Page 853 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 853
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק כד 831
ָחׁשּוד הּוא ַעל ַהּ ְׁשבּו ָעה – ֵיׁש ַל ַּד ָּין ַל ֲהפְֹך ַהּ ְׁשבּו ָעה ַעל אחד העושה אותו חשוד על השבועה
במשפט זה בלבדַ .ל ֲהפְֹך ַהּ ְׁשבּו ָעה ַעל
ֶׁשְּכ ֶנ ְגּדֹו – להטיל חיוב שבועה על הצד ֶׁשְּכ ֶנ ְגּדֹוְ ,ו ִיּ ָׁש ַבע ְו ִיּטֹל ,הֹו ִאיל ְו ָס ְמ ָכה ַּד ְעּתֹו ֶׁשַּל ַּד ָּין ַעל ִּד ְבֵרי
השני ,התובע ,שיישבע הוא ויזכה בדין ֶזהֲ .א ִפּלּו ָה ְי ָתה ִאּ ָׁשה אֹו ֶע ֶבד ֶנ ֱא ָמ ִנים ֶא ְצלֹו – הֹו ִאיל ּו ָמ ָצא
(שם א,ד-ו)ִּ .ד ְב ֵרי ֶזה – האדם הנאמן על ַה ָּד ָבר ָח ָזק ְו ָנכֹון ְּב ִלּבֹו ,סֹו ֵמְך ָע ָליו ְו ָדן; ְו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם
הדייןִ .אּ ָׁשה אֹו ֶע ֶבד – שהם פסולים ָי ַדע הּוא ַע ְצמֹו ֶׁש ֶּזה ָחׁשּוד.
לעדות (עדות ט,א).
אְ 3ו ֵכן ִאם ָי ָצא ְׁש ַטר חֹוב ְל ָפ ָניוְ ,ו ָא ַמר לֹו ָא ָדם ֶׁשּסֹו ֵמְך
אֶ 3זה – השטרָּ .פרּו ַע הּוא – עד אחד
ָע ָליוֲ ,א ִפּלּו ִאּ ָׁשה אֹו ָקרֹוב ' ֶזה ָּפרּו ַע הּוא' – ִאם ָס ְמ ָכה ַּד ְעּתֹו
שהעיד על שטר שהוא פרוע נאמן
לחייב את התובע שבועה ולא לאפשר ַעל ְּד ָבָריוֵ ,יׁש לֹו לֹו ַמר ָל ֶזה 'ֹלא ִּתָּפַרע ֶאָּלא ִּבְׁשבּו ָעה' ,אֹו
לו לגבות את השטר לפני שנשבע (מלווה ִאם ָה ָיה ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב ְל ַא ֵחרִ ,י ֵּתן ָל ֶזה ֶׁשֹּלא ִנ ְפַּגם ְׁש ָטרֹו
ולווה יד,א) .והחידוש בהלכה זו הוא ְּכ ָללְ ,ו ַיִּני ַח ֶזה ֶׁשִּנ ְפַּגם ְׁש ָטרֹו ְּב ִד ְבֵרי ָה ֶא ָחד ,אֹו ַיְׁש ִליְך ַהּ ְׁש ָטר
שמדובר בפסולי עדות שהדיין סומך
עליהם ,כאמור בהלכה הקודמתָ .ל ֶזה – ְּב ָפ ָניו ְוֹלא ָידּון ּבֹו ְּכ ָללְּ ,כ ִפי ַמה ּ ֶׁש ִּיְר ֶאה.
המלווה ,האוחז בשטרָ .ה ָיה ָע ָליו – על אְ 4ו ֵכן ִמי ֶׁשָּבא ְו ָט ַען ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִּפ ָּקדֹון ֵא ֶצל ְּפלֹו ִני ֶׁשֵּמת ְּבֹלא
הלווהְׁ .ש ַטר חֹוב ְל ַא ֵחר – נוסף על זה,
ויש ללווה ממון לפרוע רק לבעל חוב ַצָּו ָאהְ ,ו ָנ ַתן ִסי ָמ ִנין ֻמ ְב ָה ִקיןְ ,וֹלא ָה ָיה ֶזה ַהּטֹו ֵען ָר ִגיל ְל ִהָּכ ֵנס
אחדִ .י ֵּתן ָל ֶזה – למלווה האחר ,שלא ְל ֵבית ֶזה ֶׁשֵּמת – ִאם ָי ַדע ַה ַּד ָּין ֶׁש ֶּזה ַהֵּמת ֵאינֹו ָאמּוד ִל ְהיֹות
ערערו על השטר שלוְ .ו ַיִּני ַח ֶזה ֶׁשִּנ ְפַּגם לֹו ֵח ֶפץ ֶזהְ ,ו ָס ְמ ָכה ַּד ְעּתֹו ֶׁש ֵאין ֶזה ַה ֵח ֶפץ ֶׁשַּלֵּמת ,מֹו ִציאֹו ִמן
ְׁש ָטרֹו ְּב ִד ְבֵרי ָה ֶא ָחד – שלא ידון השופט
ַהּיֹוְרִׁשין ְונֹו ְתנֹו ָל ֶזה ָה ָאמּוד ּבֹו ֶׁשָּנ ַתן ִסי ָמ ָניוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא בעניין השטר שנפגם בעדות האחד
שהדיין סומך עליו.
ָּב ֶזה; ֶׁש ֵאין ַה ָּד ָבר ָמסּור ֶאָּלא ְל ִלּבֹו ֶׁשַּל ַּד ָּיןֶׁ ,ש ָּידּון ְּכ ִפי ַמה
אִ 4סי ָמ ִנין ֻמ ְב ָה ִקין – ייחודיים. ּ ֶׁש ֵּי ָר ֶאה לֹו ֶׁשהּוא ִּדין ֱא ֶמת.
בסתם יש חזקה ,הנחה משפטית, אִ 5אם ֵּכןָ ,לָּמה ִה ְצִרי ָכה ּתֹוָרה ְׁש ֵני ֵע ִדים? ֶׁשִּב ְז ַמן ֶׁש ָּיבֹואּו
ש"כל המטלטלין בחזקת זה שהן תחת ִל ְפ ֵני ַה ַּד ָּין ְׁש ֵני ֵע ִדים – ָידּון ַעל ִּפי ֵעדּו ָתםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו
ידו" (טוען ונטען ח,א) ,אבל אם יש נסיבות יֹו ֵד ַע ִאם ֶּב ֱא ֶמת ֵה ִעידּו אֹו ְּבֶׁש ֶקר.
מחשידות נגד חזקה זו ,כגון כלים
המיוצרים להשאיל ולהשכיר ,אינן
בכלל דין זה (שם ח,ג)ְ .וֹלא ָה ָיה ֶזה ַהּטֹו ֵען בָּ 1כל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ֵהם ִע ַּקר ַה ִּדיןֲ .א ָבל ִמּ ֶׁשַרּבּו ָּב ֵּתי ִּדי ִנין
ָר ִגיל ְל ִהָּכ ֵנס ְל ֵבית ֶזה ֶׁשֵּמת – כי אם היה
רגיל להיכנס לביתו ,ייתכן שראה את ֶׁש ֵאי ָנן ֲהגּו ִניםַ ,ו ֲא ִפּלּו ִי ְהיּו ֲהגּו ִנים ְּב ַמ ֲעֵׂשי ֶהםֵ ,אי ָנם ֲח ָכ ִמים
ָּכ ָראּוי ּו ַב ֲע ֵלי ִּבי ָנה – ִה ְסִּכימּו רֹב ָּב ֵּתי ִּדי ֵני ִיְׂש ָר ֵאל ֶׁשֹּלא הכלי בבית המת ,ולכן ידע לתאר אותו
בסימנים מובהקים ,אף על פי שאינו
שלוֵ .אינֹו ָאמּוד – שעל פי הערכתנו ַי ַה ְפכּו ְׁשבּו ָעה ֶאָּלא ִּבְר ָא ָיה ְּברּוָרהְ ,וֹלא ִי ְפּ ֹגמּו ְׁש ָטר ְו ַי ְפ ִסידּו
אינו עשיר דיו כדי שיהיה החפץ הזה ֶח ְז ָקתֹו ְּב ֵעדּות ִאּ ָׁשה אֹו ָּפסּולְ .ו ֵכן ִּבְׁש ָאר ָּכל ַה ִּדי ִנין – ֹלא
שלו ,ואפילו "אם באו עדים והעידו ָידּון ַה ַּד ָּין ִּב ְס ִמי ַכת ַּד ְעּתֹו ְוֹלא ִּבי ִדי ָעתֹוְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא יֹא ַמר ָּכל
ֶה ְדיֹוט ְו ֶה ְדיֹוטִ :לִּבי ַמ ֲא ִמין ְל ִד ְב ֵרי ֶזהְ ,ו ַד ְע ִּתי סֹו ֶמ ֶכת ַעל ֶזה .לדיין שאין זה אמוד ,אין מוציאין מן
היתומים בעדותן ,שאין זה ראיה ברורה,
ואומדן דעתם אינו אומד דעתו ,ואין לו לדיין אלא מה שדעתו סומכת עליו" (שאלה ופיקדון ו,ד).
אַ 5אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע וכו' – "שנצטווינו לחתוך הדין על פי שניים עדים כשרים ,ואף על פי שאפשר שהעידו
בשקר ,הואיל וכשרין הן אצלנו ,מעמידין אותן על כשרותן .ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר" :הנסתרות לה' אלהינו,
והנגלות לנו ולבנינו" (דברים כט,כח) .ונאמר' :כי האדם יראה לעיניים ,וה' יראה ללבב' (שמואל-א טז,ז)" (יסודי התורה ז,ז.)3
בַּ 1ב ֲע ֵלי ִּבי ָנה – המבינים דבר מתוך דבר (לעיל ב,א; ב,ו "נבוני לחש") .רֹב ָּב ֵּתי ִּדי ֵני ִיְׂש ָר ֵאל – ולא פשט מנהג זה בכל בתי
הדין .ואף רבנו עצמו הורה לסמוך על אומדן דעת בית דין (שו"ת תכא).
