Page 860 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה‪  ‬פרק כו ‬ ‫‪ 838‬‬

‫ֵׁשם ְוֹלא ִּכּנּוי‪ְּ ,‬כגֹון ' ָארּור ְּפלֹו ִני'‪ ,‬אֹו ֶׁש ָה ְי ָתה ַהְּק ָל ָלה ָּב ָאה‬ ‫ה ֵחֵרף המקלל את ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים‬
‫ִמְּכ ַלל ַה ְּד ָבִרים‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁש ָא ַמר ' ַאל ְי ִהי ְּפלֹו ִני ָּברּוְך ַליי' אֹו ' ַאל‬
‫– אין לו חלק לעולם הבא (תלמוד תורה‬
‫ְי ָבְר ֵכהּו יי' ְו ַכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו – ֵאינֹו לֹו ֶקה‪.‬‬ ‫ו‪,‬יב)‪ְ .‬ועֹו ְנִׁשין אֹותֹו – והדין המקובל‬
‫הוא ש"קונסין אותו ליטרא זהב בכל‬
‫ה ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו לֹו ֶקה – ִאם ֵחֵרף ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים‪ְ ,‬מ ַנ ִּדין‬ ‫מקום‪ ,‬ונותנין אותה לחכם" (תלמוד תורה‬
‫ו‪,‬יב; חובל ומזיק ג‪,‬ו)‪ַ .‬ה ָּז ֵקן – כינוי לתלמיד‬
‫אֹותֹו‪ְ ,‬ו ִאם ָרצּו ַה ַּד ָּי ִנים ְל ַהּכֹותֹו ַמַּכת ַמְרּדּות‪ַ ,‬מִּכין ְועֹו ְנִׁשין‬ ‫חכמים‪ .‬ותלמיד חכמים שביזהו עם‬
‫אֹותֹו ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁש ִּיְראּו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִּב ָּזה ֶאת ַה ָּז ֵקן; ְו ִאם ֵחֵרף ַעם‬ ‫הארץ‪ ,‬אף על פי שיכול לנדותו‪ ,‬ראוי‬
‫ָה ָאֶרץ – עֹו ְנִׁשין ַה ַּד ָּי ִנים ַּב ָּד ָבר ְּכ ִפי ַמה ּ ֶׁש ַהּ ָׁש ָעה ְצִרי ָכה לֹו‪,‬‬ ‫שימחל על כבודו ויעלים אוזניו מדברי‬
‫עם הארץ‪ .‬אך אם היה הדבר בפרהסיה‪,‬‬
‫ְל ִפי ַהְּמ ָחֵרף ּו ְל ִפי ֶזה ֶׁשִּמ ְת ָחֵרף‪.‬‬ ‫אסור לו למחול על כבודו‪ .‬ואם מחל‬
‫על כבודו‪ ,‬נענש‪ ,‬מפני שהוא ביזיון‬
‫מחילה על קללה‬ ‫תורה‪ ,‬אלא נוקם ונוטר הרבה כנחש‪ ,‬עד‬
‫שיבקש ממנו מחילה‪ ,‬ויסלח לו (תלמוד‬
‫ו‪ַ 1‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ַל ַּד ָּין אֹו ַלָּנִׂשיא ִל ְמחֹל ַעל ְּכבֹודֹו – ֵאינֹו‬ ‫תורה ז‪,‬יג)‪ֵ .‬ח ֵרף – המקלל את ַעם ָה ָא ֶרץ –‬
‫ש"יש בו דרך ארץ ואין בו תורה" (הקדמה‬
‫ָיכֹול ִל ְמחֹל ַעל ִק ְל ָלתֹו‪ְ .‬ו ֵכן ְׁש ָאר ָה ָעם – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּמ ַחל ַעל‬
‫ִק ְל ָלתֹו‪ַ ,‬מִּכין ֶאת ַהְּמ ַקֵּלל‪ֶׁ ,‬שְּכ ָבר ָח ָטא ְו ִנ ְת ַח ֵּיב‪.‬‬ ‫לפה"מ; אבות ה‪,‬ו)‪.‬‬

‫ו‪ֲ 2‬א ָבל ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ִנּדּוי ִמְּפ ֵני ֶׁש ִה ְפ ִקיר ְּב ֵבית ִּדין‪ְ ,‬וָרצּו ֵּבית‬ ‫ו‪ֶׁ 2‬ש ִה ְפ ִקיר ְּב ֵבית ִּדין – ולא ציית‬

‫ִּדין ִל ְמ ֹחל ַעל ְּכבֹו ָדם ְוֹלא ִנּדּוהּו – ָהְרׁשּות ְּב ָי ָדם‪ְ ,‬והּוא ֶׁשֹּלא‬ ‫לצווי בית הדין להתייצב בבית הדין או‬
‫ִי ְה ֶיה ַּב ָּד ָבר ֶה ְפ ֵסד ִּב ְכבֹוד ַהּבֹוֵרא‪ְּ .‬כגֹון ֶׁש ָהיּו ָה ָעם ְמ ַב ֲע ִטין‬ ‫לשלם את מה שהתחייב בו‪ְ .‬מ ַב ֲע ִטין –‬
‫ְּב ִדי ֵני ּתֹוָרה ּו ַב ַּד ָּי ִנים – הֹו ִאיל ּו ָפ ְקרּו ָה ָעם ַּב ָּד ָבר‪ְ ,‬צִרי ִכין‬
‫מזלזלים‪.‬‬
‫ְל ַח ֵּזק ְו ַל ֲע ֹנ ׁש� ְּכ ִפי ַמה ׁ ֶּש ֵּי ָר ֶאה ָל ֶהם‪.‬‬
‫ז‪ַ 1‬עְרָּכאֹות – בתי משפט‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר –‬
‫הדן בערכאות‬
‫בתחילת פרשת משפטים‪ֶ .‬ה ְדיֹוטֹות – מי‬
‫ז‪ָּ 1‬כל ַה ָּדן ְּב ִדי ֵני ּגֹו ִיים ּו ָב ַעְרָּכאֹות ֶׁשָּל ֶהם – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָהיּו‬ ‫שלא נסמכו ולא הותר להם לדון‪.‬‬

‫ִּדי ֵני ֶהם ְּכ ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ָרָׁשע‪ּ ,‬ו ְכ ִאּלּו ֵחֵרף ְו ֵהִרים ָיד‬ ‫ז‪ָ 2‬ה ְי ָתה ַיד ַהּגֹו ִיים ַּתִּקי ָפה – אם‬
‫ְּבתֹוַרת מֹ שׁ ֶ�ה ַרֵּבנּו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ֵאֶּלה ַהִּמְׁשָּפ ִטים ֲאֶׁשר ָּתִׂשים‬
‫ִל ְפ ֵני ֶהם" (שמות כא‪,‬א); " ִל ְפ ֵני ֶהם" ְוֹלא ִל ְפ ֵני ּגֹו ִיים‪ִ " ,‬ל ְפ ֵני ֶהם"‬ ‫הגויים והדנים לפי משפטם יכולים‬
‫לכפות את הדין‪ַ .‬אָּלם – אלים‪ ,‬ואינו‬
‫ְוֹלא ִל ְפ ֵני ֶה ְדיֹוטֹות‪.‬‬ ‫מציית מרצונו לבית הדין הכשר‪ּ .‬ו ַמִּציל‬
‫ְּב ִדי ֵני ּגֹו ִיים – גובה את המגיע לו ומציל‬
‫ז‪ָ 2‬ה ְי ָתה ַיד ַהּגֹו ִיים ַּתִּקי ָפה ּו ַב ַעל ִּדינֹו ַאָּלם‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָיכֹול‬ ‫את רכושו מידיו של האלם‪ ,‬וההיתר‬
‫נועד כדי "שלא לתת יד לבעלי זרוע‬
‫ְלהֹו ִציא ִמֶּמּנּו ְּב ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל – ִי ְתָּב ֶעּנּו ְל ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל ְּת ִחָּלה;‬ ‫ולאלמים שאינם מצייתים לדין" (רדב"ז)‪.‬‬
‫ִאם ֹלא ָר ָצה ָלבֹוא – נֹו ֵטל ְרׁשּות ִמֵּבית ִּדין‪ּ ,‬ו ַמִּציל ְּב ִדי ֵני‬

‫ּגֹו ִיים ִמ ַּיד ַּב ַעל ִּדינֹו‪.‬‬

‫ְּב ִרי ְך ַר ֲח ָמ ָנא ְ ּד ַס ְיּ ַען‬