Page 820 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 820
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק יב 7 98
גֲ 4הֵרי ָּכל ָּב ֵאי ָהעֹו ָלם ְּבצּוַרת ָא ָדם ָהִראׁשֹון ֵהן ִנ ְבָר ִאין, גְּ 4בצּוַרת ָא ָדם ָהִראׁשֹון וכו' – בכל
ְו ֵאין ְּפ ֵני ֶא ָחד ֵמ ֶהן ּדֹו ִמין ִל ְפ ֵני ֲח ֵברֹוְ ,ל ִפי ָכְך ָּכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד אדם קיימת המהות האנושית המשותפת
ָיכֹול לֹו ַמרִּ :בְׁש ִבי ִלי ִנ ְבָרא ָהעֹו ָלם.
לכלל בני האדם ,ומאידך יש לו
מאפיינים יחודיים הבאים לידי ביטוי
גֶׁ 5שָּמא ּ ֹתא ְמרּוַ :מה ָּלנּו ּו ְל ָצָרה זֹו? ֲהֹלא ְּכ ָבר ֶנ ֱא ַמר: במראה פניו וכדומה ,ולפיכך כל אחד
יכול לומר" :בשבילי נברא העולם" .כך
" ְוהּוא ֵעד אֹו ָר ָאה אֹו ָי ָדע( "...ויקרא ה,א) .אֹו ֶׁשָּמא ּתֹא ְמרּוַ :מה ביאר הרמב"ם את המושג בצורת אדם
ָּלנּו ְו ָלחּוב ְּב ָדמֹו ֶׁשָּל ֶזה? ַו ֲהֹלא ְּכ ָבר ֶנ ֱא ַמרּ" :ו ַב ֲאבֹד ְרָׁש ִעים הראשון" :צורת האדם המינית אשר בה
ִרָּנה" (משלי יא,י)'. האדם הוא אדם ,ובה משותפים כל בני
אדם .ואף על פי שכולם מקבלים אותה
מהלך הדיון הצורה ,נבדלים אישיהם במקרים רבים
[בתכונות חיצוניות' ,ואין פני אחד מהן
גִ 6אם ָע ְמדּו ְּב ִד ְבֵרי ֶהם – ַמ ְכ ִני ִסין ֶאת ַהָּגדֹול ֶׁשָּב ֵע ִדים דומין לפני חברו'] ,כפי שאנחנו רואים"
(פה"מ סנהדרין ד,ה) .והכוונה במושג 'צורה'
ּובֹו ְד ִקין אֹותֹו ִּב ְדִריָׁשה ּו ַב ֲח ִקיָרהְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ְּב ִה ְלכֹות למהותו של האדם ושכלו והשגתו את
ֵעדּות (א,ד)ִ .אם ִנ ְמ ֵצאת ֵעדּותֹו ְמ ֻכֶּו ֶנת – ַמ ְכ ִני ִסין ֶאת ַהּ ֵׁש ִני, ה' (בדומה להגדרתו בהלכות יסודי התורה ד,ח).
ּובֹו ְד ִקין אֹותֹו ָּכִראׁשֹוןַ .ו ֲא ִפּלּו ָהיּו ָה ֵע ִדים ֵמ ָאה – ּבֹו ְד ִקין ָּכל
ודברי הרמב"ם" ,אשר בה האדם הוא ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ִּב ְד ִריָׁשה ַו ֲח ִקי ָרה.
אדם" ,מקבילים לשלמות השיא שהאדם
גִ 7נ ְמ ְצאּו ִּד ְבֵרי ָּכל ָה ֵע ִדים ְמ ֻכָּו ִנין – ּפֹו ְת ִחין ִּב ְזכּותְּ ,כמֹו יכול להגיע אליה" ,והיא המעניקה לו
ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל י,ז)ְ ,ואֹו ְמ ִרין לֹו ' ִאם ֹלא ָח ָטא ָת – ַאל ִּתי ָרא את הקיום הנצחי ,ובו האדם אדם" (מו"נ
ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם'ְ ,ו ָד ִנין אֹותֹוִ .אם ָמ ְצאּו לֹו ְזכּות – ּפֹו ְטִרין אֹותֹו; ג,נד" ,המין הרביעי")ָ .יכֹול לֹו ַמר – שאפילו
היה העולם נברא רק בשביל אדם זה,
ְו ִאם ֹלא ָמ ְצאּו לֹו ְזכּות – אֹו ְסִרין אֹותֹו ַעד ְל ָמ ָחר. היה בזה צידוק לבריאה ,מפני שכל אדם
גּ 8ובֹו ַּבּיֹום ִמ ְז ַּדְּו ִגין ַה ַּס ְנ ֶה ְדִרין זּוגֹות זּוגֹות ְל ַע ֵּין ְּב ִדינֹו, יכול להגיע לדרגה עליונה שעבורה ראוי
היה להיברא העולם כולו .אך כמובן ,רק
ּו ְמ ַמ ֲע ִטין ְּב ַמ ֲא ָכלְ ,ו ֵאין ׁשֹו ִתין ַי ִין ָּכל אֹותֹו ַהּיֹוםְ ,ונֹוְׂש ִאין מי שמממש את מעלתו הרוחנית מגיע
למדרגה זו (עיין בהקדמה לפה"מ .למשמעות ְונֹו ְת ִנין ַּב ָּד ָבר ָּכל ַהַּל ְי ָלהָּ ,כל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ִעם זּוג ֶׁשּלֹו אֹו ִעם
'עולם' ראה פה"מ אבות ה,א).
ַע ְצמֹו ְּב ֵביתֹו.
גַ 5מה ָּלנּו ּו ְל ָצָרה זֹו – כשישמעו את
איומי הדיינים ,יחשבו :למה לנו להכניס את עצמנו לעניין הזה? עדיף שלא נעיד כלל ,אפילו עדות אמת ,ובלבד
שלא נגרום לאבד אדם ,שמיתתו חמורה ,כמו שהזהירונו הדייניםֲ .הֹלא ְּכ ָבר ֶנ ֱא ַמר – התשובה לדבר היא שנצטווינו
בתורהְ" :ו ֶנ ֶפׁש ִּכי ֶת ֱח ָטא [שלא העידה] ְוָׁש ְמ ָעה קֹול ָא ָלה ְוהּוא ֵעד אֹו ָר ָאה אֹו ָי ָדעִ ,אם לֹוא ַיִּגיד ְו ָנָׂשא ֲעוֹנֹו" .כלומר,
עד היודע עדות ואינו מעיד ,עוון הוא בידו (עדות א,א)ְ .ו ָל ֹחב ְּב ָדמֹו ֶׁשָּל ֶזה – למה לנו לגרום למותו של זה ולהיות
אשמים במותו? ּו ַב ֲאבֹד ְרָׁש ִעים ִרָּנה – לכן יש לשמוח על מיתתם של רשעים ,ולראות בעדות המביאה להריגת האשם
זכות ,ו"כל הפורשין מדרכי ציבור ...וכן המינין והמשומדין והמוסרין – כל אלו אין מתאבלין עליהם ,אלא אחיהם
ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שאבדו שונאיו שלהקדוש ברוך הוא" (אבל
א,י; וראה גם לעיל יא,ה).
גָ 6ע ְמדּו ְּב ִד ְבֵרי ֶהם – אחרי ששמעו את דברי האזהרה שנתפרשו לעיל בהרחבה ,עדיין הם רוצים להעידְ .מ ֻכֶּו ֶנת
– מדויקת באמת המשתקפת בה אחר הדרישה והחקירהַ .ו ֲא ִפּלּו ָהיּו – שאם הם כת אחת של עדים ,עדות שבטלה
(הוכחשה) מקצתה ,בטלה כולה (עדות ב,ג)ִּ .ב ְד ִריָׁשה ַו ֲח ִקי ָרה – "הם הדברים שהם עיקר העדות ,ובהם יתחייב או
ייפטר ,והן כוונת המעשה שעשה וכיוון הזמן וכיוון המקום ,שבהן יוזמו העדים או לא יוזמו ,שאין אנו יכולים להזים
העדים עד שיכוונו הזמן והמקום" (עדות א,ה) ,להבדיל מן הבדיקות ,שאינן מעיקר העדות ,כגון מה לבש הקרבן או צבע
האדמה במקום האירוע (שם א,ו).
גִ 8מ ְז ַּדְּו ִגין – מתחלקים לזוגות.
