ַה ִּדיןְ ,ודּון ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ְּב ִלְּבָך ְל ַכף ְזכּות. אתם צריכים לחשוש שמא תטעו (לפסוק
השלם ראה לעיל ח).
ּ ֶפ ֶרק ַא ְר ָּב ָעה ְו ֶע ְׂש ִרים אְּ 1ב ִדי ֵני ָממֹונֹות – ולא בדיני נפשות
(לעיל כ,א) .אמנם בהערכה (אומדן הדעת) כד
קרובה לוודאי ,כשיש אפשרויות
הסמכות לחרוג מן הדין
מצומצמות וכשיש עדים על הנסיבות,
לפי שיקול דעת הדיין אפשר להוציא ממון (ואם האפשרות
אֵ 1יׁש ַל ַּד ָּין ָלדּון ְּב ִדי ֵני ָממֹונֹות ַעל ִּפי ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ַּד ְעּתֹו מצומצמת ראה חובל ומזיק ה,ד-ה; ואם יש כמה
אפשרויות ראה נזקי ממון ח,יג-יד) ,אך כאן נֹו ָטה ָל ֶהם ֶׁש ֵהם ֱא ֶמת ְו ַה ָּד ָבר ָח ָזק ְּב ִלּבֹו ֶׁשהּוא ֵּכןַ ,אף ַעל ִּפי
מדובר באומדן דעת אישי של השופט
ֶׁש ֵאין ָׁשם ְר ָא ָיה ְּברּוָרהְ .ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם ָה ָיה יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי עצמו .באומדן הדעת הנזכר כאן ,גמר
ֶׁש ַה ָּד ָבר ֵּכןֶׁ ,שהּוא ָּדן ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁש ֵּי ַדע. הדין הסופי אינו נובע ישירות מאומדן
אֵּ 2כי ַצד? ֲהֵרי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ָא ָדם ְׁשבּו ָעה ְּב ֵבית ִּדיןְ ,ו ָא ַמר ַל ַּד ָּין הדעת אלא מן השבועה או הפרכת
החזקה (י').
ָא ָדם ֶנ ֱא ָמן ֶא ְצלֹו ְוֶׁש ַּד ְעּתֹו סֹו ֶמ ֶכת ַעל ְּד ָבָריוֶׁ ,ש ֶּזה ָה ִאיׁש
אְ 2ו ָא ַמר ַל ַּד ָּין – אדם שאינו צד לדיון.
ֶׁש ֶּזה ָה ִאיׁש – הנידון בפני הדיין ,שהוא
ָחׁשּוד הּוא ַעל ַהּ ְׁשבּו ָעה – ובדרך כלל הוא מי שהעידו עליו שני עדים שנשבע לשקר או שהוא פסול לעדות מפני שעבר
עברה ,שאינו נאמן עוד להישבע בשום משפט ,כיוון שהוא חשוד לשקר (טוען ונטען ב,א-ג) .והדברים שלפנינו אמורים בעד
