Page 846 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 846

‫םיטפוש רפס‪      ‬ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה‪      ‬פרק כא	‬                                     ‫‪8	 24‬‬

‫ג‪ֶׁ  2‬שֶּנ ֱא ַמר – בעת שראה יתרו את משה ַעד ֶׁש ָּתדּון ִעּמֹו אֹו ְלבֹשׁ� ְּכמֹותֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּת ְהיּו ָׁש ִוין ְו ַא ַחר ָּכְך‬
                                                                                                      ‫שופט את העם לבדו‪ַ" :‬ו ְי ִהי ִמָּמ ֳחָרת‬
‫ַּת ַע ְמדּו ַּב ִּדין'‪.‬‬                                                                              ‫ַוֵּיֶׁשב ֹמ ׁש ֶ�ה ִלְׁשּ ֹפט ֶאת ָה ָעם‪ַ ,‬וַּי ֲע ֹמד ָה ָעם‬

‫ַעל מֹ ׁ ֶשה ִמן ַהּבֹ ֶקר ַעד ָה ָעֶרב"‪ְ .‬ו ֵאי ֶזה עמידה במשפט‬
‫ג‪ֹ  1‬לא ִי ְה ֶיה ֶא ָחד יֹוֵׁשב ְו ֶא ָחד עֹו ֵמד ֶאָּלא ְׁש ֵני ֶהם עֹו ְמ ִדים;‬
                                                                                                      ‫הּוא ְּג ַמר ִּדין וכו' – השלב שהדיינים‬
‫ְו ִאם ָרצּו ֵּבית ִּדין ְלהֹוִׁשיב ֶאת ְׁש ֵני ֶהם – מֹוִׁשי ִבין‪ְ .‬וֹלא ֵיֵׁשב‬                      ‫אומרים מי חייב ומי זכאי‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‬
              ‫ֶא ָחד ְל ַמ ְע ָלה ְו ֶא ָחד ְל ַמָּטה ֶאָּלא ֶזה ְּב ַצד ֶזה‪.‬‬                         ‫– "ְו ָע ְמדּו ְׁש ֵני ָה ֲא ָנִׁשים ֲאֶׁשר ָל ֶהם‬
                                                                                                      ‫ָהִריב [להעיד] ִל ְפ ֵני ה'‪ִ ,‬ל ְפ ֵני ַהּכֹ ֲה ִנים‬

‫ג‪ַּ  2‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּבְׁש ַעת ַמּ ָׂשא ּו ַמ ָּתן ַּב ִּדין‪ֲ .‬א ָבל‬                    ‫ְו ַהּׁשֹ ְפ ִטים ֲאֶׁשר ִי ְהיּו ַּב ָּי ִמים ָה ֵהם [ומן‬
                                                                                                      ‫ההקשר עולה שמדובר בעדות]‪ְ .‬ו ָדְרׁשּו‬
‫ִּבְׁש ַעת ְּג ַמר ִּדין – ַהּכֹל ַּב ֲע ִמי ָדה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ" :‬וַּי ֲעמֹד ָה ָעם ַעל‬              ‫ַהּׁ ֹש ְפ ִטים ֵהי ֵטב‪ְ ,‬ו ִהֵּנה ֵעד ֶׁש ֶקר ָה ֵעד ֶׁש ֶקר‬

‫מֹ ׁ ֶשה" (שמות יח‪,‬יג)‪ְ .‬ו ֵאי ֶזה הּוא ְּג ַמר ִּדין? ' ִאיׁש ְּפלֹו ִני ַא ָּתה‬                     ‫ָע ָנה ְב ָא ִחיו"‪.‬‬

‫ד  מֹוִׁשי ִבין ֶאת ֶה ָח ָכם – משום כבודו‪ַ .‬ח ָּיב'‪ִ ' ,‬איׁש ְּפלֹו ִני ַא ָּתה ַזַּכאי'‪ַּ .‬בֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ְּב ַב ֲע ֵלי‬
                                                                                                      ‫ֵאין ַמ ְקִּפי ִדין ַעל ָּכְך – מפני שהוא בחר‬
‫ִּדי ִנין‪ֲ .‬א ָבל ָה ֵע ִדים – ְלעֹו ָלם ַּב ֲע ִמי ָדה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ָע ְמדּו ְׁש ֵני‬          ‫לעמוד‪ ,‬ואין חשש שיחשוב שהם‬
                                   ‫ָה ֲא ָנִׁשים" (דברים יט‪,‬יז)‪.‬‬                                      ‫מעדיפים את תלמיד החכמים על פניו‬

‫ד   ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים ְו ַעם ָה ָאֶרץ ֶׁשָּבאּו ַל ִּדין – מֹוִׁשי ִבין ֶאת‬                      ‫ויסתתמו טענותיו‪ְ .‬וֹלא ַי ְק ִּדים ַה ַּת ְל ִמיד‬
                                                                                                      ‫– מפני שהדבר נראה כאילו בא לדבר‬
‫ֶה ָח ָכם‪ְ ,‬ואֹו ְמִרים ְל ַעם ָה ָאֶרץ 'ֵׁשב'; ִאם ֹלא ָיַׁשב – ֵאין‬                                 ‫עם הדיין לפני הדין (בבלי שבועות ל‪,‬ב)‪.‬‬

‫ִל ְקרֹות – ללמוד בפני רבו הקבוע‪ַ ,‬מ ְקִּפי ִדין ַעל ָּכְך‪ְ .‬וֹלא ַי ְק ִּדים ַה ַּת ְל ִמיד ְּכֶׁש ָּיבֹוא ַל ִּדין ְו ֵיֵׁשב‬
                                                                                                                            ‫שהוא גם דיין‪.‬‬
‫ִל ְפ ֵני ַרּבֹו ֶׁשרֹו ֶצה ָלדּון ְל ָפ ָניו; ְו ִאם ָה ָיה ָקבּו ַע לֹו ְז ַמן ִל ְקרֹות‪,‬‬
                                    ‫ּו ָבא ִּב ְז ַמּנֹו – ֻמ ָּתר‪.‬‬                                   ‫ה   ַה ְּיִׁשיבֹות – ישיבות בתי הדין‪ ,‬שהיו‬

                                                                                                      ‫סמוך לישיבות הלימוד‪ְ .‬ל ַסֵּלק ַהַּמ ֲחֹל ֶקת‬
‫– שלא יריבו עמי הארצות שיכריחום ה  ְּכ ָבר ָנ ֲהגּו ָּכל ָּב ֵּתי ִּדי ֵני ִיְׂש ָר ֵאל ֵמ ַא ַחר ַה ַּת ְלמּוד ְּב ָכל‬
                                                                                                      ‫לעמוד‪ְ .‬ל ַה ֲע ִמיד – לאכוף‪ֶׁ .‬ש ֵאין ָּבנּו‬
‫ַה ְּיִׁשיבֹות‪ֶׁ ,‬שּמֹוִׁשי ִבין ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ּומֹוִׁשי ִבין ָה ֵע ִדים‪ְּ ,‬כ ֵדי‬              ‫ּ ֹכ ַח – בהיות העם מפוזר ומפורד בגלות‬
‫ְל ַסֵּלק ַהַּמ ֲחֹל ֶקת‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ָּבנּו ּ ֹכ ַח ְל ַה ֲע ִמיד ִמְׁשְּפ ֵטי ַה ָּדת ַעל‬              ‫באין עצמאות מדינית (הקדמה למשנה‬

‫ִּתָּלם‪.‬‬                                                                                              ‫תורה‪,‬לז; עבודה זרה י‪,‬ו)‪.‬‬

                                                     ‫קדימות בשמיעת הדיון‬                              ‫ו   ִּדין – הדיון‪ ,‬המשפט‪ַ .‬ה ָּיתֹום –‬

‫ו   ָהיּו ִל ְפ ֵני ַה ַּד ָּי ִנין ַּב ֲע ֵלי ִּדין ַהְרֵּבה – ַמ ְק ִּדי ִמין ֶאת ִּדין ַה ָּיתֹום‬  ‫"אחד יתום מאב ואחד יתום מאם‪ ...‬עד‬
                                                                                                      ‫שלא יהיו צריכין לאדם גדול להיסמך לו‬
‫לאמנן [=לגדלם] ולהיטפל בהן‪ ,‬אלא ְל ִדין ָה ַא ְל ָמ ָנה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִׁ" :‬ש ְפטּו ָיתֹום‪ִ ,‬ריבּו ַא ְל ָמ ָנה" (ישעיה‬
                                                                                                      ‫יהיה עושה כל צורכי עצמו לעצמו‬
‫א‪,‬יז)‪ְ .‬ו ִדין ָה ַא ְל ָמ ָנה קֹו ֵדם ְל ִדין ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים‪ְ ,‬ו ִדין ַּת ְל ִמיד‬            ‫כשאר כל הגדולים" (דעות ו‪,‬י)‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‬
‫ֲח ָכ ִמים קֹו ֵדם ְל ִדין ַעם ָה ָאֶרץ‪ְ ,‬ו ִדין ָה ִאּ ָׁשה קֹו ֵדם ְל ִדין ָה ִאיׁש‪,‬‬                ‫– בתוכחת ישעיהו לבני דורו בתחילת‬
                                                                                                      ‫ימי נבואתו על מצב המשפט‪ִ " :‬ל ְמדּו‬
                                 ‫ֶׁשּבֹׁש ֶ�ת ָה ִאּ ָׁשה ְמֻרָּבה‪.‬‬

                                                     ‫הרצאת טענות הצדדים‬                               ‫ֵהי ֵטב ִּדְרׁשּו ִמְׁשָּפט ַאׁ ְּשרּו ָחמֹוץ‪ִׁ ,‬ש ְפטּו‬
                                                                                                      ‫ָיתֹום ִריבּו ַא ְל ָמ ָנה"‪ֶׁ .‬שּבֹ�ׁש ֶ ת ָה ִאּ ָׁשה‬
‫ז‪ָ   1‬אסּור ַל ַּד ָּין ִלְׁשמֹ ַע ִּד ְבֵרי ֶא ָחד ִמַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ֹק ֶדם ֶׁש ָּיבֹוא‬
                                                                                                                  ‫ְמֻרָּבה – להמתין זמן רב‪.‬‬
‫ז‪ֲ   1‬ח ֵברֹו – בעל הדין האחר‪ֹ .‬ק ֶדם ֲח ֵברֹו אֹו ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני ֲח ֵברֹו‪ֲ ,‬א ִפּלּו ָּד ָבר ֶא ָחד ָאסּור‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫ֶׁש ָּיבֹוא‪ֶׁ ...‬שֹּלא ִּב ְפ ֵני ֲח ֵברו – אסור "ָׁשמֹ ַע ֵּבין ֲא ֵחי ֶכם" (דברים א‪,‬טז)‪ְ .‬ו ָכל ַהּׁשֹו ֵמ ַע ֵמ ֶא ָחד – עֹו ֵבר‬
                                                                                                      ‫לשמוע את טענת אחד מבעלי הדין‬

‫שלא בנוכחות חברו (בעל הדין השני)‪ ,‬בין שבא לפני חברו בין שחברו כבר טען ויצא (ב"י חו"מ יז‪,‬ו)‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר – באזהרת‬

‫משה לשופטים‪ָ" :‬ו ֲא ַצֶּוה ֶאת ׁשֹ ְפ ֵטי ֶכם ָּב ֵעת ַה ִהוא ֵלא ֹמר‪ָׁ" ,‬שמֹ ַע [הקשיבו לטענות הדין] ֵּבין ֲא ֵחי ֶכם [ודרשו חכמים‪:‬‬
   841   842   843   844   845   846   847   848   849   850   851