Page 809 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 809
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק ז 787
א ְּפלֹו ִני – ואפילו הוא הדיוט (פה"מ ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי
ז
סנהדרין ג,א)ַ .ל ֲא ִמּתֹו – "לפי שהדיין
שרצה אותו אחד מבעלי הדין מהפך הסכמת הצדדים וסופיות הדיון
בזכותו [מחפש טענות לזכותו] ,וכן בחירת הדיינים
הדיין השני מהפך בזכות בעל הדין
השני שבררו [ומתוך כך מתלבנות כל א ֶא ָחד ִמַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ֶׁש ָא ַמר 'ְּפלֹו ִני ָידּון ִלי'ְ ,ו ָא ַמר ַּב ַעל ִּדינֹו
'ְּפלֹו ִני ָידּון ִלי' – ֲה ֵרי ֵאּלּו ְׁש ֵני ַה ַּד ָּי ִנין ֶׁשָּב ַרר ֶזה ֶא ָחד ְו ֶזה הטענות] ,והשלישי יכריע ביניהם,
ולא תהא לו נטייה לאחד מבעלי
הדין ,לפי שאף אחד מהם לא בררו" ֶא ָחד ּבֹוְרִרין ָל ֶהן ַּד ָּין ְׁש ִליִׁשיּ ,וְׁש ָלְׁש ָּתן ָּד ִנין ִלְׁש ֵני ֶהםֶׁ ,שִּמּתֹוְך
(שם) .ההסכמה בין בעלי הדין לבחירת ָּכְך ֵי ֵצא ַה ִּדין ַל ֲא ִמּתֹוֲ .א ִפּלּו ָה ָיה ָה ֶא ָחד ֶׁשְּבָררֹו ַּב ַעל ַה ִּדין
ָח ָכם ָּגדֹול ְו ָסמּוְך – ֵאינֹו ָיכֹול ָלכֹף ֶאת ַּב ַעל ִּדינֹו ֶׁש ָּידּון ֵא ֶצל הדיינים נכתבת בשטר הנקרא "שטר
בירורים" או "שטר בררת הדיינין"
ֶזהֶ ,אָּלא ַּגם הּוא ּבֹוֵרר ִמי ֶׁש ִּיְר ֶצה.
(ראה :יום טוב ז,יב; גזלה ואבדה יח,יג; מלווה
ב ִמי ֶׁשִּקֵּבל ָע ָליו ָקרֹוב אֹו ָּפסּולֵּ ,בין ִל ְהיֹותֹו ַּד ָּין ֵּבין ִל ְהיֹותֹו ולווה כד,א).
ב ָקרֹוב – קרוב משפחה ,שהוא
ָע ָליו ֵעדֲ ,א ִפּלּו ִקֵּבל ֶא ָחד ִמן ַהְּפסּו ִלים ַּב ֲע ֵבָרה ִּכְׁש ֵני ֵע ִדים
פסול להעיד לו או לדון אותו (לפרטם ְּכֵׁשִרים ְל ָה ִעיד ָע ָליו אֹו ִּכְׁשלָׁשה ֵּבית ִּדין ֻמ ְמ ִחין ָלדּון לֹוֵּ ,בין
של דברים ראה עדות פרק יג)ָּ .פסּול – ֶׁשִּקֵּבל ַעל ַע ְצמֹו ְל ַאֵּבד ְז ֻכיֹו ָתיו ְו ִל ְמ ֹחל ַמה ׁ ֶּשהּוא טֹו ֵען ַעל
הפסולים להיות דיינים ,כגון רשעים
ִּפי ֶהןֵּ ,בין ֶׁשִּקֵּבל ֶׁש ִּי ֵּתן ָּכל ַמה ׁ ֶּש ִּי ְטעֹן ָע ָליו ֲח ֵברֹו ְּב ֵעדּות ֶזה או בעלי עניין הנוגעים בדבר (שם ט,א).
ָקנּו ִמ ָּידֹו – ראה לעיל ביאור ו,ה.
ֶׁש ִּיָּג ֵמר ַה ִּדין – שהכריזו הדיינים על ַהָּפסּול אֹו ְּב ִדי ָניוִ :אם ָקנּו ִמ ָּידֹו ַעל ֶזה – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו;
ְו ִאם ֹלא ָקנּו ִמ ָּידֹו – ֵיׁש לֹו ַל ֲחזֹר ּבֹו ַעד ֶׁש ִּיָּג ֵמר ַה ִּדיןִ .נ ְג ַמר פסק הדין במשפט (להלן כא,ג)ִ .נ ְג ַמר
ַה ִּדין ְוהֹו ִציא ַהָּממֹון – אבל אם עדיין
לא הוציא הממון -יכול לחזור בו ,אף ַה ִּדין ְוהֹו ִציא ַהָּממֹון ְּב ִדין ֶזה ַהָּפסּול אֹו ְּב ֵעדּותֹו – ֵאינֹו ָיכֹול
שהדיין פסק את הדין (לח"מ; ק') .ובדומה ַל ֲחזֹר ּבֹו.
לאמור להלן "נגמר הדין ונשבע". הסכמות בענייני שבועה
ג ְו ֵכן ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ַל ֲח ֵברֹו ְׁשבּו ָעה ְּב ֵבית ִּדיןְ ,ו ָא ַמר לֹו ג ְׁשבּו ָעה ְּב ֵבית ִּדין – בשם ה'
או בכינוי ,כגון "במי ששמו חנון"
וכדומה (שבועות יא,ט)ְּ .ב ַח ֵּיי רֹאְׁשָך – ' ִהׁ ָּש ַבע ִלי ְּב ַח ֵּיי רֹאְׁשָך ְו ִהָּפ ֵטר' ,אֹו ' ִהׁ ָּש ַבע ִלי ְּב ַח ֵּיי רֹאְׁשָך
ַו ֲא ִני ֶא ֵּתן ְלָך ָּכל ַמה ׁ ֶּש ִּת ְט ֹען'ִ :אם ָקנּו ִמ ָּידֹו – ֵאינֹו ָיכֹול בלי להזכיר את שם ה'ִ .נ ְג ַמר ַה ִּדין
ְו ִנְׁשַּבע – הסתיים הדין בכך שחברו
נשבע ונפטר. ַל ֲחזֹר ּבֹו; ְו ִאם ֹלא ָקנּו ִמ ָּידֹו – ֵיׁש לֹו ַל ֲחזֹר ּבֹו ַעד ֶׁש ִּיָּג ֵמר
ַה ִּדיןִ .נ ְג ַמר ַה ִּדיןְ ,ו ִנְׁשַּבע ְּכמֹו ֶׁש ָא ַמר לֹו – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר
ד ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – שבועה המוטלת על
ּבֹוְ ,ו ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם.
מי שכופר בכל טענת חברו ,שתיקנוה
חכמים שמא יירתע להישבע ויודה, ד ְוהּוא ַה ִּדין ְל ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ַו ֲה ָפ ָכּה – ִאם
והנשבע אותה אינו חייב לאחוז ספר
תורה בידו ,בניגוד לשאר שבועות ָקנּו ִמ ָּידֹו ,אֹו ִאם ִנְׁשַּבע ֶזה ֶׁשֶּנ ֶה ְפ ָכה ָע ָליוֵ ,אינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר
(שבועות יא,יג; טוען ונטען א,ג) .ולשון ּבֹו .ה ְוהּוא ַה ִּדין ְל ִמי ֶׁשֹּלא ָה ָיה ַח ָּיב ְׁשבּו ָעהְ ,ו ָא ַמר ' ֲא ִני
היסת משמעו 'להכביד עליו' (הערוך
בשם גאון) או כדי להסיתו ולפתותו ֶאׁ ָּש ַבע ְלָך ְׁשבּו ָעה ֲחמּוָרה'ִ :אם ָקנּו ִמ ָּידֹו – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר
להודות (ר' תנחום)ַ .ו ֲה ָפ ָכּה – במקום ּבֹו; ְו ִאם ֹלא ָקנּו ִמ ָּידֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשִּקֵּבל ְּב ֵבית ִּדין ,חֹו ֵזר,
להישבע ולהיפטר מן התביעה ,ביקש ַעד ֶׁש ִּיָּג ֵמר ַה ִּדין ְו ִיׁ ָּש ַבע.
מן התובע להישבע ולזכות בתביעה.
ה ְׁשבּו ָעה ֲחמּו ָרה – שבועה כעין של תורה ,שהנשבע אוחז בידו ספר תורה בשעה שהוא נשבע (שבועות יא,ח-יב).
