Page 847 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה‪  ‬פרק כא ‪ 825‬‬ ‫ ‬

‫ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא ִתׂ ָּשא ֵׁש ַמע ָׁש ְוא" (שמות כג‪,‬א)‪ .‬בנוכחות שניהם] ּוְׁש ַפ ְט ֶּתם ֶצ ֶדק ֵּבין‬
‫ִאיׁש ּו ֵבין ָא ִחיו ּו ֵבין ֵּגרֹו"‪ּ .‬ו ִב ְכ ַלל ָלאו‬
‫ֶזה ַא ְז ָהָרה – האיסור הזה כולל גם‬ ‫ּו ִב ְכ ַלל ָלאו ֶזה – ַא ְז ָהָרה ִל ְמ ַקֵּבל ָלׁשֹון ָהַרע‪ּ ,‬ו ְמ ַסֵּפר ָלׁשֹון‬
‫את הציווי שלא לעשות את המעשים‬ ‫ָהַרע‪ּ ,‬ו ֵמ ִעיד ֵעדּות ֶׁש ֶקר‪.‬‬

‫הנזכרים כאן‪ְ .‬מ ַקֵּבל ָלׁשֹון ָהַרע –‬ ‫ז‪ְ 2‬ו ֵכן ַּב ַעל ִּדין ֻמ ְז ָהר ֶׁשֹּלא ַיְׁש ִמי ַע ְּד ָבָריו ַל ַּד ָּי ִנין קֹ ֶדם ֶׁש ָּיבֹוא‬
‫השומע אותו ומקבלו כאמת (ראה פה"מ‬
‫ֲח ֵברֹו‪ְ .‬ו ַגם ַעל ֶזה ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ֶנ ֱא ַמר‪ִ " :‬מ ְּד ַבר ֶׁש ֶקר ִּתְר ָחק" (שם‬
‫אבות א‪,‬טז)‪.‬‬ ‫כג‪,‬ז)‪.‬‬

‫ז‪ֶ 2‬נ ֱא ַמר – " ִמ ְּד ַבר ֶׁש ֶקר ִּתְר ָחק‪ְ ,‬ו ָנ ִקי‬

‫ְו ַצ ִּדיק ַאל ַּת ֲהרֹג ִּכי ֹלא ַא ְצ ִּדיק ָרָׁשע"‪.‬‬ ‫ח ֹלא ִי ְה ֶיה ַה ַּד ָּין ׁשֹו ֵמ ַע ִמִּפי ַה ֻּתְרְּג ָמן‪ֶ ,‬אָּלא ִאם ֵּכן ָה ָיה ַמִּכיר‬

‫ח ְלׁשֹון ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין – וכל שכן העדים‬ ‫ְלׁשֹון ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ְוׁשֹו ֵמ ַע ַט ֲענֹו ֵתי ֶהם‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָמ ִהיר ִּב ְלׁשֹו ָנם‬
‫ְּכ ֵדי ְל ָהִׁשיב ָל ֶהם – ַי ֲע ִמיד ֻּתְרְּג ָמן ְלהֹו ִדי ַע אֹו ָתם ְּפ ַסק ַה ִּדין‬
‫(הגר"א)‪ָ .‬מ ִהיר – בקי‪ .‬והדיין הזה מבין‬
‫את לשונם‪ ,‬אך מתקשה לדבר בשטף‬

‫באותה לשון‪.‬‬ ‫ּו ֵמ ֵאי ֶזה ַט ַעם ִח ֵּיב ֶזה ְו ִזָּכה ֶזה‪.‬‬

‫ט ְו ִלְׁשנֹות – לחזור על דבריהם בקול‬ ‫ט ָצִריְך ַה ַּד ָּין ִלְׁשמֹ ַע ַט ֲענֹות ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ְו ִלְׁשנֹות ַט ֲענֹו ֵתי ֶהן‪,‬‬

‫בלשונו כדי לוודא שטענותיהם מובנות‪.‬‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬וּיֹא ֶמר ַהֶּמ ֶלְך‪ :‬זֹאת אֹ ֶמ ֶרת ֶזה ְּב ִני ַה ַחי ּו ְב ֵנְך ַהֵּמת" ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – במשפט שלמה‪ַ" :‬וּיֹא ֶמר‬

‫ַהֶּמ ֶלְך זֹאת ֹא ֶמֶרת ֶזה ְּב ִני ַה ַחי ּו ְב ֵנְך‬ ‫(מלכים־א ג‪,‬כג)‪ּ ,‬ו ְמ ַצ ֵּדק ֶאת ַה ִּדין ְּב ִלּבֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ַי ְח ְּת ֵכהּו‪.‬‬

‫ַהֵּמת‪ְ ,‬וזֹאת אֹ ֶמֶרת ֹלא ִכי ְּב ֵנְך ַהֵּמת ּו ְב ִני‬ ‫י ִמַּנ ִין ַל ַּד ָּין ֶׁשֹּלא ֵי ָעֶׂשה ֵמ ִליץ ִל ְד ָבָריו? ַּת ְלמּוד לֹו ַמר‪:‬‬
‫ֶה ָחי"‪ְ .‬מ ַצ ֵּדק – מכריע מי צודק במקרה‬

‫שלפניו‪ַ .‬י ְח ְּת ֵכהּו – יודיע את הפסק‬ ‫" ִמ ְּד ַבר ֶׁש ֶקר ִּת ְר ָחק" (שמות כג‪,‬ז); ֶאָּלא יֹא ַמר ַמה ּ ֶׁשִּנ ְר ֶאה לֹו‬
‫לבעלי הדין‪.‬‬ ‫ְו ִיְׁשּתֹק‪ְ ,‬וֹלא ְי ַלֵּמד ֶא ָחד ִמַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ַט ֲע ָנה ְּכ ָלל‪ֲ .‬א ִפּלּו ֵה ִביא‬
‫ַּב ַעל ִּדין ֵעד ֶא ָחד – ֹלא יֹא ַמר לֹו ' ֵאין ְמ ַקְּב ִלין ֵעד ֶא ָחד'‪ֶ ,‬אָּלא‬
‫י ֵי ָעֶׂשה ֵמ ִליץ – יהיה סנגור‪ִ .‬ל ְד ָבָריו –‬ ‫יֹא ַמר ַלִּנ ְט ָען ' ֲהֵרי ֶזה ֵה ִעיד ָע ֶליָך'‪ּ ,‬ו ְלַואי ֶׁשּיֹו ֶדה ְויֹא ַמר ' ֱא ֶמת‬

‫של אחד מן הצדדים (כס"מ)‪ֶ .‬אָּלא יֹא ַמר‬
‫– בעל הדין‪ְ .‬ו ִיְׁשּ ֹתק – הדיין‪ְ .‬וֹלא ְי ַלֵּמד‬

‫ֵה ִעיד'‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ְטעֹן הּוא ְויֹא ַמר ' ֵעד ֶא ָחד הּוא‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן – הדיין‪ַ .‬ט ֲע ָנה – טיעון משפטי‪ ,‬כגון‬
‫לטעון 'האמינו לי‪ ,‬מפני שהייתי יכול‬
‫לשקר'‪ ,‬אלו טיעונים שהדיינים צריכים‬ ‫ָע ַלי'‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬

‫יא ָר ָאה ַה ַּד ָּין ְזכּות ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן‪ּ ,‬ו ַב ַעל ִּדין ְמ ַב ֵּקׁש ְל ָא ְמ ָרּה לשקול‪ ,‬ולא העד המעיד רק על עובדות‪.‬‬
‫ּו ְלַואי ֶׁשּיֹו ֶדה ְויֹא ַמר – ובית דין מצפה‬
‫שאם אכן העיד העד אמת‪ ,‬יראה בעל‬ ‫ְו ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ְל ַחֵּבר ַה ְּד ָבִרים; אֹו ֶׁשָר ָאה אֹותֹו ִמ ְצ ַט ֵער ְל ַהִּציל‬
‫הדין ויודה שאמת העיד אותו עד‪ .‬הּוא‬ ‫ַע ְצמֹו ְּב ַט ֲע ַנת ֱא ֶמת‪ּ ,‬ו ִמְּפ ֵני ַה ֵח ָמה ְו ַהַּכ ַעס ִנ ְס ַּתְּל ָקה ִמֶּמּנּו‪ ,‬אֹו‬

‫ִנְׁש ַּתֵּבׁש ִמְּפ ֵני ַה ִּס ְכלּות – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר ְל ַס ֲעדֹו ְמ ַעט ְו ַל ֲה ִבינֹו – הנטען‪.‬‬
‫יא ְל ַחֵּבר – לנסח‪ִ .‬מ ְצ ַט ֵער – מנסה‪,‬‬
‫ְּת ִחַּלת ַה ָּד ָבר‪ִ ,‬מּׁשּום "ְּפ ַתח ִּפיָך ְל ִאֵּלם" (משלי לא‪,‬ח)‪ְ .‬ו ָצ ִריְך‬
‫אך מתקשה להסביר בצורה ברורה‪ֲ .‬הֵרי‬ ‫ְל ִה ְת ַיׁ ֵּשב ְּב ָד ָבר ֶזה ַהְרֵּבה‪ֶׁ ,‬שֹּלא ִי ְה ֶיה ְּכעֹוְר ֵכי ַה ַּד ָּי ִנין‪.‬‬
‫ֶזה ֻמ ָּתר ְל ַס ֲעדֹו ְמ ַעט – אך לא לטעון‬

‫במקומו‪ִ .‬מּׁשּום שנאמר "ְּפ ַתח ִּפיָך‬

‫ְל ִאֵּלם‪ֶ ,‬אל ִּדין ָּכל ְּב ֵני ֲחלֹוף [בני אדם‪ ,‬שהם חולפים מן העולם]‪ְּ .‬פ ַתח ִּפיָך ְׁש ָפט ֶצ ֶדק‪ְ ,‬ו ִדין ָע ִני ְו ֶא ְביֹון"‪ְּ .‬כעֹוְר ֵכי ַה ַּד ָּי ִנין‬

‫– "הם אנשים הלומדים את תורת ההתדיינות‪ ,‬כדי שיהיו מורשים לבני אדם לייעץ להם בדיניהם‪ ,‬והם משערים אלו‬

‫שאלות ישאל השופט ומייעצים מה להשיב‪ ,‬וכן באשר לטענות בעל הדין שכנגד‪ ...‬והזהיר [את השופטים] מהידמות‬

‫להם‪ ,‬רצונו לומר ש ְּיל ֵמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו‪ ,‬ויאמר לו 'אמור כך' או 'הכחש באופן כזה'‪ .‬ואפילו ידע‬

‫[השופט] שהוא עשוק ושבעל דינו טוען עליו בשקר לפי הכרע הסברה‪ ,‬אין מותר לו ללמדו [את בעל הדין האחר] טענה‬

‫שתצילהו בשום פנים" (פה"מ אבות א‪,‬ח)‪ .‬בשיטת המשפט העברי‪ ,‬השופט חוקר את בעלי הדין והעדים‪ ,‬ולא עורכי הדין‪,‬‬

‫שכלל אינם צד לדיון בבית הדין‪ ,‬אלא מי שעיסוקם הוא בהכנת הצדדים למשפט‪ .‬ודעתם של חכמים לא הייתה נוחה‬

‫ממי שעושה פעולות משפטיות עבור זולתו‪ ,‬שמקבל ממנו הרשאה (ייפוי כוח) לשם כך (שלוחין ושותפין ג‪,‬ה‪ .‬וראה שם ביאורנו)‪.‬‬