Page 839 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה‪  ‬פרק יט ‪ 817‬‬ ‫ ‬

‫יז) ַהּדֹו ֵרׁש ֶאל ַהֵּמ ִתים; יח) ַהּמֹו ֵחק ֵׁשם ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו‪ ,‬טו) ְמ ַנ ֵחׁש – ראה לעיל ביאור ח‪,‬ג‪.3‬‬
‫יו) חֹו ֵבר – "זה שמדבר בדברים שאינן‬
‫לשון עם‪ ,‬ואין להן ענין‪ ,‬ומעלה על‬ ‫ְּכגֹון הֹוֵרס ֶא ֶבן ִמן ַהִּמ ְזֵּב ַח אֹו ׂשֹוֵרף ֵעץ ִמן ַהִּמ ְק ָּדׁש;‬
‫דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילין‪,‬‬ ‫יט) ְו ַהְּמ ַכֶּבה ֵאׁש ַהִּמ ְזֵּב ַח; כ) ָהעֹו ֶלה ָע ָליו ְּב ַמ ֲעלֹות;‬

‫כא) ַהִּנ ְכ ָנס ָל ֲע ָז ָרה ִּב ְב ָג ִדים ְט ֵמ ִאים; כב) ָזב ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו עד שהן אומרים שהאומר כך וכך על‬
‫הנחש או על העקרב אינו מזיק‪ ,‬והאומר‬
‫כך וכך על האיש אינו ניזוק מהן‪ ,‬ואוחז‬ ‫ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְל ַהר ַהַּב ִית; כג) ַהֵּמ ִסיר ַּב ֵּדי ָה ָארֹון; כד) ַהֵּמ ִזי ַח‬
‫בידו בעת שמדבר מפתח או סלע‬ ‫ֹח ׁ ֶשן ֵמ ַעל ָה ֵאפֹוד; כה) ַהּקֹוֵר ַע ִּפי ַהְּמ ִעיל; כו) ַהַּמ ְקִריב ַעל‬

‫ִמ ְזַּבח ַה ָּז ָהב; כז) ּ ֹכ ֵהן ֶׁשִּנ ְכ ַנס ַל ֵהי ָכל ֶׁשֹּלא ִּבְׁש ַעת ֲעבֹו ָדה; וכיוצא בדברים האלו" (עבודה ז יא‪,‬י)‪.‬‬
‫יז) ַהּדֹוֵרׁש ֶאל ַהֵּמ ִתים – כגון שמרעיב‬
‫את עצמו או לן בבית קברות‪ ,‬כדי‬ ‫כח) ַּב ַעל מּום ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְלָׁשם; כט) ָׁשתּוי ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְלָׁשם;‬
‫שיבוא אליו המת בחלום ויענה לו על‬ ‫ל) ַּב ַעל מּום ֶׁשּ ִׁשֵּמׁש; לא) ָעֵרל ֶׁשּ ִׁשֵּמׁש; לב) ּכֹ ֵהן ֶׁש ָע ַבד‬

‫ַּב ֲעבֹו ַדת ַהְּל ִו ִּיים; לג) ּ ֹכ ֵהן ֶׁשִּנ ְכ ַנס ַלִּמ ְק ָּדׁש ְּפרּו ַע רֹאׁש; מה שהוא שואל אותו (שם יג)‪ .‬יח) ֵׁשם‬
‫– אחד משבעת השמות הקדושים של‬
‫ה'‪ ,‬כגון 'אל' (יסודי התורה ו‪,‬א)‪ֵ .‬עץ –‬ ‫לד) ּכֹ ֵהן ֶׁשִּנ ְכ ַנס ַלִּמ ְק ָּדׁש ְקרּו ַע ְּב ָג ִדים; לה) ַהַּמ ְק ִּדיׁש ַּב ֲע ֵלי‬
‫השורף עצי הקדש (שם‪,‬ז)‪ .‬כ) ְּב ַמ ֲעלֹות‬ ‫מּו ִמין; לו) ַהּׁשֹו ֲח ָטן; לז) ַהּזֹוֵרק ְּד ֵמי ֶהן; לח) ַהַּמ ְק ִטיר‬

‫ֵאמּו ֵרי ֶהן; לט) ַהַּמ ְק ִריב ָק ְרְּבנֹות ּגֹו ִיים ַּב ֲע ֵלי מּו ִמין; – במדרגות‪ .‬כב) ָזב – מי שהפרשה‬
‫חולנית זבה (נוזלת) מאבר מינו‪ .‬זב‬
‫שראה לפחות שתי ראיות של זיבה‬ ‫מ) ַהַּמִּטיל מּום ַּב ֳּק ָדִׁשים ִּב ְז ַמן ַהִּמ ְק ָּדׁש; מא) ָהעֹו ֵבד‬
‫טמא‪ ,‬והוא נטהר רק אחר שספר שבעה‬ ‫ַּב ֳּק ָדִׁשים; מב) ַהּגֹו ֵזז אֹו ָתן; מג) ַהַּמ ְק ִטיר ְׂשאֹור אֹו ְּד ַבׁש;‬

‫מד) ָהעֹוֶׂשה ְׁש ָי ֵרי ְמ ָנחֹות ָח ֵמץ; מה) ַהַּמ ְק ִריב ְּבֹלא ֶמ ַלח; ימים נקיים וטבל לאחריהם במעיין‬
‫(מחוסרי כפרה ב‪,‬א)‪ְ .‬ו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו – זבה‬
‫ונידה‪ .‬כג) ַּב ֵּדי ָה ָארֹון – המוטות‬ ‫מו) ַהַּמ ְקִריב ֶא ְת ָנן אֹו ְמ ִחיר; מז) ַהּנֹו ֵתן ֶׁש ֶמן ַעל ִמ ְנ ַחת‬
‫שנושאים בהם את הארון‪ .‬המוציא‬ ‫חֹו ֵטא; מח) ַהּנֹו ֵתן ָע ֶלי ָה ְלבֹו ָנה; מט) ַהּנֹו ֵתן ֶׁש ֶמן ְּב ָקְרַּבן‬

‫ׂשֹו ָטה; נ) ַהּנֹו ֵתן ָע ָליו ְלבֹו ָנה; נא) ַהַּמ ְב ִּדיל ְּב ַחַּטאת ָהעֹוף; אותם מתוך טבעותיהם‪ ,‬לוקה (כלי‬
‫המקדש ב‪,‬יג)‪ .‬כד) ַהֵּמ ִזי ַח – המפריד‪ .‬חֹ ׁ ֶשן‬
‫– אחד משמונת בגדיו של הכהן הגדול‪,‬‬ ‫נב) ַהֵּמ ֵמר ְּב ָק ְדֵׁשי ִמ ְזֵּב ַח; נג) ָהאֹו ֵכל ְּבַׂשר ֹק ֶדׁש ֶׁשִּנ ְט ָמא;‬
‫לוח שמשובצות בו ‪ 12‬אבנים יקרות‬ ‫נד) ָהאֹו ֵכל ִמְּפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין; נה) ּכֹ ֵהן ֶׁש ָא ַכל ְּבַׂשר ָק ְדֵׁשי‬

‫כמספר שבטי ישראל‪ֵ .‬מ ַעל ָה ֵאפֹוד –‬

‫מן הבגדים האמורים‪ ,‬כעין סינר מתחת לחושן‪ .‬כה) ִּפי ַהְּמ ִעיל – פתח המעיל‪ ,‬שהוא אחד מבגדי הכהן הגדול‪" ,‬והוא‬

‫הדין לכל בגדי כהונה‪ ,‬שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (כלי מקדש ט‪,‬ג)‪ .‬כו) ַהַּמ ְק ִריב – קרבנות‪ִ .‬מ ְזַּבח ַה ָּז ָהב –‬

‫המזבח הפנימי‪ ,‬שהוא מיוחד לקטורת‪ .‬ל) ֶׁשּ ִׁשֵּמׁש – שעבד במקדש‪ .‬לא) ָעֵרל – שלא נימול‪ .‬לג) ְּפרּו ַע רֹאׁש – שלא‬

‫הסתפר שלושים יום (ביאת המקדש א‪,‬יא)‪ .‬לה) ַהַּמ ְק ִּדיׁש – לשם קרבן‪ .‬לו) ַהּׁשֹו ֲח ָטן – לשם קרבן‪ .‬לז) ַהּזֹו ֵרק – על‬

‫המזבח‪ .‬לח) ַהַּמ ְק ִטיר ֵאמּוֵרי ֶהן – המקריב את החלבים‪ ,‬החלקים הפנימיים שדינם להיקרב על המזבח‪ .‬לט) ָקְרְּבנֹות‬

‫ּגֹו ִיים – קרבנות בעלי מומין של גויים‪ .‬מ) ַהַּמִּטיל מּום ַּב ֳּק ָדִׁשים – כגון שקוטע את רגל הכבש המיועד לקרבן‪ִּ .‬ב ְז ַמן‬

‫ַהִּמ ְק ָּדׁש – כשבית המקדש קיים (איסורי מזבח א‪,‬ז)‪ .‬מא) ָהעֹו ֵבד ַּב ֳּק ָדִׁשים – עושה מלאכה בקרבנות‪ ,‬כגון רוכב על‬

‫בהמה המיועדת לקרבן או רותם אותה למחרשתו‪ .‬מג) ְׂשאֹור – בצק חמוץ שמשהים אותו זמן רב ונותנים אותו‬

‫בעיסה כדי להתסיס את הבצק‪ ,‬להתפיחו ולחמצו‪ ,‬בדומה לשמרים של ימינו‪ .‬מד) ְׁש ָי ֵרי ְמ ָנחֹות – מן המנחה מעלים‬

‫על המזבח רק קומץ‪ ,‬והשאר נאכל על ידי הכהנים‪ ,‬והוא הנקרא 'שיירי מנחה'‪ .‬מו) ֶא ְת ָנן – שכר זונה (איסורי מזבח‬

‫ד‪,‬ט)‪ְ .‬מ ִחיר – דבר שנתקבל בחליפין תמורת כלב‪" ,‬זה האומר לחברו 'הא לך טלה זה תחת כלב זה'" (שם טז)‪ .‬מז) ִמ ְנ ַחת‬

‫חֹו ֵטא – מנחת עני החייב להקריב קרבן חטאת (ויקרא ה‪,‬יא; מעשה הקרבנות יב‪,‬ז)‪ .‬יש חטאים שהעני יכול להקריב עליהם‬

‫רק סולת במקום בהמה‪ .‬ובניגוד למנחות אחרות‪ ,‬אין נותנים על הסולת הזאת שמן ולבונה‪ .‬מח) ְלבֹו ָנה – מין בושם‬

‫שמוסיפים לקרבן המנחה‪ .‬אחד ממיני השרף של עצי בשמים )‪ .(Boswellia‬מט) ָק ְרַּבן ׂשֹו ָטה – מנחה שמקריב הבעל‬

‫על אשתו החשודה בניאוף‪ ,‬לאחר שהוזהרה שלא להתייחד עם אדם מסוים והתייחדה עמו‪ .‬נא) ַהַּמ ְב ִּדיל – המפריד‬

‫את ראש העוף מגופו כשמולק את חטאת העוף‪ .‬נב) ַהֵּמ ֵמר – ראה לעיל יח‪,‬ב‪ .‬נד) ִמְּפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין – בעלי חיים‬