Page 814 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה‪  ‬פרק י ‬ ‫‪ 792‬‬

‫פרק י – הקדמה‪ :‬מהלך המשפט יש בו שני שלבים‪ :‬לדבוק בעמדת הזכות‪ ,‬ואם אמר 'איני יודע'‪" ,‬הרי הוא‬

‫שלב הדיון‪ ,‬שהוא "שעת משא ומתן" (י‪,‬ב‪-‬ב; כא‪,‬ג); ושלב כמי שאינו" (ט‪,‬ב‪ .)2‬לאחר הדיון‪ ,‬מתחיל שלב ההכרעה‬

‫ההכרעה‪ ,‬שהוא "שעת גמר דין" (י‪,‬ב; יא‪,‬א; יא‪,‬ט; כא‪,‬ג; (כפי שעולה מן ההלכות יא‪,‬ח‪-‬ט; יב‪,‬ג‪-9‬ג‪ ,)10‬וכל טענה חדשה‬

‫כב‪,‬ד)‪ ,‬כולל ההצבעה וספירת הדיינים‪ ,‬הנעשית רק על בלימוד זכות‪ ,‬אפילו ברגע הוצאתו למיתה (יג‪,‬א)‪ ,‬פותחת‬

‫ידי הדיינים הסמוכים והכשרים‪ .‬בסוף ההצבעה מחליטים את הדיון מחדש‪ ,‬ולאחריו באה הכרעה‪ .‬ולעולם מלמדי‬

‫הדיינים אם לזכות או לחייב‪ .‬ואם לא עלה בידם להכריע‪ ,‬הזכות אינם משתתפים בגמר הדין בהצבעה המכרעת‪,‬‬

‫מוסיפים עוד דיינים ודנים שוב בעניין (ח‪,‬ב; ט‪,‬ב)‪ .‬וכדי שהרי אינם כשרים לכך‪ ,‬ורק משתתפים בשעת המשא‬

‫למצות את האפשרויות לזכות את הנידון‪ ,‬אפשר בתהליך ומתן‪ .‬נמצא שהמושג מניין משמש כאן בשתי משמעויות‪:‬‬

‫המשא ומתן בלבד להימנות על הדנים בנושא ולשתף כל ‪ )1‬בשעת גמר הדין – "להימנות עם המחייבים" (יא‪,‬א‪)3‬‬

‫מי שמלמד זכות‪ ,‬אף אם אינו סמוך‪ ,‬ולדון בטענת לימוד משמעו 'ספירה' בשלב ההצבעה; ‪ )2‬בשעת המשא ומתן‪,‬‬

‫הזכות‪ ,‬כגון תלמיד או פסול מטעם קורבה‪ ,‬כגון אביו או בכל המקומות והביטויים הבאים‪ ,‬שהנידון "עולה למניין"‬

‫בנו של אחד מן הדיינים‪ ,‬או בנגיעה בעניין‪ ,‬ואפילו הנידון (י‪,‬ח)‪ ,‬וכן אב ובנו "מונים אותם בשניים" [מחשיבים את‬

‫עצמו "עולה למניין" (ראה י‪,‬ג‪-‬ה; י‪,‬ח)‪ .‬מלמדי הזכות שאינם טענותיהם כשתי טענות] או "מונים אותם באחד" (יא‪,‬ז)‪.‬‬

‫דיינים נמנים עם הדיינים‪ ,‬כלומר משתתפים עמהם בדיון‪" ,‬נושאים ונותנים עמו [עם כל אחד מהם] ונמנים עמו"‬

‫בתנאי שהם יכולים להעלות דבר חדש לזכות הנידון‪ ,‬שלא (יא‪,‬ח)‪ ,‬וכן "שניים שאמרו טעם אחד – אינם נמנים אלא‬

‫הוצג לפני הדיינים (שם; יא‪,‬ז)‪ ,‬אף על פי שדייני ההרכב באחד" (י‪,‬ה)‪ ,‬אין פירושו ספירה להכרעה‪ ,‬אלא סיכום‬

‫המכריע עצמם יכולים להציג טענות דומות‪ .‬בשלב המשא הטיעונים לצורך הכרעה בהמשך‪ .‬לסדר שמיעת העדים‬

‫ומתן‪ ,‬כל מי שמלמד זכות וכל דיין בדיני נפשות‪ ,‬חייב ראה ביאור עדות יז‪,‬ב‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ֲע ִׂשי ִרי‬ ‫ ‪‬‬‫י‬ ‫א ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות – וכן היא חובת דעה‬

‫עצמאית בדיני ממונות‪ ,‬אלא שבגלל‬

‫אמירת הנראה לו; העדפות הזכות‬ ‫חומרת הדין בדיני נפשות‪ ,‬קבעה‬
‫התורה איסור מפורש בעניין זה (מנחת‬
‫חובת דעה עצמית‬ ‫חינוך‪ ,‬מצוה עז)‪ִּ .‬בְׁש ַעת ִמ ְנ ָין – בשעת גמר‬
‫דין ובשעת המשא ומתן‪ַּ .‬ד ִּיי ֶׁש ֶא ְה ֶיה‬
‫א ֶא ָחד ִמן ַה ַּד ָּי ִנין ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות ֶׁש ָה ָיה ִמן ַהְּמ ַזִּכין אֹו ִמן‬

‫ַהְּמ ַח ְּי ִבין‪ֹ ,‬לא ִמְּפ ֵני ֶׁש ָא ַמר ָּד ָבר ַהִּנְר ֶאה לֹו ְּב ַד ְעּתֹו‪ֶ ,‬אָּלא ָנ ָטה‬ ‫ְּכ ִאיׁש ְּפלֹו ִני – איני גדול דיי להכריע‬
‫ַא ַחר ִּד ְבֵרי ֲח ֵברֹו – ֲהֵרי ֶזה עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה‪ְ ,‬ו ַעל ֶזה ֶנ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫מדעתי או אין לי דעה משלי בעניין זה‪,‬‬
‫"[ ְו]ֹלא ַת ֲע ֶנה ַעל ִרב ִל ְנטֹת" (שמות כג‪,‬ב) – ִמִּפי ַהּ ְׁשמּו ָעה ָא ְמרּו‪,‬‬ ‫ודי לי שאקבל את דעתו של דיין אחר‬
‫הגדול ממני‪ .‬ובדיני ממונות‪ ,‬האיסור‬

‫נכלל באזהרה "שלא לעוול משפט" ֶׁשֹּלא ּתֹא ַמר ִּבְׁש ַעת ִמ ְנ ָין‪ַּ :‬ד ִּיי ֶׁש ֶא ְה ֶיה ְּכ ִאיׁש ְּפלֹו ִני‪ֶ ,‬אָּלא ֱא ֹמר‬
‫(מנחת חינוך‪ ,‬מצוה עז‪ .‬ומדובר בשעת גמר דין‪ .‬ראה‬
‫ַמה ׁ ֶּשְּב ָפ ֶניָך‪.‬‬
‫סה"מ ל"ת רפב)‪ֶׁ .‬שְּב ָפ ֶניָך – דעתך האישית‪.‬‬

‫ב ֹלא ַת ֲע ֶנה ַעל ִרב ִל ְנטֹת – אל תחזור העדפת הזכות‬

‫בך ("לא תענה") ואל תטה לכיוון חובה ב ּו ִב ְכ ַלל ָלאו ֶזה‪ֶׁ ,‬שֹּלא ַי ֲחזֹר ַהְּמ ַלֵּמד ְזכּות ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות‬
‫("על ריב")‪ִּ .‬בְׁש ַעת ַמּ ָׂשא ּו ַמ ָּתן – בשלב‬
‫ְל ַלֵּמד חֹו ָבה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ[" :‬ו]ֹלא ַת ֲע ֶנה ַעל ִרב ִל ְנ ֹטת"‪ַּ .‬בֶּמה‬ ‫זה‪ ,‬המלמד זכות צריך להתאמץ ולדבוק‬
‫ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּבְׁש ַעת ַמּ ָׂשא ּו ַמ ָּתן‪ֲ .‬א ָבל ִּבְׁש ַעת ְּג ַמר ִּדין‪,‬‬ ‫בדעתו‪ ,‬שמא ימצא עוד חיזוק לזכותו‬
‫ושמא יתברר בסופו של דבר שלא‬
‫ֵיׁש ַלְּמ ַלֵּמד ְזכּות ַל ֲחזֹר ּו ְל ִהָּמנֹות ִעם ַהְּמ ַח ְּי ִבין‪.‬‬
‫טעה‪ִּ .‬בְׁש ַעת ְּג ַמר ִּדין – בהכרעת הדין‪,‬‬
‫ג ַּת ְל ִמיד ֶׁש ָה ָיה ְמ ַזֶּכה‪ּ ,‬ו ֵמת – רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ְמ ַזֶּכה‬ ‫יש לו לחזור בו‪ ,‬אחר שחיפש כל טענה‬
‫ִּב ְמקֹומֹו‪ .‬ד ָא ַמר ֶא ָחד ' ֵיׁש ִלי ְל ַלֵּמד ְזכּות'‪ְ ,‬ו ִנְׁש ַּת ֵּתק אֹו‬ ‫אפשרית והסתבר לו שטעה (רש"י סנהדרין‬

‫לב‪,‬א)‪ּ .‬ו ְל ִהָּמנֹות – כאן פירושו להצביע ֵמת קֹ ֶדם ֶׁש ְּי ַלֵּמד ְזכּות ְויֹא ַמר ֵמ ֵאי ֶזה ַט ַעם ְמ ַזֶּכה – ֲה ֵרי‬

‫על הכרעת הדין‪.‬‬

‫ג ַּת ְל ִמיד – שעדיין אינו דיין‪ ,‬אלא הוא מן היושבים בשלוש השורות שלפני הדיינים (לעיל א‪,‬ז)‪ֶׁ .‬ש ָה ָיה ְמ ַזֶּכה –‬

‫שנתן טעם ייחודי לזכות הנידון‪ ,‬שלא עמד לפני הדיינים‪ .‬וכל אחד יכול ללמד זכות (להלן יא‪,‬א) ולהשתתף בשלב‬

‫המשא ומתן בלבד‪ ,‬אך לא בהכרעת הדין‪ ,‬שהרי אינו דיין‪ .‬רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו – דנים בטיעון שלו כאילו הוא חי‬

‫ומציג אותו לפניהם‪ .‬ד ֵיׁש ִלי ְל ַלֵּמד ְזכּות – מטעם חדש שעדיין לא נאמר בדיון‪ִ .‬נְׁש ַּת ֵּתק‪ – ‬נאלם‪ֲ .‬הֵרי‬