Page 837 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 837
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק יט 815
פרק יט – הקדמה :בפרק זה מונה ּ ֶפ ֶרק ִּת ְׁש ָעה ָע ָׂשר
הרמב"ם את המעשים האסורים יט
שהעונש עליהם הוא מלקות .המניין כאן מניין הלוקין
אינו לפי מספר הלאווים שעובר עליהם לאו שחייבין עליו כרת
האדם אלא של מספר המעשים .על
המניין הזה הרמב"ם אומר במקום אחר: א ָּכל ֹלא ַת ֲעֶׂשה ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ָּכֵרת ְו ֵאין ּבֹו ִמי ַתת ֵּבית ִּדין ֶׁשּלֹו ִקין
ֲע ֵלי ֶהן – ֶא ָחד ְו ֶעְׂש ִרים ֵהןְ ,ו ֵאּלּו ֵהן :א) ַהָּבא ַעל ֲאחֹותֹו" ,וכבר מנינו כל עברה [=מעשה אסור]
שחייבין עליה מלקות" (עדות י,ג) ,אף על
פי שיש לעתים מעשה שעוברים עליו ב) ְו ַעל ֲאחֹות ָא ִביו ,ג) ְו ַעל ֲאחֹות ִאּמֹו ,ד) ְו ַעל ֲאחֹות ִאְׁשּתֹו,
בכמה לאווים והוא נמנה כאחד בלבד, ה) ְו ַעל ֵאֶׁשת ָא ִחיו ,ו) ְו ַעל ֵאֶׁשת ֲא ִחי ָא ִביו ,ז) ְו ַעל ַהִּנ ָּדה;
ויש לעתים לאו אחד שעוברים עליו ח) ְו ָהאֹו ֵכל ֵח ֶלב; ט) ְו ָהאֹו ֵכל ָּדם; י) ְו ָהאֹו ֵכל ָח ֵמץ ַּבֶּפ ַסח;
בכמה אופנים ,כל אופן נמנה לעצמו יא) ְו ָהאֹו ֵכל ְּביֹום ַהִּכּפּוִרים; יב) ְו ָהעֹוֶׂשה ְמ ָלא ָכה ְּביֹום
(מרהמ"ח) .לדוגמה :האוכל תרומה עובר ַהִּכּפּוִרים; יג) ְו ָהאֹו ֵכל נֹו ָתר; יד) ְו ָהאֹו ֵכל ִּפּגּול; טו) ְו ַהָּט ֵמא
על לאו אחד לתרומה ולתרומת מעשר
ולחלה ולביכורים ,אך כאן נמנו ארבעה ֶׁש ָא ַכל ְּבַׂשר ַהּקֹ ֶדׁש; יו) ְו ַהָּט ֵמא ֶׁשִּנ ְכ ַנס ָל ֲע ָז ָרה; יז) ְו ַהּׁשֹו ֵחט
מעשים למלקות (הלכה ב ,מספרים א-ד); ָק ָדִׁשים ַּבחּוץ; יח) ְו ַהַּמ ֲע ֶלה ָק ָדִׁשים ַּבחּוץ; יט) ְו ַהְּמ ַפֵּטם ֶאת
ומצד שני ,מי ששובר עצם בפסח ראשון ַהּ ֶׁש ֶמן; כ) ְו ַה ָּסְך ְּבֶׁש ֶמן ַהִּמְׁש ָחה; כא) ְו ַהְּמ ַפֵּטם ֶאת ַהְּקטֶֹרת.
או בפסח שני נמנה רק פעם אחת (הלכה ד,
מספר עג) ,אף על פי שהם שני לאווים. חייבי מיתה בידי שמים
המניין על פי המעשה מתאים להגדרת
ההתראה ,שאין צורך לומר למי שעובר ב ָּכל ְמ ֻח ְּי ֵבי ִמי ָתה ִּבי ֵדי ָׁש ַמ ִים ֶׁש ֵהן ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה ְו ֵיׁש ָּב ֶהן
ַמ ֲעֶׂשה ֶׁשּלֹו ִקין ֲע ֵלי ֶהן – ְׁשמֹו ָנה ָעָׂשרְ ,ו ֵאּלּו ֵהן :א) ָזר ֶׁש ָא ַכל את העברה את הלאו שבתורה אלא רק
שהמעשה אסור (י').
ְּתרּו ָמה ְּגדֹו ָלהֵּ ,בין ְט ֵמ ָאה ֵּבין ְטהֹוָרה; ב) ְו ָזר ֶׁש ָא ַכל ְּתרּו ַמת
א ָּכֵרת – ראה לעיל ביאור טו,יא. ַמ ֲעֵׂשר; ג) ְו ָזר ֶׁש ָא ַכל ִּבּכּוִרים ַא ַחר ֶׁשִּנ ְכ ְנסּו ִלירּוָׁש ַ ִלם; ד) ְו ָזר
א-ו) – רשימת העריות ועונשן נפרטה י
בפתיחה להלכות איסורי ביאה ,וכאן
ֶׁש ָא ַכל ַחָּלה; ה) ְו ָהאֹו ֵכל ֶט ֶבל ֶׁשֹּלא הּוַרם ִמֶּמּנּו ְּתרּו ָמה
ְּגדֹו ָלה ּו ְתרּו ַמת ַמ ֲעֵׂשר; ו) ְו ָהאֹו ֵכל ֵמ ִע ָּסה ֶׁשֹּלא הּו ְר ָמה הרמב"ם מונה רק את העריות שאין
חייבים עליהן מיתת בית דין אלא כרת
בלבד ,ובית דין מלקים את מי שעובר עליהן (שם,ז) .ז) ִנ ָּדה – שם כולל לאישה שיצא מרחמה דם בזמן נידותה ,או שלא
בזמן נידותה (עיין איסורי ביאה ו,א-ו) ,או היולדת אף על פי שלא ראתה דם .הנידה טמאה ואסורה אף לבעלה .ח) ֵח ֶלב –
חלקי שומן בבהמה האסורים באכילה (מאכלות אסורות ז,ה) .יג) נֹו ָתר – בשר הנותר מן הקרבן לאחר הזמן שמותר לאכול
אותו (פסולי מוקדשין יג,ג; יח,י) .יד) ִּפּגּול – קרבן שנשחט מתוך מחשבה לאכול ממנו או להקריב אותו או לזרוק את דמו
לאחר הזמן שמותר לעשות כן (שם יג,א ;3יח,ג) .טו) ְּבַׂשר ַהּ ֹק ֶדש – בשר קרבן .יז) ַּבחּוץ – מחוץ לעזרה (מעשה הקרבנות יח,ב).
יח) ְו ַהַּמ ֲע ֶלה – מקריב (שם,ה) .יט) ְמ ַפֵּטם – רוקח ועושה (כלי המקדש א,ד)ַ .הּ ֶׁש ֶמן – שמן המשחה ,המשמש למשיחת כלי
המקדש והכהנים ומלכי בית דוד (שם פרק א) .מי שרוקח שמן דומה לזה שלא לצורך המקדש ושלא במסגרת העבודה
במקדש ,חייב כרת וגם לוקה .כא) ַהְּק ֹט ֶרת – המוקרבת על מזבח הזהב (כלי המקדש ב,ט) .מי שרוקח קטורת דומה לזו
שלא לצורך המקדש ושלא במסגרת העבודה במקדש ,חייב כרת וגם לוקה.
ב ְמ ֻח ְּי ֵבי ִמי ָתה ִּבי ֵדי ָׁש ַמ ִים – ראה ביאור לעיל יח,א" .וזו המיתה בידי שמים היא קלה מן הכרת ...ומחויב מיתה
כשמת ,נתכפר לו" (פה"מ סנהדרין ט,ו) .א) ָזר – שאינו כהןְּ .תרּו ָמה ְּגדֹו ָלה – ההפרשה הראשונה שמפריש מן היבול נקראת
'תרומה גדולה' ,ושיעורה מן התורה כל שהוא ,וחכמים נתנו בה שיעור ממוצע של כ 2%-מכל התבואה ,והיא ניתנת
לכהן ונאכלת לו למשפחתו עבדיו ובהמותיו בטהרה (תרומות פרק ו ,העונש – בפרק י) .ב) ְּתרּו ַמת ַמ ֲעֵׂשר – אחרי שהפריש
תרומה גדולה ,מפריש 10%מכלל התבואה ונותן אותה ללוי ,והיא הנקראת 'מעשר' .הבעלים או הלוי מפריש 10%
מן המעשר הראשון ,שהוא 1%מכלל התבואה ,ונותן אותה לכהן ,והיא הנקראת 'תרומת מעשר' .ג) ַא ַחר ֶׁשִּנ ְכ ְנסּו
ה) ֶט ֶבל ה,יד). ה,א; (שם הבצק מעיסת המופרשת לכהנים מתנה – ד) ַחָּלה ג,ה). ג,א; (ביכורים העיר חומות בתוך – ִלירּוָׁש ַ ִלם
י
– ראה לעיל ביאור יח,א .הּוַרם – הופרש .ו) ֵמ ִע ָּסה ֶׁשֹּלא הּוְר ָמה ַחָּל ָתּה – ממאפה בצק שלא הופרשה ממנו חלה לכהן
