Page 849 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 849
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק כב 827
ד 2אֹו ֵמר – "ַו ִּי ְמֹלְך ָּדִוד ַעל ָּכל ִיְׂשָר ֵאל, דְ 2ו ֵכן ְּב ָדִוד הּוא אֹו ֵמרַ" :ו ְי ִהי ָדִוד ֹעֶׂשה ִמְׁשָּפט ּו ְצ ָד ָקה"
ַו ְי ִהי ָדִוד ֹעֶׂשה ִמְׁשָּפט ּו ְצ ָד ָקה ְל ָכל (שמואל־ב ח,טו) – ֵאי ֶזה הּוא ִמְׁשָּפט ֶׁש ֵּיׁש ִעּמֹו ְצ ָד ָקה? ֱה ֵוי אֹו ֵמר:
ַעּמֹו". ֶזה ִּבּצּו ַעְ ,ו ִהיא ַהְּפָׁשָרה.
דְ 3ו ָא ַמר – שהכריז הדיין "איש דַּ 3בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? קֹ ֶדם ְּג ַמר ִּדיןַ .אף ַעל ִּפי ֶׁשּ ָׁש ַמע
פלוני" וכו'ִ .יּקֹב ַה ִּדין ֶאת ָה ָהר – משל ִּד ְבֵרי ֶהםְ ,ו ָי ַדע ְל ֵהי ָכן ַה ִּדין נֹו ֶטה – ִמ ְצָוה ִל ְב ֹצ ַעֲ .א ָבל ַא ַחר
לתקיפות הדין :תיחצב דרך בתוך ההר ֶׁשָּג ַמר ַה ִּדיןְ ,ו ָא ַמר ' ִאיׁש ְּפלֹו ִני ַא ָּתה ַח ָּיב'ִ ' ,איׁש ְּפלֹו ִני ַא ָּתה
ַזַּכאי' – ֵאינֹו ַרּ ַׁשאי ַל ֲעׂשֹות ְּפָׁשָרה ֵּבי ֵני ֶהןֶ ,אָּלא ִיּקֹב ַה ִּדין
ואל ילכו סביב.
ֶאת ָה ָהר.
ה ְו ִל ְתּבֹ ַע ַה ִּדין – שיעשה את הדין ולא
יפשר ביניהםַ .עד ֶׁש ִּי ְקנּו – יקבלו עליהם
הצדדים את מרותו של הפשרן בקניין.
לביאורו של הקניין ראה לעיל ו,ה. ה ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָרצּו ַּב ֲע ֵלי ַה ִּדין ִּב ְפָׁשָרה ְּב ֵבית ִּדין – ֵיׁש ָל ֶהם
ו ֶׁשּ ְׁש ֵני ֶה ְדיֹוטֹות ֶׁש ָּדנּו ֵאין ִּדי ֵני ֶהם
ַל ֲחזֹר ְו ִל ְתּבֹ ַע ַה ִּדיןַ ,עד ֶׁש ִּי ְקנּו ִמ ַּיד ְׁש ֵני ֶהם .ו ָי ֶפה ּ ֹכ ַח ִּדין – מפני שאין להם סמכות ואינם בית
דין ,משום ששניים שדנו ,אין דינם דין
(לעיל ב,י) .ואילו בפשרה ,שניים יכולים ַהְּפָׁשָרה ִמּכֹ ַח ַה ִּדיןֶׁ ,שּ ְׁש ֵני ֶה ְדיֹוטֹות ֶׁש ָּדנּו – ֵאין ִּדי ֵני ֶהם ִּדין,
לפשר ,אם קיבלו עליהם בעלי הדין את ְו ֵיׁש ְל ַב ֲע ֵלי ִּדין ַל ֲחזֹר ָּב ֶהן; ְו ִאם ָעׂשּו ְּפָׁשָרהְ ,ו ָקנּו ִמ ָּי ָדם –
סמכות המפשרים להחליט עבורם על
ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין ַל ֲחזֹר ָּב ֶהן.
פשרה .אמנם גם אחד יכול לדון (לעיל ז,ב)
או לפשר ,אלא שעדיף שיהיו שניים ,כדי סודיות הדין
שיוכלו להעיד על הפשרה (מרהמ"ח ,ק'). ז ָאסּור ְל ֶא ָחד ִמן ַה ַּד ָּי ִנין ְּכֶׁש ֵּי ֵצא ִמֵּבית ִּדין לֹו ַמר ' ֲא ִני הּוא
ַהְּמ ַזֶּכה' אֹו ' ַהְּמ ַח ֵּיב'ַ' ,ו ֲח ֵבַרי חֹו ְל ִקין ָע ַליּ ,ו ָמה ֶא ֱעֶׂשה ְו ֵהם ז ָאסּור – "והטעם בכך ,כדי שלא יהא
משוא פנים לאחד מבעלי הדין .ועוד, ַרּבּו ָע ַלי'; ְו ִאם ָא ַמר – ֲהֵרי הּוא ִּב ְכ ַלל "הֹו ֵלְך ָר ִכיל ְמ ַגֶּלה ּסֹוד"
כדי שלא ידע החייב מי הוא שחייבו, (משלי יא,יג)ּ .ו ַמ ֲעֶׂשה ְּב ַת ְל ִמיד ֶא ָחד ֶׁשהֹו ִציא ְּד ָב ִרים ֶׁשֶּנ ֶא ְמרּו
כדי שיהיו הדיינים אהובים על הציבור, ְּב ֵבית ַהִּמ ְדָרׁש ְל ַא ַחר ְׁש ַּת ִים ְו ֶעְׂשִרים ָׁש ָנהְ ,והֹו ִציאּוהּו ֵּבית
ולא ידע שום אדם מיהו אשר ִחייב ומיהו
ִּדין ִמן ַהִּמ ְדָרׁשְ ,ו ִה ְכִריזּו ָע ָליו ' ֶזה ְמ ַגֶּלה סֹוד'.
אשר זיכה" (פה"מ סנהדרין ג,ז)ֲ .ה ֵרי הּוא
ִּב ְכ ַלל "הֹו ֵלְך ָר ִכיל ְמ ַגֶּלה ּסֹודְ ,ו ֶנ ֱא ַמן ח ָׁש ַאל ֶא ָחד ִמַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ִל ְכּ ֹתב לֹו ְּפ ַסק ִּדין – ּכֹו ְת ִבין
רּו ַח ְמ ַכ ֶּסה ָד ָבר"ְּ .ד ָבִרים ֶׁשֶּנ ֶא ְמרּו ְּב ֵבית
לֹו ָּכְךָּ' :בא ְּפלֹו ִני ְל ֵבית ִּדין ֶׁשִּל ְפלֹו ִניִ ,עם ְּפלֹו ִני ַּב ַעל ִּדינֹו ַהִּמ ְדָרׁש – בדיון משפטי על מקרה
מסוים .ישיבת בית הדין הייתה סמוכה
למקום ישיבת בית המדרש ,שבימיהם ֶׁשְּט ָענֹו ְּב ָכְךְ ,ו ָי ָצא ַזַּכאי' אֹו ' ַח ָּיב'ְ ,ונֹו ְת ִנין לֹוְ .ו ֵאין ַמ ְזִּכיִרין
היו החכמים דנים במשפט במסגרת בית ֵׁשם ַהְּמ ַזִּכין ְוֹלא ֵׁשם ַהְּמ ַח ְּי ִביןֶ ,אָּלאֵּ' :בית ִּדינֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִני –
המדרש (ראה לעיל ב) .האיסור חל גם על
ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם ִנ ְז ַּדָּכה ְּפלֹו ִני'.
התלמידים שנכחו בדיון ,אף אם הדבר
ידוע לרבים (ראה דעות ז,ה) ,מפני שהדבר ט ָּכְך ָה ָיה ִמ ְנ ָה ָגן ֶׁשְּל ַא ְנֵׁשי ְירּוָׁש ַ ִלםַ :מ ְכ ִני ִסין ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין
י
ְוׁשֹו ְמ ִעין ִּד ְב ֵרי ֶהם ְו ַט ֲענֹו ֵתי ֶהםּ ,ו ַמ ְכ ִני ִסין ָה ֵע ִדים ְוׁשֹו ְמ ִעין נקבע מתחילה כסוד שאסור לגלות
אותו ,ומי שמפיץ את הדברים הוא בגדר ִּד ְבֵרי ֶהםּ ,ומֹו ִצי ִאין ָּכל ָא ָדם ַלחּוץְ ,ונֹוְׂש ִאין ַה ַּד ָּי ִנין ְונֹו ְת ִנין
"הולך רכיל מגלה סוד". ֵּבי ֵני ֶהם ַּב ָּד ָברְ ,וגֹו ְמִרין ֶאת ַה ָּד ָברְ .ו ַא ַחר ָּכְך ַמ ְכ ִני ִסין ַּב ֲע ֵלי
ִּדי ִניןְ ,ו ָגדֹול ֶׁשַּב ַּד ָּי ִנין אֹו ֵמר ' ִאיׁש ְּפלֹו ִני ַא ָּתה ַזַּכאי'ִ ' ,איׁש
ח ָׁש ַאל – ביקשֶ .א ָחד – כגון שהוא ְּפלֹו ִני ַא ָּתה ַח ָּיב'ְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ֵי ַדע ֶא ָחד ִמַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ֵאי ֶזה ַּד ָּין
רוצה להראות את פסק הדין לבית דין
הגדול (לעיל ו,ו)ִ .מ ִּד ְב ֵרי ֶהם – מנוסח זה
ניתן להבין שנפסק הדין ברוב דעות ולא הּוא ֶׁש ִּזָּכה אֹותֹו ְוֹלא ֵאי ֶזה ַּד ָּין הּוא ֶׁש ִח ְּיבֹו.
פה אחד.
ט ּומֹו ִצי ִאין – לאחר שמיעת העדים וטענות בעלי הדין .ובבית המדרש נותרים הדיינים והתלמידיםְ .וגֹו ְמִרין ֶאת
ַה ָּד ָבר – מכריעים את הדין במניין הדייניםְ .ו ָגדֹול ֶׁשַּב ַּד ָּי ִנין אֹו ֵמר – מתוך כבוד לו (ראה תלמוד תורה ה,י).
