Page 822 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 822
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק יג 800
ּ ֶפ ֶרק ְׁשלֹ ָׁשה ָע ָׂשר א 1סּו ָד ִרין – דגלים (פה"מ סנהדרין ו,א)
יג
ביצוע הדין לסימון הודעות מבית הדיןְ .ו ַהָּכרֹוז
– מכריז בעת ההליכה לבית ההריגה
הזדמנות אחרונה לזיכוי "פלוני ,"...אולי יש מי שיכול ללמד
אִ 1מי ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ְל ִמי ָתה – מֹו ִצי ִאין אֹותֹו ִמֵּבית ִּדיןְ ,ו ֶא ָחד עליו זכות (שם).
עֹו ֵמד ַעל ֶּפ ַתח ֵּבית ִּדין ְו ַהּסּו ָדִרין ְּב ָידֹו ְו ַהּסּוס ָרחֹוק ִמֶּמּנּו, א 3מֹו ְסִרין לֹו – שולחין עמו ,ודווקא
ְו ַהָּכרֹוז יֹו ֵצא ְל ָפ ָניו 'ְּפלֹו ִני יֹו ֵצא ֵל ָהֵרג ְּב ִמי ָתה ְּפלֹו ִנית ַעל
ֶׁש ָע ַבר ַעל ֲע ֵבָרה ְּפלֹו ִנית ְּב ָמקֹום ְּפלֹו ִני ִּב ְז ַמן ְּפלֹו ִניּ ,ו ְפלֹו ִני מן הפעם השלישית ואילך.
ּו ְפלֹו ִני ֵע ָדיוִ .מי ֶׁשּיֹו ֵד ַע לֹו ְזכּות – ָיבֹוא ִוי ַלֵּמד'ָ .א ַמר ֶא ָחד
' ֵיׁש ִלי ְל ַלֵּמד ָע ָליו ְזכּות' – ֶזה ֵמ ִניף ַּבּסּו ָדִריןְ ,ו ֶזה ָהרֹו ֵכב ַעל א 4מֹו ִצי ִאין אֹותֹו – להורגְ .ו ֵע ָדיו ֵהם
ַהּסּוס ָרץ ּו ַמ ֲח ִזיר ֶאת ַהִּנּדֹון ְל ֵבית ִּדיןִ :אם ִנ ְמ ָצא לֹו ְזכּות –
ֶׁשהֹוְר ִגין אֹותֹו – "לפי שאותו הדבר
ּפֹו ְטִרין אֹותֹו; ְו ִאם ָלאו – ַי ֲחזֹר ְו ֵי ֵצא ַל ֲהִרי ָגה. אצלם ברור ,כיוון שראוהו בחושיהם,
ואצלנו אינו אלא סיפור ,לפי שאין לנו
אָ 2א ַמר הּוא ַע ְצמֹו ' ֵיׁש ִלי ְל ַלֵּמד ַעל ַע ְצ ִמי ְזכּות' – ַאף ידיעה אלא במה ששמענו מהם ,ולפיכך
ציווה ה' שיהיו העדים עצמם ממונים על
ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַמָּמׁש ִּב ְד ָבָריוַ ,מ ֲח ִזיִרין אֹותֹו ַּפ ַעם ִראׁשֹו ָנה הדבר .וזה דבר נפלא" (פה"מ סנהדרין ז,ג),
ּוְׁש ִנ ָּיהֶׁ ,שָּמא ִמְּפ ֵני ַהַּפ ַחד ִנ ְס ַּת ְּתמּו ַט ֲענֹו ָתיוּ ,ו ְכֶׁש ַּי ֲחזֹר ְל ֵבית ובכך גם נראה שעדותם אמת .ברוצח,
ִּדין ִּת ְת ַיּ ֵׁשב ַּד ְעּתֹו ְויֹא ַמר ַט ַעםֶ .ה ֱח ִזירּוהּו ְוֹלא ִנ ְמ ָצא ַמָּמׁש המצוה מוטלת בראשונה על גואל הדם.
ואם אינו רוצה או שאינו יכול ,המצוה
ִּב ְד ָבָריו – מֹו ִצי ִאין אֹותֹו ַּפ ַעם ְׁש ִליִׁשית. מוטלת על העדים ועל בית דין (רוצח א,ב).
אָ 3א ַמר ַּבּ ְׁש ִליִׁשית ' ֵיׁש ִלי ְל ַלֵּמד ַעל ַע ְצ ִמי ְזכּות' – ִאם ֵיׁש אָ 5רחֹוק וכו' – "כדי שלא יפחד
ַמָּמׁש ִּב ְד ָבָריוַ ,מ ֲח ִזיִרין אֹותֹוֲ ,א ִפּלּו ַּכָּמה ְּפ ָע ִמיםְ .ל ִפי ָכְך ותיטרף דעתו ולא יוכל לדבר ,אם יהיה
מֹו ְסִרין לֹו ְׁש ֵני ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים ֶׁשּׁשֹו ְמ ִעין ְּד ָבָריו ַּב ֶּדֶרְךִ :אם קרוב למקום ההריגה" (פה"מ סנהדרין ו,ב).
ֵיׁש ִּב ְד ָבָריו ַמָּמׁש – ַמ ֲח ִזיִרין אֹותֹו; ְו ִאם ָלאו – ֵאין ַמ ֲח ִזיִרין ִה ְת ַו ֵּדה – הודה שעברת עברה (מו"נ
ג,מג)" .כיצד מתוודה? אומר' :אנא ה',
אֹותֹו. חטאתי ,עוויתי ,פשעתי לפניך ועשיתי
כך וכך [פירוט החטא] ,והרי ניחמתי
ביצוע המוות ובושתי במעשיי [החרטה] ,ולעולם איני
חוזר לדבר זה' .זה הוא עיקרו ש ַלוידוי",
אִ 4אם ֹלא ִנ ְמ ָצא לֹו ְזכּות – מֹו ִצי ִאין אֹותֹוְ ,ו ֵע ָדיו ֵהם "וכן כל מחויבי מיתות בית דין ומחויבי
מלקות ,אין מתכפר להן במיתתן או
ֶׁשהֹוְר ִגין אֹותֹו ְּב ָכל ִמי ָתה ֶׁש ִּי ְת ַח ֵּיב ָּבּהְ .ורֹו ֵצ ַח ֶׁשֹּלא ֲהָרגּוהּו בלקייתן ,עד שיעשו תשובה ויתוודו"
ֵע ָדיו – ַח ָּי ִבין ֵּבית ִּדין ַל ֲה ִמיתֹו ְּב ַיד ָּכל ָא ָדם. (תשובה א,א)ִ .מי ָת ִתי ַּכָּפ ָרה – שהמיתה עם
התשובה מכפרת על כל העברות (שם,ד).
אָ 5רחֹוק ִמְּמקֹום ַה ֲהִרי ָגה ְּב ֶעֶׂשר ַאּמֹות ,אֹו ְמִרין לֹו: ֲא ִפּלּו ָי ַדע ְּב ַע ְצמֹו וכו' – תיקנו חכמים
שיתוודה בלשון כללית ("עוונותי") ,גם
ִה ְתַו ֵּדה! ֶׁשֵּכן ֶּדֶרְך ָּכל ַהּמּו ָמ ִתין ִמ ְתַו ִּדיןְ ,ו ָכל ַהִּמ ְתַו ֶּדה – ֵיׁש אם ידע שטפלו עליו עלילה ,שהרי כל
לֹו ֵח ֶלק ָלעֹו ָלם ַהָּבאִ .אם ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ְל ִה ְתַוּדֹות – אֹו ְמִרין לֹו: נידון יכול לטעון כן ,ועלול לצאת לעז
ֱאמֹר ' ִּת ְה ֶיה ִמי ָת ִתי ַּכָּפָרה ַעל ָּכל ֲעוֹונֹו ַתי'ֲ .א ִפּלּו ָי ַדע ְּב ַע ְצמֹו על הדיינים ועל העדים .לכן אומר את
ֶׁשּ ֶׁש ֶקר ֵה ִעידּו ָע ָליו – ָּכְך הּוא ִמ ְתַו ֶּדה. הווידוי בלשון כללית (י').
ב ְו ַא ַחר ֶׁשִּמ ְתַו ֶּדהַ ,מְׁש ִקין אֹותֹו ֹקֶרט ֶׁשִּל ְלבֹו ָנה ְּבכֹוס ב ֹק ֶרט – חתיכה ,מעט (ר' תנחום).
ֶׁשְּל ַי ִיןְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּתָּטֵרף ַּד ְעּתֹו ָע ָליו ְו ִיְׁש ַּתֵּכרְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ֵי ָהֵרג ְלבֹו ָנה – אחד ממיני השרף של עצי
ַּבִּמי ָתה ֶׁשהּוא ַח ָּיב ָּבּה. בשמים ) (Boswelliaהמשמש גם
לטשטושֶׁ .ש ִּתָּטֵרף ַּד ְעּתֹו – ולא יסבול
מאימת המוות.
