Page 851 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 851
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק כג 829
גַ 3מ ְּתנֹות ְּכ ֻהָּנה – החלקים הניתנים גּ 3ו ַמ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ֵה ִביא ַמ ָּת ָנה ִמַּמ ְּתנֹות ְּכ ֻהָּנה ְל ַד ָּין ּכֹ ֵהן,
לכהן ,כגון ראשית הגז מן הצאן ְו ָא ַמר לֹו 'ָּפסּול ֲא ִני ְלָך ַל ִּדין'ּ .ו ַמ ֲעֶׂשה ְּב ָאִריס ֶא ָחד ֶׁשְּל ַד ָּין,
ֶׁש ָה ָיה ֵמ ִביא לֹו ְּת ֵא ִנים ִמּתֹוְך ָׂש ֵדהּו ֵמ ֶעֶרב ַׁשָּבת ְל ֶעֶרב
והבכור ותרומה גדולהָ .א ִריס – ַׁשָּבתַּ .פ ַעם ַא ַחת ִה ְק ִּדים ְו ֵה ִביא ַּב ֲח ִמיִׁשי ַּבׁ ַּשָּבת ִמְּפ ֵני
האריס הוא המקבל שדה לעבד
אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול,
שליש או רבע וכדומה ,לאחר ניכוי ֶׁש ָה ָיה לֹו ִּדיןְ ,ו ָא ַמר לֹו ַה ַּד ָּין ' ֲהֵרי ִני ָּפסּול ְלָך ַל ִּדין'; ַאף
ההוצאות .נחשב כשותף עם בעל ַעל ִּפי ֶׁש ַה ְּת ֵא ִנים ִמּ ֶׁשַּל ַּד ָּין – הֹו ִאיל ֶו ֱה ִבי ָאן ֶׁשֹּלא ִּב ְז ַמּנֹו,
השדה (שלוחין ושותפין ח,ה; שכירות ט,ו.)3
ֶׁש ָה ָיה ֵמ ִביא לֹו ְּת ֵא ִנים וכו' – האריס ִנ ְפ ַסל לֹו ַל ִּדין.
נהג להביא לדיין בעל השדה את ד ָּכל ַּד ָּין ֶׁשּׁשֹו ֵאל ְׁש ֵא ָלה – ָּפסּול ָלדּון ָל ֶזה ֶׁש ִהְׁש ִאילֹוַּ .בֶּמה
יבול התאנים המגיע לו בכל יום
ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ְּבֶׁשֹּלא ָה ָיה ַל ַּד ָּין ְל ַהְׁש ִאילֲ .א ָבל ָה ָיה לֹו שישי בשבועַּ .ב ֲח ִמיִׁשי ַּבׁ ַּשָּבת – ביום
חמישי בשבוע. ְל ַהְׁש ִאיל – ָּכֵׁשרֶׁ ,ש ֲהֵרי ַּגם ֶזה ׁשֹו ֵאל ִמֶּמּנּו.
ד ֶׁשּׁשֹו ֵאל ְׁש ֵא ָלה – מבקש לשאול נטילת שכר לדון
חפץְּ .בֶׁשֹּלא ָה ָיה ַל ַּד ָּין – חפץ משלו ה ָּכל ַּד ָּין ֶׁשָּנ ַטל ְׂש ָכרֹו ָלדּון – ִּדי ָניו ְּב ֵט ִלים; ְוהּוא ֶׁשֹּלא
להשאיל לזולתו ,ונמצא שהדיין תלוי
ִי ְה ֶיה ָׂש ָכר ַהִּנָּכרֲ .א ָבל ִאם ָה ָיה עֹו ֵסק ִּב ְמ ַלא ְכּתֹוּ ,ו ָבאּו ְל ָפ ָניו
בבעל הדין.
ְׁש ַנ ִים ַל ִּדיןְ ,ו ָא ַמר ָל ֶהם ' ְּתנּו ִלי ִמי ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ַּת ְח ַּתי ַעד ֶׁש ָאדּון ה ָּכל ַּד ָּין – הלכה זו אינה נוגעת
לדיינים הקבועים מטעם הקהל,
שחייבים לשבת בדין כל הזמן לפי ָל ֶכם אֹו ְּתנּו ִלי ְׁש ַכר ַּבָּט ָל ִתי' – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה
הצורך ,והם מנועים מלעסוק בשום ַה ָּד ָבר ִנָּכר ֶׁשהּוא ְׂש ַכר ַהַּבָּט ָלה ִּב ְל ַבדְּ ,בֹלא ָי ֵתרְ ,ו ִיּ ֹטל
עסק פרטי ,כדי שלא יהיו תלויים בשום
ִמּ ְׁש ֵני ֶהם ְּבָׁשֶוה ֶזה ִּב ְפ ֵני ֶזה – ְּכגֹון ֶזה ֻמ ָּתר.
אדם (י') ,והרי הם כ'דייני גזלות' שהיו
בירושלים ,שנטלו שכר קצוב מקופה היכרות מוקדמת
ציבורית שיועדה לכך (שקלים ד,ז)ִּ .די ָניו
ו ָאסּור ַל ַּד ָּין ָלדּון ְל ִמי ֶׁשהּוא אֹו ֲהבֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו
ׁשֹוְׁש ִבינֹו ְוֹלא ֵרעֹו ֲאֶׁשר ְּכ ַנ ְפׁשֹוְ ,וֹלא ְל ִמי ֶׁשּׂשֹו ְנ ֵאהּוַ ,אף ַעל ְּב ֵט ִלים – לא רק דין זה ,אלא גם כל
דיניו בעבר ,אלא אם ידוע שלא נטל
בהם שכרָׂ .ש ָכר ַהִּנָּכר – שכר שברור ִּפי ֶׁש ֵאינֹו אֹו ֵיב לֹו ְוֹלא ְמ ַב ֵּקׁש ָר ָעתֹו; ֶאָּלא ָצִריְך ֶׁש ִּי ְהיּו ְׁש ֵני
שהוא תשלום עבור זמן בטלתו של
הדיין ממלאכתו בעת שדן את הדין. ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ָׁשִוין ְּב ֵעי ֵני ַה ַּד ָּין ּו ְב ִלּבֹוְ .ו ִאם ֹלא ָה ָיה ַמִּכיר ֶאת
ְו ִיּטֹל – את שכר הבטלהְׂ .ש ַכר ַהַּבָּט ָלה ֶא ָחד ֵמ ֶהם ְוֹלא ַמ ֲעָׂשיו – ֵאין ְלָך ִּדין ֶצ ֶדק ָּכמֹוהּו .ז ְו ָכל
– התשלום הממוצע שהאדם מסכים
לקבל ולהיות בטל מעבודה ,בהשוואה ְׁש ֵני ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים ֶׁשּׂשֹו ְנ ִאין ֶזה ֶאת ֶזה – ֲאסּוִרין ֵליֵׁשב
לשכר שהיה מקבל אילו עבד והתאמץ ַּב ִּדין ֶזה ִעם ֶזהֶׁ ,ש ָּד ָבר ֶזה ּגֹוֵרם ִלי ִצי ַאת ַהִּמְׁשָּפט ְמ ֻע ָּקל;
ִמְּפ ֵני ַהּ ִׂש ְנ ָאה ֶׁשֵּבי ֵני ֶהןַּ ,ד ַעת ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן נֹו ָטה ִל ְסּ ֹתר ִּד ְבֵרי
יותר .תשלום זה משתנה לפי אופי ֲח ֵברֹו.
העבודה ,מפני שבעבודות כפיים יש
יגיעה רבה ,ובני אדם מעדיפים לקבל סכום נמוך ,ובלבד שלא לעשות עבודה קשה .לעומת זאת ,בעבודות שאין
בהן טורח רב ,והן קלות ממילא ,שכר הבטלה קרוב לשכר העבודה" .והבן עניין זה ,כי נפלא הוא ונכון" (פה"מ
בכורות ד,ו).
ו ָאסּור ַל ַּד ָּין – אך אם דן ,דינו דין .אבל אם האוהב הוא בדרגת שושבינו או השונא הוא בדרגת אויבו ,הדין פסול (שו"ת
לו ,רדב"ז ,טור חו"מ ,סי' ז .וראה עדות יג,טו; טז,ו ,שהאוהב והשונא פסולים לדון אף בדיעבד)" .אין ראוי לדון בשום פנים לא שונא ולא
אוהב ,ואפילו היטיב לו בעל הדין לדיין הקלה שבטובות או שציער לבו הקל שבמיני הצער ,אין ראוי לו לדון לאותו
בעל הדין לטובה או לרעה" (שו"ת לו) .אֹו ֵיב לֹו – זה שלא דיבר עמו שלושה ימים מפני האיבה (רוצח ו,י)ׁ .שֹוְׁש ִבינֹו – אחד
מחברי החתן המסייעים לו בהוצאות החתונה (פה"מ סנהדרין ג,ה .וראה זכייה ומתנה ז,א).
