Page 854 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 854
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק כד 8 32
בְ 2ו ֵכן ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמן ַה ְּיתֹו ִמים ֶאָּלא ִּבְר ָא ָיה ְּברּוָרהֹ ,לא בְּ 2ב ֻא ְמ ַּדן ַהֵּמת – אם הוא אמיד (לעיל
ְּב ַד ַעת ַה ַּד ָּין ְוֹלא ְּב ֻא ְמ ַּדן ַהֵּמת אֹו ַהּטֹו ֵעןְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֵכן, אַ .)3מ ְמ ִּתין הּוא ַּב ִּדין – אינו ממהר
ִאם ֵה ִעיד ָא ָדם ֶנ ֱא ָמן ְּב ָד ָבר ִמָּכל ַה ְּד ָבִריםְ ,ו ָנ ְט ָתה ַּד ַעת ַה ַּד ָּין לחרוץ את הדין ומעמיק לדון בו.
ֶׁש ֱא ֶמת הּוא אֹו ֵמר – ַמ ְמ ִּתין הּוא ַּב ִּדין ְו ֵאינֹו ּדֹו ֶחה ֵעדּותֹו,
גַ 1הּקֹו ָלר – "המוסרות שנותנים
בצווארי האסירים" (פה"מ כלים יב,א).
והכוונה כאן לנטל האחריות הרובץ ְונֹוֵׂשא ְונֹו ֵתן ִעם ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִניןַ ,עד ֶׁשּיֹודּו ְל ִד ְב ֵרי ָה ֵעד אֹו ַי ֲעׂשּו
על הפוסק .כלומר ,שלא יאמר הדיין:
ְּפָׁשָרה ,אֹו ִי ְס ַּתֵּלק ִמן ַה ִּדין. הואיל ובאו לפניי שני עדים ,אנהג על
פי ההלכה ואפסוק כעדותם ,וייענשו דין מרומה
גּ 1ו ִמַּנ ִין ַל ַּד ָּין ֶׁשהּוא יֹו ֵד ַע ַּב ִּדין ֶׁשהּוא ְמֻרֶּמהֶׁ ,שֹּלא יֹא ַמר:
העדים מן השמיםְּ .ב ַצַּואר ָה ֵע ִדים –
ֶא ְח ְּת ֶכּנּוְ ,ו ִי ְה ֶיה ַהּקֹו ָלר ָּתלּוי ְּב ַצַּואר ָה ֵע ִדים? ַּת ְלמּוד לֹו ַמר: וכן הוא כשהעדים דוברי אמת ,אלא
" ִמ ְּד ַבר ֶׁש ֶקר ִּת ְר ָחק" (שמות כג,ז)ֵּ .כי ַצד ַי ֲעֶׂשה ּבֹו? ִי ְדרֹשׁ� ְו ַי ֲחקֹר שיודע שטענות בעלי הדין בשקר יסודן
(י)ִּ .ב ְדִריָׁשה ַו ֲח ִקיָרה ֶׁשְּל ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות
– הדרישה והחקירה הן חקירת העדים ַה ְרֵּבה ִּב ְד ִריָׁשה ַו ֲח ִקי ָרה ֶׁשְּל ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹותִ :אם ִנ ְר ָאה לֹו ְל ִפי
בדברים שהם עיקר העדות ,מקום האירוע
ַּד ְעּתֹו ֶׁש ֵאין ּבֹו ַרָּמיּות – חֹו ֵתְך ַה ִּדין ַעל ִּפי ָה ֵעדּות. וזמנו ותיאור המאורע (עדות א,ד-ו) .בדיני
ממונות אין מקפידים בדרך כלל על
גֲ 2א ָבל ִאם ָה ָיה ִלּבֹו נֹו ְקפֹו ֶׁש ֵּיׁש ַּב ִּדין ַרָּמיּות ,אֹו ֶׁש ֵאין
חקירתהעדים(עדותג,א)ַ .רָּמיּות–רמאותַּ .ד ְעּתֹו סֹו ֶמ ֶכת ַעל ִּד ְב ֵרי ָה ֵע ִדיםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול ְל ָפ ְס ָלן,
גִ 2לּבֹו נֹו ְקפֹו – יש לו לדיין ספק.
אֹו ֶׁשּנֹו ָטה ַּד ְעּתֹו ֶׁשַּב ַעל ִּדין ֶזה ַרַּמאי ּו ַב ַעל ָעְר ָמהְ ,ו ִהׁ ִּשיא
ֶאת ָה ֵע ִדיםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהם ְּכֵׁשִריםּ ,ו ְל ִפי ֻּתָּמם ִה ְט ָעם ,אֹו ִהׁ ִּשיא – שידל ,שכנעִ .לּבֹו נֹו ְקפֹו...
ֶׁשִּנְר ֶאה לֹו ִמְּכ ַלל ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ֵּיׁש ָׁשם ְּד ָבִרים ֲא ֵחִרים ְמ ֻס ָּתִרים,
ֶׁשּנֹו ָטה ַּד ְעּתֹוֶׁ ...שִּנְר ֶאה לֹוְ ...י ַסֵּלק
ַע ְצמֹו ִמ ִּדין – אך אם הוא יודע בוודאי
ְו ֵאי ָנם רֹו ִצים ְל ַגּלֹו ָתם – ָּכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהןִ ,אם שהם טוענים טענות שקר או שהעדים
ָּבאּו ַל ַּד ָּין ַּב ִּדיןָ ,אסּור לֹו ַל ְחּתְֹך אֹותֹו ַה ִּדיןֶ ,אָּלא ְי ַסֵּלק ַע ְצמֹו עדי שקר ,אין הדיין רשאי להסתלק מן
ִמ ִּדין ֶזהִ ,וידּו ֶנּנּו ִמי ֶׁשִּלּבֹו ָׁש ֵלם ַּב ָּד ָברַ .ו ֲהֵרי ַה ְּד ָבִרים ְמסּוִרים הדין ,אלא חייב לדון כפי מה שהוא יודע
שהוא אמת אפילו בזמן הזה (רדב"ז).
ַלֵּלבְ ,ו ַהָּכתּוב אֹו ֵמרִּ" :כי ַהִּמְׁשָּפט ֵלאֹל ִהים הּוא" (דברים א,יז). אֹו ֵמר – כשהזהיר משה את השופטים:
"ֹלא ַתִּכירּו ָפ ִנים ַּבִּמְׁשָּפט ַּכ ָּק ֹטן ַּכָּגדֹל
תיקון החברה ותוקף בית הדין ִּתְׁש ָמעּון ֹלא ָתגּורּו ִמְּפ ֵני ִאיׁש ִּכי ַהִּמְׁשָּפט
ֵלאֹל ִהים הּואְ ,ו ַה ָּד ָבר ֲאֶׁשר ִי ְקֶׁשה ִמֶּכם
דֵ 1יׁש ְל ֵבית ִּדין ְל ַה ְלקֹות ִמי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻח ָּיב ַמ ְלקּות ְו ַל ֲהרֹג ִמי
ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻח ָּיב ִמי ָתהֹ ,לא ַל ֲעבֹר ַעל ִּד ְבֵרי ּתֹוָרה ֶאָּלא ַל ֲעׂשֹות ַּת ְקִרבּון ֵא ַלי ּוְׁש ַמ ְע ִּתיו".
ְס ָיג ַלּתֹוָרהְ .ו ֵכיָון ֶׁשרֹו ִאים ֵּבית ִּדין ֶׁשָּפְרצּו ָה ָעם ְּב ָד ָבר – ֵיׁש דֹ 1לא ַל ֲעבֹרּ ...תֹוָרה – בהוספת מיתה
ָל ֶהם ִל ְגּדֹר ּו ְל ַח ֵּזק ַה ָּד ָבר ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁש ֵּי ָר ֶאה ָל ֶהם; ַהּ ֹכל הֹוָר ַאת
שאינה כתובה בתורהְ .ס ָיג (גדר) ַלּתֹוָרה
ָׁש ָעהֹ ,לא ֶׁש ִּי ָּק ַבע ֲה ָל ָכה ְלדֹורֹות.
– הגבלות להרחיק את האדם מן העברה
(פה"מ אבות א,א).
דַ 2מ ֲעֶׂשה ְו ִה ְלקּו ָא ָדם ֶׁשָּב ַעל ִאְׁשּתֹו ַּת ַחת ָה ִאי ָלן; ּו ַמ ֲעֶׂשה דַּ 2ת ַחת ָה ִאי ָלן – ולאחר זמן ,הפכה
ְּב ֶא ָחד ֶׁשָר ַכב ַעל ַהּסּוס ַּבׁ ַּשָּבת ִּבי ֵמי ְיָו ִניםֶ ,ו ֱה ִביאּוהּו ְל ֵבית ִּדין הוראת השעה לתקנת חכמים (י'):
ּו ְס ָקלּוהּו; ּו ַמ ֲעֶׂשה ְו ָת ָלה ִׁש ְמעֹון ֶּבן ָׁש ָטח ְׁשמֹו ִנים ְּביֹום ֶא ָחד
"אסור לאדם לבוא על אשתו בשווקים
וברחובות או בגנות ובפרדסין ,אלא
בבית דירה ,שלא ייראה כזנות ,וירגילו ְּב ַאְׁש ְקלֹוןְ ,וֹלא ָהיּו ָׁשם ָּכל ַּד ְר ֵכי ַה ְּד ִריָׁשה ְו ַה ֲח ִקי ָרה ְו ַה ַה ְת ָר ָאה
עצמן לידי זנות .והבועל אשתו במקומות
אלו ,מכין אותו מכת מרדות [מתקנת חכמים]" (איסורי ביאה כא,יד)ַ .על ַהּסּוס ַּבׁ ַּשָּבת – שהרכיבה על סוס בשבת אינה מלאכה
שהעושה אותה בשבת חייב סקילה ,אך היא אסורה מתקנת חכמים (שבת כא,ט)ִׁ .ש ְמעֹון ֶּבן ָׁש ָטח – תנא ,ממקבלי המסורת
בימי המשנה (הקדמה למשנה תורה,ח)ְׁ .שמֹו ִנים – מכשפות (בבלי סנהדרין מה,ב)ְּ .ביֹום ֶא ָחד – אף על פי ש"אין דנין לעולם
שניים ביום אחד" ו"אין הורגין שניהם ביום אחד" (לעיל יד,י)ְ .ו ַה ַה ְת ָר ָאה – שלא על פי כללי האזהרה הנוקשים (לעיל יב,ב).
