Page 850 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 850
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק כב-כג 8 28
הצטרפות להרכב דיינים י ְל ִה ְצ ָטֵרף ִעּמֹו – לדון עמו יחד בבית
י ַּד ָּין ֶׁשהּוא יֹו ֵד ַע ַּב ֲח ֵברֹו ֶׁשהּוא ַּג ְז ָלן אֹו ָרָׁשע – ָאסּור הדיןְּ .ב ִקי ֵאי ַה ַּד ַעת – שדעתם מיושבת
(פה"מ גיטין ט,ז)ֵ .אין יֹוְׁש ִבין ַּב ִּדין – הדבר
ְל ִה ְצ ָט ֵרף ִעּמֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִ " :מ ְּד ַבר ֶׁש ֶקר ִּת ְר ָחק" (שמות כג,ז)ְ .ו ָכְך אסור ,ולא רק מדרכי חסידות" :ואסור
ָהיּו ְּב ִקי ֵאי ַה ַּד ַעת ֶׁשִּבירּוָׁש ַ ִלם עֹוִׂשיןֵ :אין יֹוְׁש ִבין ַּב ִּדין ַעד לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם
מי ישב ,שמא יצטרף עם אנשים שאינן
י הגונים ,ונמצא בכלל קשר בוגדים ,לא
בכלל בית דין" (לעיל ב,יד)ְ .וֹלא ִנ ְכ ָנ ִסין
ֶׁש ֵּי ְדעּו ִעם ִמי יֹוְׁש ִביןְ ,וֹלא חֹו ְת ִמין ַעל ַהּ ְׁש ָטר ַעד ֶׁש ֵּי ְדעּו וכו' – הנחיית רבנו היא מדרכי חסידות
ִמי חֹו ֵתם ִעָּמ ֶהןְ ,וֹלא ִנ ְכ ָנ ִסין ַל ְּסעּו ָדה ַעד ֶׁש ֵּי ְדעּו ִמי ֵמ ֵסב
(יסודי התורה ה,יא; דעות ה,ב).
ִעָּמ ֶהן.
ּ ֶפ ֶרק ְׁשלֹ ָׁשה ְו ֶע ְׂש ִרים א הפסוק השלםֹ" :לא ַתֶּטה ִמְׁשָּפט ֹלא
ַתִּכירָּפ ִנים ְוֹלא ִת ַּקחׁשֹ ַחדִּ,כי ַהּׁשֹ ַחד ְי ַעֵּור כג
איסורי שוחד; חומרת הדין ֵעי ֵני ֲח ָכ ִמים ִוי ַסֵּלף ִּד ְבֵרי ַצ ִּדי ִקם"ְ .ל ַעֵּות
לא תיקח שוחד ֶאת ַה ִּדין – לקבל שוחד תמורת פסק
דין שלא כדיןֲ .א ִפּלּו ְל ַזּכֹות ֶאת ַה ַּזַּכאי
א "[ ְו]ֹלא ִת ַּקח ׁשֹ ַחד" (דברים טז,יט) – ֵאין ָצ ִריְך לֹו ַמר ְל ַע ֵּות ֶאת ּו ְל ַח ֵּיב ֶאת ַה ַח ָּיב ָאסּור – לקבל שוחד
תמורת פסק דין צודק וישרַ .ו ֲהֵרי הּוא
ַה ִּדיןֶ ,אָּלא ֲא ִפּלּו ְל ַזּכֹות ֶאת ַה ַּזַּכאי ּו ְל ַח ֵּיב ֶאת ַה ַח ָּיב ָאסּור,
ִּב ְכ ַללָ " :ארּור ֹל ֵק ַח ׁ ֹש ַחד ְל ַהּכֹות ֶנ ֶפׁש ָּדם
ְועֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהַ ,ו ֲהֵרי הּוא ִּב ְכ ַלל " ָארּור ֹל ֵק ַח ׁשֹ ַחד" (שם ָנ ִקי [להעניש אדם זכאי]ְ ,ו ָא ַמר ָּכל ָה ָעם
כז,כה)ְ ,ו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ַהּׁ ֹש ַחד ְּכֶׁש ִּי ְתָּב ֶעּנּו ַהּנֹו ֵתן .ב ּו ְכֵׁשם ָא ֵמן" .ב ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – "ֹלא ְת ַקֵּלל ֵחֵרׁש
ֶׁש ַהּלֹו ֵק ַח עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהָּ ,כְך ַהּנֹו ֵתןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִל ְפ ֵני ִעֵּור ְו ִל ְפ ֵני ִעֵּורֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁשֹלְ ,ו ָי ֵרא ָתֵּמ ֱאֹל ֶהיָך
ֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁשֹל" (ויקרא יט,יד). ֲא ִניה'".ו"כלדברשהואמסורללב[כגון
שהאדם יכול להתחמק ולומר עליו שלא
גָּ 1כל ַּד ָּין ֶׁשּיֹוֵׁשב ּו ְמ ַג ֵּדל ַמ ֲע ָלתֹו ְּכ ֵדי ְל ַהְרּבֹות ָׂש ָכר ְל ַח ָּז ָניו היה למטרת שוחד] ,נאמר בו 'ויראת
ּו ְלסֹו ְפָריו – ֲהֵרי הּוא ִּב ְכ ַלל ַהּנֹו ִטים ַא ֲחֵרי ַהֶּב ַצע; ְו ֵכן ָעׂשּו מאלהיך'" (תלמוד תורה ו,ב; מכירה יד,יח).
ְּב ֵני ְׁשמּו ֵאלּ ,ו ְל ָכְך ֶנ ֱא ַמר ָּב ֶהןַ" :ו ִּיּטּו ַא ֲחֵרי ַהָּב ַצע ַו ִּי ְקחּו ולעניין חומרת מתן שוחד ,אומר רבנו
שיש עברות ש"העושה אותן אי אפשר לו
ׁ ֹש ַחד" (שמואל־א ח,ג). שישוב תשובה גמורה ,לפי שהן עוונות
גְ 2וֹלא ׁשֹ ַחד ָממֹון ִּב ְל ַבדֶ ,אָּלא ֲא ִפּלּו ׁשֹ ַחד ְּד ָבִריםּ .ו ַמ ֲעֶׂשה שבין אדם לחברו ,ואינו יודע חברו שחטא
לו ,כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול
לו ,ואלו הן ...והמקבל שוחד להטות דין ְּב ַד ָּין ֶׁש ָה ָיה עֹו ֶלה ְּבדּו ִגית ְק ַטָּנה ַל ֲעבֹר ַּבָּנ ָהרּ ,ו ָפַׁשט ֶא ָחד ָידֹו
ְו ִס ְּיעֹו ַּב ֲע ִל ָּיתֹוְ ,ו ָה ָיה לֹו ִּדיןְ ,ו ָא ַמר לֹו ַה ַּד ָּין ' ֲהֵרי ִני ָּפסּול ְלָך אינו יודע עד היכן הגיעה הטיה זו וכמה
ַל ִּדין'ּ .ו ַמ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ֶה ֱע ִביר ֶא ְבָרה ֶׁשְּלעֹוף ֵמ ַעל ְר ִדיד ַה ַּד ָּין, הוא כוחה כדי שיחזיר ,שהדבר יש לו
רגליים [השפעת השוחד ארוכת טווח].
ְו ֶא ָחד ִּכ ָּסה רֹק ִמִּל ְפ ֵני ַה ַּד ָּיןְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ֲהֵרי ִני ָּפסּול ְלָך ַל ִּדין'. ועוד ,שהוא מחזק יד זה ומחטיא אותו
[שהרי זיכה אדם שחטא]" (תשובה ד,ג).
גּ 1ו ְמ ַג ֵּדל ַמ ֲע ָלתֹו – מפרסם את עצמו ,ובכלל זה מי שעושה לעצמו 'חצר' ,מנגנון מנופח המעשיר את עצמוְ .ל ַח ָּז ָניו –
חזן ,שמש בית הדיןּ .ו ְלסֹו ְפ ָריו – הכותבים את דברי המזכים ודברי המחייבים ואת טעמיהם (לעיל א,ט; יב,יג)ָּ .ב ֶהן – בבני
שמואלְ" ,וֹלא ָה ְלכּו ָב ָניו ִּב ְדָר ָכוַ ,ו ִּיּטּו ַא ֲחֵרי ַהָּב ַצע ַו ִּי ְקחּו ׁשֹ ַחד ַוַּיּטּו ִמְׁשָּפט".
גׁ 2שֹ ַחד ְּד ָבִרים – טובות הנאה" .ודברים אלו אינן תלויין אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו ,שיבין בעקרי המשפטים,
וידע דבר הגורם לדבר אחר ,ויעמיק לראות :אם ימצא שיש לזה העד [או הנידון] צד הניה בעולם בעדות זו ,אפלו
בדרך רחוקה ונפלאה ,הרי זה לא יעיד [או לא ידון] בה ...כך לא ידון באותו דבר" (עדות טז,ד)ּ .דּו ִגית – "והיא הספינה
הקטנה שצדין בה המלחים את הדגים" (מכירה כז,א)ֶׁ .ש ֶה ֱע ִביר – שהסיר נוצהֶ .א ְב ָרה ֶׁשְּלעֹוף – כנף עוף (ראה שבת יא,ו:
"נוצה מן האברה")ְ .ר ִדיד – הצעיף שעל ראש הדייןִּ .כ ָּסה רֹק – שהיה מושלך לפני הדייןְ .ו ָא ַמר לֹו – הדיין.
