Page 808 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 808
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק ו 786
ה ַּד ָּין ֶׁשָּט ָעה ְו ִח ֵּיב ְׁשבּו ָעה ְל ִמי ֶׁש ֵאינֹו ַח ָּיב ָּבּהְ ,ו ָעָׂשה ֶזה ה ְו ַא ַחר ָּכְך ָי ַדע וכו' – שהתברר
ְּפָׁשָרה ִעם ַּב ַעל ִּדינֹו ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיׁ ָּש ַבעְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָי ַדע ֶׁש ֵאינֹו שטעה הדייןֶׁ .ש ָּקנּו ִמ ָּידֹו ַעל ַהְּפָׁשָרה
ֶּבן ְׁשבּו ָעה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו ַעל ַהְּפָׁשָרהֵ ,אי ָנּה ְּכלּום, – קבעו תוקף להתחייבותו על ידי
ֶׁשֹּלא ִקֵּבל ָע ָליו ִל ֵּתן לֹו אֹו ִל ְמ ֹחל לֹו ֶאָּלא ְּכ ֵדי ֶׁש ִּיָּפ ֵטר מעשה קניין המקנה לתובע את הכסף
ִמׁ ְּשבּו ָעה ֶׁש ִח ְּיבֹו ָּבּה ַהּטֹו ֶעהְ ,ו ָכל ִק ְנ ָין ְּב ָטעּות חֹו ֵזרְ .ו ֵכן ָּכל שהתחייב הנתבע לתת לו בפשרה.
במשנה תורה משמש לשון "קנו מידו"
ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. להתחייבות כללית של אחד הצדדים
לעמוד בהסכם ,כשהמחויב מושך
בחירת מקום הדיון חפץ של הצד השני או מגביהו ומקנה
בפעולה זו את התחייבותו לצד השני,
ו ְׁש ַנ ִים ֶׁשִּנ ְת ַעְּצמּו ַּב ִּדיןֶ ,א ָחד אֹו ֵמר ' ָנדּון ָּכאן' ְו ֶא ָחד אֹו ֵמר ושוב אין איש מהם יכול לחזור בו מן
' ַנ ֲע ֶלה ְל ֵבית ִּדין ַהָּגדֹולֶׁ ,שָּמא ִי ְטעּו ֵאּלּו ַה ַּד ָּי ִנין ְויֹו ִציאּו ָממֹון ההסכם (ראה מכירה ה,ה).
ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדין' – ּכֹו ִפין אֹותֹו ְו ָדן ְּב ִעירֹוִ .אם ָא ַמר 'ִּכ ְתבּו ּו ְתנּו
ִלי ֵמ ֵאי ֶזה ַט ַעם ַּד ְנּתּו ִניֶׁ ,שָּמא ְט ִעי ֶתם' – ּכֹו ְת ִבין ְונֹו ְת ִנין לֹו ו ִנ ְת ַעְּצמּו – התווכחו הרבהַּ .ד ְנּתּו ִני –
ְו ַא ַחר ָּכְך מֹו ִצי ִאין ִמֶּמּנּוְ .ו ִאם ֻה ְצַרְך ָּד ָבר ִלְׁש ֹאל ִמֵּבית ִּדין
ַהָּגדֹול ֶׁשִּבירּוָׁש ַ ִלם – ּכֹו ְת ִבין ְוׁשֹו ְל ִחין ְוׁשֹו ֲא ִליןְ ,ו ָד ִנין ָל ֶהן דנתם אותי.
י זֶׁ 1ש ֶּזה טֹו ֵען ְו ֶזה טֹו ֵען – כגון
ְּב ִעיָרן ְּכ ִפי ַמה ׁ ֶּש ָּיבֹוא ִּב ְכ ַתב ֵּבית ִּדין ַהָּגדֹול. בהתדיינות על בעלות ,שזה טוען 'כולה
שלי' וזה טוען 'כולה שלי'ֶ .ע ֶבד ֹל ֶוה
זַּ 1בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּבְׁש ָאר ַה ִּדי ִנין ֶׁש ֶּזה טֹו ֵען ְו ֶזה טֹו ֵען, ְל ִאיׁש ַמ ְלֶוה – שהרי פריעת חוב היא
מצוה (מלווה ולווה ב,ד) .וכן ציוותה התורה
אֹו ְּבֶׁש ָא ַמר ַהַּמ ְלֶוה ' ָנדּון ָּכאן' ְו ַהּלֹוֶוה אֹו ֵמר ' ֵנ ֵלְך ְל ֵבית ִּדין להשיב נזק וגזלה .וחייב אדם לשלם
ַהָּגדֹול'ֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר ַהַּמ ְלֶוה ' ֵנ ֵלְך ְל ֵבית ִּדין ַהָּגדֹול' – ּכֹו ִפין למלווה את מה שהלווהו ולניזוק את
ֶאת ַהּלֹוֶוה ְועֹו ֶלה ִעּמֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ[" :ו] ֶע ֶבד ֹלֶוה ְל ִאיׁש ַמ ְלֶוה" מה שהזיק לו אף בלא שנתבע לשלם (י').
(משלי כב,ז). זֶׁ 2ש ִה ִּזיקֹו אֹו ְּג ָזלֹו – שהוא הפסיד את
זְ 2ו ֵכן ִאם ָט ַען ֶזה ֶׁש ִה ִּזיקֹו אֹו ְּג ָזלֹוְ ,וָר ָצה ַהּטֹו ֵען ַל ֲעלֹות כספו של זה ,והרי הוא בעל חוב לו.
ְו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה – שאר דיני קנסות,
– ּכֹו ִפין ֵּבית ִּדין ֶׁשְּב ִעירֹו ֶאת ַהִּנ ְט ָען ַל ֲעלֹות ִעּמֹוְ .ו ֵכן ָּכל אם יש דיינים רק בארץ ישראל (י'; וראה
ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
לעיל ה,ח).
ח ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו ָׁשם ֵע ִדים אֹו ְר ָא ָיה ַלִּנ ְג ָזל
ח ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שניתן
אֹו ַלִּנ ָּזק אֹו ַלַּמ ְלֶוהֲ .א ָבל ַט ֲע ָנה ֵרי ָק ִנית – ֵאין ְמ ַח ְּי ִבין ֶאת
ַהִּנ ְט ָען ָל ֵצאת ְּכ ָללֶ ,אָּלא ִנְׁשָּבע ִּב ְמקֹומֹו ְו ִנ ְפ ָטר. לכוף את הנתבע להתייצב בפני בית
הדין הגדולֵ .רי ָק ִנית – חסרת יסודֵ .אין
ט ְו ֵכן ַה ִּדין ַּב ְּז ַמן ַה ֶּזה ֶׁש ֵאין ָׁשם ֵּבית ִּדין ָּגדֹולֲ ,א ָבל ֵיׁש ְמ ַח ְּי ִבין – שלא יהא כל אדם תובע את
חברו ,וחברו נאלץ להתפשר עמו בגלל
ְמקֹומֹות ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהן ֲח ָכ ִמים ְּגדֹו ִלים ֻמ ְמ ִחין ָלַרִּבים ּו ְמקֹומֹות הטורח לעלות עמו לבית הדין הגדול
ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהן ַּת ְל ִמי ִדים ֶׁש ֵאי ָנן ְּכמֹו ָתןִ :אם ָא ַמר ַהַּמ ְלֶוה ' ֵנ ֵלְך (כס"מ)ִ .נְׁשָּבע – על צדקתו ,שבועה
ְל ָמקֹום ְּפלֹו ִני' ֶׁשְּב ַאְרצֹו ' ִל ְפ ֵני ְּפלֹו ִני ַהָּגדֹולְ ,ו ָנדּון ְל ָפ ָניו ְּב ִדין מדרבנן (הכופר בכל חייב שבועת היסת מתקנת
ֶזה'ֶׁ ,שּכֹו ִפין ֶאת ַהּלֹוֶוה ְוהֹו ֵלְך ִעּמֹוְ .ו ָכְך ָהיּו ַמ ֲעִׂשים ִּב ְס ָפַרד
חכמי התלמוד .ראה טוען ונטען א,ג).
ְּב ָכל יֹום.
ט ֶׁש ֵאין ָׁשם – שאין (ראה לעיל ה,יב).
ֶׁשְּב ַאְרצֹו – ואי אפשר לחייב אותו
להתדיין בפני פלוני הגדול שבארץ
אחרת (ק')ַ .הּלֹו ֶוה – וכן המזיק והגזלן
(לעיל ז).
