Page 819 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 819

‫םיטפוש רפס‪      ‬ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה‪      ‬פרק יב ‪	797‬‬                                                                ‫	‬

‫ב‪ָ   1‬צִריְך ַה ְתָר ָאה – מלבד מספר מועט‬      ‫ב‪ֶ   1‬א ָחד ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים ְו ֶא ָחד ַעם ָה ָאֶרץ ָצִריְך ַה ְתָר ָאה‪,‬‬

‫של רשעים (מסית – לעיל יא‪,‬ה; עדים זוממים‬        ‫ֶׁשֹּלא ִנ ְּת ָנה ַה ְתָר ָאה ֶאָּלא ְל ַה ְב ִחין ֵּבין ׁשֹו ֵגג ְל ֵמ ִזיד‪ֶׁ ,‬שָּמא‬
                                                                                          ‫ׁשֹו ֵגג ָה ָיה‪.‬‬
‫– עדות יח‪,‬ד; רודף – רוצח א‪,‬ז; מינים וכדומה‬

‫– ממרים ג‪,‬ב; זקן ממרא – ממרים ג‪,‬ח‪ .‬ושאינם‬

‫בדיני ממונות‪ :‬האונס והמפתה – נערה בתולה‬        ‫ב‪ְ  2‬ו ֵכי ַצד ַמ ְתִרין ּבֹו? אֹו ְמִרין לֹו 'ְּפרֹׁש�' אֹו ' ַאל ַּת ֲעֶׂשה'‪ֶׁ' ,‬שּזֹו‬

‫א‪,‬ח; נידוי חכם – תלמוד תורה ו‪,‬יב)‪ׁ .‬שֹו ֵגג –‬  ‫ֲע ֵבָרה ִהיא‪ְ ,‬ו ַח ָּיב ַא ָּתה ָע ֶלי ָה ִמי ַתת ֵּבית ִּדין' אֹו ' ַמ ְלקּות'‪ִ :‬אם‬
‫מי שאינו יודע את המציאות לאשורה‪,‬‬               ‫ֵּפֵרׁש – ָּפטּור; ְו ֵכן ִאם ָׁש ַתק אֹו ִהְרִּכין ְּברֹאׁשֹו – ָּפטּור; ֲא ִפּלּו‬
‫כגון שהיום שבת‪ .‬ובמי שאינו תלמיד‬               ‫ָא ַמר 'יֹו ֵד ַע ָא ִני' – ָּפטּור; ַעד ֶׁש ַּי ִּתיר ַע ְצמֹו ְל ִמי ָתה ְויֹא ַמר ' ַעל‬
‫חכמים‪ ,‬יש עוד אפשרויות‪ :‬שאינו‬
‫יודע את האיסור לעשות מלאכה‬                                          ‫ְמ ָנת ֵּכן ֲא ִני עֹוֶׂשה'‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ֵי ָהֵרג‪.‬‬

‫מסוימת או את העונש‪ ,‬כגון אם הוא‬                ‫ב‪ְ  3‬ו ָצִריְך ֶׁש ַּי ֲעבֹר ְו ַי ֲעֶׂשה ֵּת ֶכף ַל ַה ְתָר ָאה ְּבתֹוְך ְּכ ֵדי ִּדּבּור;‬
‫כרת או סקילה (שגגות ז‪,‬ב‪-‬ג) או ששכח‬
‫את ההלכה בשעת מעשה (כס"מ‪ ,‬רדב"ז)‪.‬‬              ‫ֲא ָבל ַא ַחר ְּכ ֵדי ִּדּבּור – ָצִריְך ַה ְתָר ָאה ַא ֶחֶרת‪ּ .‬ו ֵבין ֶׁש ִה ְתָרה ּבֹו‬
                                               ‫ֶא ָחד ִמן ָה ֵע ִדים אֹו ֶׁש ִה ְתָרה ּבֹו ַא ֵחר ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים‪ֲ ,‬א ִפּלּו ִאּ ָׁשה‬
‫ב‪ְ  2‬ו ֵכן ִאם ָׁש ַתק‪ָּ ...‬פטּור – ואינו‬      ‫אֹו ֶע ֶבד‪ֲ ,‬א ִפּלּו ָׁש ַמע קֹול ַהַּמ ְתֶרה ְוֹלא ָר ָאהּו‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ִה ְתָרה‬

‫נענש‪" .‬וכל אלו שלא קיבלו עליהן‬
‫ההתראה [אם חדלים ממעשיהם בשעת‬
‫ההתראה‪ ,‬אך ממשיכים לעשות את‬

‫העברה בלא שהתרו בהם שוב] – מכין‬                ‫ְּב ַע ְצמֹו – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱהָרג‪.‬‬
‫אותן מכת מרדות‪ ,‬הואיל וחטאו מכל‬

‫מקום" (להלן יח‪,‬ה)‪ַ .‬על ְמ ָנת ֵּכן – אף‬                                                                      ‫אזהרת העדים‬
              ‫על פי שאני יודע זאת‪.‬‬
                                               ‫ג‪ָ   1‬א ְמרּו ָה ֵע ִדים ' ָה ְי ָתה לֹו ַה ְתָר ָאה‪ּ ,‬ו ַמִּכיִרין ָאנּו אֹותֹו' –‬
‫ב‪ְּ  3‬בתֹוְך ְּכ ֵדי ִּדּבּור – משך הזמן‬
                                               ‫ְמ ַא ְּי ִמין ֵּבית ִּדין ֲע ֵלי ֶהן‪ְ .‬ו ֵכי ַצד ְמ ַא ְּי ִמין ַעל ֵע ֵדי ְנ ָפׁשֹות?‬
‫שיאמר התלמיד לרבו "שלום עליך‬                   ‫אֹו ְמִרין ָל ֶהן 'ֶׁשָּמא ּתֹא ְמרּו ֵמ ֹא ֶמד ּו ִמּ ְׁשמּו ָעה‪ֵ ,‬עד ִמִּפי ֵעד‪,‬‬
‫רבי" (שבועות ב‪,‬יז)‪ִ .‬אּ ָׁשה אֹו ֶע ֶבד –‬

‫ִמִּפי ָא ָדם ֶנ ֱא ָמן ָׁש ַמ ְענּו‪ ,‬אֹו ֶׁשָּמא ֵאין ַא ֶּתם יֹו ְד ִעים ֶׁשּסֹו ֵפנּו הפסולים לעדות (עדות ט‪,‬ב‪-‬ד)‪ִ .‬ה ְתָרה‬
‫ְּב ַע ְצמֹו – הנידון אמר שהוא עובר‬
‫את העברה‪ ,‬אף על פי שחייבים עליה‬                ‫ִל ְבּדֹק ֶא ְת ֶכם ִּב ְדִריָׁשה ַו ֲח ִקיָרה –‬

                             ‫מיתה‪.‬‬             ‫ג‪ֱ   2‬היּו יֹו ְד ִעין ֶׁשֹּלא ְּכ ִדי ֵני ָממֹונֹות ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹות‪ִּ :‬די ֵני‬

‫ג‪ְ   1‬מ ַא ְּי ִמין – מרתיעין אותם מלהעיד‬      ‫ָממֹונֹות – ָא ָדם נֹו ֵתן ָממֹונֹו ּו ִמ ְתַּכֵּפר לֹו; ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹות –‬
                                               ‫ָּדמֹו ְו ַדם ַזְרעֹו ָתיו ְּתלּו ִיין ּבֹו ַעד סֹוף ָהעֹו ָלם‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ְל ַק ִין‬
‫עדות שקר‪ֵ .‬מ ֹא ֶמד – שלא ראיתם את‬
‫המעשה במו עיניכם‪ ,‬אלא הסקתם‬

‫ממה שראיתם ומן הנסיבות שבוודאי‬                 ‫ֶנ ֱא ַמר‪" :‬קֹול ְּד ֵמי ָא ִחיָך ֹצ ֲע ִקים" (בראשית ד‪,‬י) – ָּדמֹו ְו ַדם‬
‫עשה הנידון את המעשה (פה"מ סנהדרין‬                                                           ‫ַזְרעֹו ָתיו‪.‬‬
‫ד‪,‬ה)‪ֵ .‬עד ִמִּפי ֵעד – שלא ראו את‬

‫המעשה במו עיניהם‪ ,‬אלא שמעו עליו‬                ‫ג‪ְ   3‬ל ִפי ָכְך ִנ ְבָרא ָא ָדם ְי ִחי ִדי ָּבעֹו ָלם‪ְ ,‬ל ַלֵּמד ֶׁשָּכל ַהְּמ ַאֵּבד‬
‫מפי עדים אחרים‪ִּ .‬ב ְדִריָׁשה ַו ֲח ִקיָרה –‬
‫ֶנ ֶפׁש ַא ַחת – ַמ ֲע ִלין ָע ָליו ְּכ ִאּלּו ִאֵּבד עֹו ָלם ָמ ֵלא‪ְ ,‬ו ָכל ַהְּמ ַק ֵּים כמפורט בהלכות עדות (א‪,‬ד)‪.‬‬
‫ג‪ָּ   2‬דמֹו – של הנידון‪ַ .‬זְרעֹו ָתיו –‬
                                               ‫ֶנ ֶפׁש ַא ַחת – ַמ ֲע ִלין ָע ָליו ְּכ ִאּלּו ִק ֵּים עֹו ָלם ָמ ֵלא‪.‬‬
‫צאצאיו שהוא עתיד להוליד‪ְּ .‬תלּו ִיין‬

‫ּבֹו – עומדים לאשמת האיש שבגללו נהרג ההרוג‪ ,‬ובכלל זה העד שהעיד עליו שקר‪ֶ .‬נ ֱא ַמר – על ידי ה'‪ ,‬לאחר‬

‫שהרג את הבל‪ַ" :‬וּיֹא ֶמר ֶמה ָעִׂשי ָת‪ ,‬קֹול ְּד ֵמי ָא ִחיָך ֹצ ֲע ִקים ֵא ַלי ִמן ָה ֲא ָד ָמה"‪" ,‬דמי" ו"צועקים" לשון רבים‪ .‬ודרשו‬

                                               ‫חכמים‪ָּ " :‬דמֹו ְו ַדם ַז ְרעֹו ָתיו" (משנה סנהדרין ד‪,‬ה)‪.‬‬

                                               ‫ג‪ְּ  3‬כ ִאּלּו ִאֵּבד עֹו ָלם ָמ ֵלא – שהרי אדם אחד יכול להוליד הרבה‪.‬‬
   814   815   816   817   818   819   820   821   822   823   824