Page 806 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 806
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק ה-ו 784
יז ַה ְּיִׁשיבֹות – ישיבות בתי הדין ,שהיו יז ִמ ְנ ַהג ַה ְּיִׁשיבֹות ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ּגֹו ִבין
סמוכות לישיבות הלימוד (להלן כא,ה).
ָׁשם ְק ָנסְ ,מ ַנ ִּדין אֹותֹו ַעד ֶׁש ְּי ַפ ֵּיס ְל ַב ַעל ִּדינֹו אֹו ַי ֲע ֶלה ִעּמֹו ְמ ַנ ִּדין – הנידוי הוא בידוד חברתי (תלמוד
ְל ִדין ְל ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל; ְו ֵכיָון ֶׁש ִּי ֵּתן לֹו ִׁשעּור ָהָראּוי לֹו – ַמ ִּתיִרין תורה ז,ד)ְ .ל ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאל – שיש בה בית
ִנּדּויֹוֵּ ,בין ֶׁשִּנ ְתַּפ ֵּיס ַּב ַעל ִּדינֹו ֵּבין ֶׁשֹּלא ִנ ְתַּפ ֵּיסְ .ו ֵכן ִאם ָּת ַפׂש דין סמוך המוסמך לדון דיני קנסות או
שניתן להקים בית דין כזה (לעיל ד,יא)ַ .הִּנ ָּזק ִׁשעּור ַמה ׁ ֶּש ָראּוי לֹו ִלּ ֹטל – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו.
ֶׁש ִּי ֵּתן לֹו ִׁשעּור ָהָראּוי לֹו – שייתן לו
סכום שלדעת בית הדין הוא מספיק הודאות והלוואות
יחָ 1י ִחיד ֶׁשהּוא ֻמ ְמ ֶחה ָלַרִּבים – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ָּדן ִּדי ֵני
(פה"מ ב"ק ח,א)ָּ .ת ַפׂש ַהִּנ ָּזק – החזיק
ָממֹונֹות ְי ִחי ִדיֵ ,אין ַההֹו ָד ָאה ְּב ָפ ָניו הֹו ָד ָאה ְּב ֵבית ִּדיןַ ,ו ֲא ִפּלּו בנכסי המזיק.
ָה ָיה ָסמּוְךֲ .א ָבל ַהׁ ְּשלָׁשה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנן ְסמּו ִכיןַ ,ו ֲהֵרי
ֵהן ֶה ְדיֹוטֹותְ ,ו ֵאין ֲא ִני קֹוֵרא ָּב ֶהן ' ֱאֹל ִהים'ֲ ,הֵרי ַההֹו ָד ָיה יחֻ 1מ ְמ ֶחה ָלַרִּבים – לעיל ב,יא.
ִּב ְפ ֵני ֶהם הֹו ָד ָיה ְּב ֵבית ִּדין. יחֻ 2ה ְח ַזק ַּכ ְפָרן – מעמדו כשקרן.
"ולעולם אין אדם יוחזק כפרן ,עד
שיכפור בבית דין ,ויבואו שני עדים
יחְ 2ו ֵכן ַהּכֹו ֵפר ִּב ְפ ֵני ֶהם ְו ַא ַחר ָּכְך ָּבאּו ֵע ִדים – ֻה ְח ַזק ַּכ ְפָרן, ויכחישוהו במה שכפר" (טוען ונטען ו,ב).
לדברי אדם על עצמו ,יש תוקף משפטי
ְו ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ְו ִל ְט ֹעןְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (טוען ונטען ו,א)ְּ .כ ָללֹו רק כשהם נאמרים בבית דין ,מפני
ש"דבר שאינו עדות – אין אדם זוכרו" ֶׁשַּל ָּד ָבר – ֲה ֵרי ֵהן ְל ִע ְנ ַין הֹו ָדאֹות ְו ַה ְל ָואֹות ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ְּכ ֵבית
(שם,ו)ְּ .כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו – שאם הכחיש את
ִּדין ַה ְּסמּו ִכין ְל ָכל ַה ְּד ָבִרים. קיום ההלוואה בפני שלושה הדיוטות,
ואחר כך התברר בעדות שלווה ,אין
מאמינים לו אם טען שפרע את חובוְּ .כ ֵבית ִּדין ַה ְּסמּו ִכין ְל ָכל ַה ְּד ָבִרים – כגון לעניין טעות ,בין טעו בדבר משנה בין
בשיקול הדעת ,פטורים מלשלם (ראה להלן ו,א-ב).
ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי ו אָּ 1כל ַּד ָּין – שהוא מומחה או
שקיבלוהו עליהם בעלי הדין ,אף על
טעות בדין ומקום הדיון פי שאינו מומחה (להלן ד .פה"מ בכורות
ד,ד)ְּ .כגֹון ִּדי ִנין ַהְּמפָֹרִׁשין – ולפי דברי
הרמב"ם ,כן הוא הדין גם במי שמקבל טעות בהלכה ברורה
את הרמב"ם כפוסק וטועה בפסקים אָּ 1כל ַּד ָּין ֶׁש ָּדן ִּדי ֵני ָממֹונֹות ְו ָט ָעהִ :אם ָט ָעה ִּב ְד ָב ִרים
הברורים והמוסכמים שבמשנה תורה.
ַהְּגלּו ִיין ַה ְּידּו ִעיןְּ ,כגֹון ִּדי ִנין ַהְּמפָֹרִׁשין ַּבִּמְׁש ָנה אֹו ַּב ַּת ְלמּוד – חֹו ֵזר ַה ִּדין – מתבטל פסק הדין.
אַ 2אָּלם – אלים ,שאינו מציית להוראת חֹו ֵזר ַה ִּדיןּ ,ו ַמ ֲח ִזי ִרין ַה ָּד ָבר ְּכֶׁש ָה ָיה ִמּקֹ ֶדםְ ,ו ָד ִנין ּבֹו ַּכ ֲה ָל ָכה.
אְ 2ו ִאם ִאי ֶא ְפָׁשר ְל ַה ֲח ִזירְּ ,כגֹון ֶׁש ָה ַלְך ֶזה ֶׁשָּנ ַטל ַהָּממֹון הדיינים להשיב את מה שקיבלֶׁ .שִּטֵּמא
– ונהגו בדבר כטמא ,ולא הקפידו על
טהרתוֶׁ .שהֹוָרה ִּב ְכֵׁשָרה וכו' – שפסק ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדין ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ַאָּלם ,אֹו ֶׁשִּטֵּמא ָּד ָבר
ַהָּטהֹור ,אֹו ֶׁשהֹוָרה ִּב ְכֵׁשָרה ֶׁש ִהיא ְטֵר ָפה ְו ֶה ֱא ִכי ָלּה ַלְּכ ָל ִבים, בטעות שהבהמה אינה כשרה ואינה
ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלםַ :אף ַעל ִּפי ֶׁשָּג ַרם ראויה למאכל אדם והאכילוה לכלבים.
ֶׁשָּג ַרם ְל ַה ִּזיק – נזק עקיף .ואם האכיל
בידיו את הבהמה לכלבים ,חייב לשלםְ ,ל ַה ִּזיקֹ ,לא ִנ ְתַּכ ֵּון ְל ַה ִּזיק.
שהרי הזיק ישירות (כס"מ)ֹ .לא ִנ ְתַּכ ֵּון
ְל ַה ִּזיק – והיה על בעל הדין להימנע מלקיים את פסק הדין עד שיברר אם נפלה בו טעות ,וקל לברר את הדבר ,מפני
שמדובר "בדברים הגלויים הידועים" .אבל מי שלא נטל רשות או שלא קיבל את הסכמת בעלי הדין לדון בעניינם,
הוא בגדר מי שנתכוון להזיק ,כיוון שדן בלא רשות ובלא סמכות (י').
