Page 815 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 815
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק י 793
ֶזה ְּכ ִמי ֶׁש ֵאינֹו .ה ְׁש ַנ ִים ֶׁש ָא ְמרּו ַט ַעם ֶא ָחדֲ ,א ִפּלּו ִמּ ְׁש ֵני ֶזה ְּכ ִמי ֶׁש ֵאינֹו – בשלב הדיון צריכים
הדיינים להתחשב בכל טעם שלא נאמר
קודם ,אך כאן לא נאמר דבר .ואין ִמ ְקָראֹות – ֵאין ִנ ְמ ִנין ֶאָּלא ְּב ֶא ָחד.
ו ּו ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה ָל ְמדּוֶׁ ,ש ֵאין ַמ ְת ִחי ִלין ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות צריך לחשוש שאילו שמעו את טעמו,
היו משתכנעים מדבריו ופוטרים את
ִמן ַהָּגדֹולֶׁ ,שָּמא ִי ְס ְמכּו ַהּ ְׁש ָאר ַעל ַּד ְעּתֹו ְוֹלא ִיְראּו ַע ְצ ָמן
הנידון .ה ְׁש ַנ ִים – מן התלמידים
ְּכ ַדי ַל ֲחֹלק ָע ָליוֶ ,אָּלא יֹא ַמר ָּכל ֶא ָחד ָּד ָבר ַהִּנְר ֶאה לֹו
האמורים ,מפני שאין טעם בהעלאת
התלמיד השני לדיון עם יתר הדיינים, ְּב ַד ְעּתֹו .ז ְו ֵכן ֵאין ּפֹו ְת ִחין ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות ְלחֹו ָבה ֶאָּלא
כיוון שאין בדבריו שום חידוש הנוגע ִל ְזכּותֵּ .כי ַצד? אֹו ְמִרים ָל ֶזה ֶׁש ָח ָטא ' ִאם ֹלא ָעִׂשי ָת ָּד ָבר ֶזה
לדיון .אך הדיינים יכולים לומר טעם ֶׁש ֵה ִעידּו ּבֹו ָע ֶליָך – ַאל ִּתיָרא ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם'.
אחד ,שהרי הם ההרכב המכריע את הדין
(י')ִ .מ ְקָראֹות – פסוקיםֵ .אין ִנ ְמ ִנין ֶאָּלא ח ָא ַמר ֶא ָחד ִמן ַה ַּת ְל ִמי ִדים ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות ' ֵיׁש ִלי ְל ַלֵּמד
ְּב ֶא ָחד – אין מעלים את שניהם לדיון
ָע ָליו חֹו ָבה' – ְמַׁש ְּת ִקין אֹותֹוָ .א ַמר ' ֵיׁש ִלי ְל ַלֵּמד ָע ָליו ְזכּות'
אלא רק אחד מהם.
– ַמ ֲע ִלין אֹותֹו ִעָּמ ֶהן ַל ַּס ְנ ֶה ְד ִריןִ :אם ֵיׁש ִּב ְד ָב ָריו ַמָּמׁש – ו ַמ ְת ִחי ִלין – בשמיעת דעות הדיינים
ׁשֹו ְמ ִעין לֹוְ ,ו ֵאינֹו יֹו ֵרד ִמּ ָׁשם ְלעֹו ָלם; ְו ִאם ֵאין ַמָּמׁש ִּב ְד ָב ָריו בשלב המשא ומתן" .אין אזהרה זו על
הקטן ,שלא יחלוק על הגדול בדין ,אלא
עיקר האזהרה היא על הגדול ,שלא – ֵאינֹו יֹוֵרד ִמּ ָׁשם ָּכל ַהּיֹום ֻּכּלֹוֲ .א ִפּלּו ָא ַמר ַהִּנּדֹון ַע ְצמֹו ' ֵיׁש
יתחיל ויאמר דעתו תחילה" (שו"ת רדב"ז ִלי ְל ַלֵּמד ַעל ַע ְצ ִמי ְזכּות' – ׁשֹו ְמ ִעין לֹוְ ,ועֹו ֶלה ַלִּמ ְנ ָין; ְוהּוא
א,שח)ַ .הָּגדֹול – הדיין החשוב ,החכם ֶׁש ִּי ְה ֶיה ִּב ְד ָבָריו ַמָּמׁש.
והמנוסה ביותר .בסנהדרי גדולה הוא טעות בדיני נפשות
ראש הסנהדריןֶׁ .שָּמא ִי ְס ְמכּו – ויעברו
על האיסור האמור לעיל (י,א)ְּ .כ ַדי – טֵּ 1בית ִּדין ֶׁשָּטעּו ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹותְ ,ו ִח ְּיבּו ֶאת ַהָּפטּור ְו ָג ְמרּו
ראויים .ז ּפֹו ְת ִחין – מתחילים את ִּדינֹו ַל ֲהִרי ָגהְ ,ו ִנְר ָאה ָל ֶהם ַהַּט ַעם ֶׁש ִּי ְס ְּתרּו ּבֹו ֶאת ִּדינֹו ְּכ ֵדי
ְל ַזּכֹותֹו – סֹו ְתִריןְ ,וחֹו ְזִרין ְו ָד ִנין אֹותֹוֲ .א ָבל ִאם ָטעּו ּו ָפ ְטרּו
המשא ומתן. ֶאת ַהְּמ ֻח ָּיב ֲהִרי ָגה – ֵאין סֹו ְתִרין ֶאת ִּדינֹו ְו ֵאין ַמ ֲח ִזיִרין
ח ַמ ֲע ִלין אֹותֹו ִעָּמ ֶהן ַל ַּס ְנ ֶה ְדִרין – אֹותֹו.
אין פירושו שהוא נחשב דיין ,אלא
ששומעין את טיעוניו בסבר פנים יפות
ודנים בהםְ .לעֹו ָלם – כל זמן שהדיון טַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשָּטעּו ְּב ָד ָבר ֶׁש ֵאין ַהְּצדֹו ִקין
נמשך (המאירי סנהדרין מב,ב) ,שהרי הוא
מֹו ִדין ּבֹוֲ .א ָבל ִאם ָטעּו ְּב ָד ָבר ֶׁש ַהְּצדֹו ִקין מֹו ִדין ּבֹו – ַמ ֲח ִזי ִרין יכול להתחיל שוב אפילו רגע אחד
לפני הוצאתו של הנידון אל הורג (להן
יג,א)ָּ .כל ַהּיֹום ֻּכּלֹו – אך לא למחרתו, אֹותֹו ְלחֹו ָבה.
אם המשא ומתן נמשך .ומטרת העמדת
התלמיד בסנהדרין לעודד את התלמידים שלא יתביישו לומר את סברתם ל ַזכֹותֲ .א ִפּלּו ָא ַמר ַהִּנּדֹון ַע ְצמֹו – דווקא
הנידון ,ולא העדים (עדות ה,ח) ,שהרי ידוע שהוא נוגע בדבר ,והדיינים מעמיקים לדון בטעמו ,ועשויים שלא להטות
אוזן אלא לטעם נכון (המאירי סנהדרין מב,ב) .לעומת זאת ,בדיני ממונות ,דנים בטיעוני העד ,כיוון ש"בדיני ממונות יש לו
לעד ללמד זכות וחובה ,אבל לא יימנה מן הדיינין ולא ייעשה דיין ,שאין עד נעשה דיין אפילו בדיני ממונות" (עדות
ה,ח)ְ .ועֹו ֶלה ַלִּמ ְנ ָין – נמנים עמו למשא ומתן .ואין מדובר בהכרעת הדין.
טְּ 1ב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות – וכן בדיני מלקות וגלות של מי שהרג בשגגה (להלן יא,ד)ְ .ו ִנְר ָאה ָל ֶהם – אף על פי שאין הטעם ברור
ומובהק לזכות (לח"מ)ִ .י ְס ְּתרּו – יבטלו.
טְ 2צדֹו ִקין – כת שנהו חבריה אחר צדוק ,שהיה תלמיד טועה של החכם אנטיגנוס איש סוכו בימי בית שני (פה"מ
אבות א,ג) .הצדוקים כופרים בתורה שבעל פה ומקבלים עליהם רק את התורה שבכתב (תשובה ג,ח; שחיטה ד,טז; עבודת יו"כ
א,ז)ָ .טעּו ְּב ָד ָבר ֶׁש ַהְּצדֹו ִקין מֹו ִדין ּבֹו – טעו בפשט דברי תורה" .אבל אם היה ברור עד כדי שהצדוקין מודים בו ...אין
נקרא טעות אלא שכחה" (פה"מ הוריות א,ג).
