Page 805 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 805
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק ה 783
יאֵׁ 2שן ְוֶר ֶגל – סוגים בסיסיים של יאְּ 1ב ֵה ָמה ֶׁש ִה ִּזי ָקה ֶאת ָה ָא ָדם – ֵאין ּגֹו ִבין ִנ ְזקֹו ַּד ָּי ֵני חּו ָצה
נזקי בהמה שנעשו בהנאה ,כגון שאכלה ָל ָאֶרץִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ָמצּויֲ .א ָבל ָא ָדם ֶׁש ִה ִּזיק
ֶּב ֱה ַמת ֲח ֵברֹו – ְמַׁשֵּלם ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם ְּב ָכל ָמקֹוםְּ ,כ ִמי ֶׁש ָּקַרע
מתבואת חברו (שן) או שנעשו תוך כדי
ְּכסּותֹו אֹו ָׁש ַבר ֵּכ ָליו אֹו ִקֵּצץ ְנ ִטיעֹו ָתיו.
תנועתה הרגילה ,כגון שרמסה בהליכתה
(רגל) (נזקי ממון א,ב) .מּו ֶע ֶדת – רגילה ואף
צפויה לעשות כן ,ולכן בעליה מוזהרים יאְ 2ו ֵכן ְּב ֵה ָמה ֶׁש ִה ִּזי ָקה ְּבֵׁשן ְוֶר ֶגל – הֹו ִאיל ְו ִהיא מּו ֶע ֶדת ָל ֶהן
על כךֶׁ .שִּנ ְת ַחְּכ ָכה ָּבּה – להנאתה ,כדין
ִמ ְּת ִחָּל ָתּהֲ ,ה ֵרי ֶזה ָּד ָבר ָמצּויְ ,וגֹו ִבין אֹותֹו ַּד ָּי ֵני חּו ָצה ָל ָא ֶרץ; שן ,או דרך הילוכה ,כדין רגל .ואם
עשתה זאת כדי להזיק ,דינה כדין קרן, ֵּבין ֶׁש ִה ִּזי ָקה ְּב ֵה ָמה ַא ֶחֶרתְּ ,כגֹון ֶׁשִּנ ְת ַחְּכ ָכה ָּבּה ,אֹו ָא ְכ ָלה
שהוא חצי נזק .ואין גובין נזק זה בחוץ ֵּפרֹות ֶׁש ַּדְרָּכּה ְל ָא ְכ ָלן ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶזהֵּ ,בין ֶׁש ִה ִּזי ָקה אֹ ָכ ִלין ְו ֵכ ִלים
ֶׁש ִהיא ַח ֶּי ֶבת ֲע ֵלי ֶהן ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם – ַהּכֹל ּגֹו ִבין ַּד ָּי ֵני חּו ָצה ָל ָאֶרץ.
לארץ.
יאָ 3ה ְי ָתה ַּתָּמה – שבתחילה לא היה
ידוע שבהמה זו רגילה להזיק .אם מזיקה יאֲ 3א ָבל ִאם ָה ְי ָתה ַּתָּמה ְוהּו ֲע ָדה ְו ִה ִּזי ָקהְּ ,כגֹון ֶׁשָּנְׁש ָכה אֹו
בנזקי קרן כשהיא תמה ,בעליה משלם
חצי נזקְ .והּו ֲע ָדה – שהוזהר בעליה ָנ ְג ָחה אֹו ָר ְב ָצה אֹו ָּב ֲע ָטה אֹו ָנ ְג ָפה – ֵאין ּגֹו ִבין ֶאת ַהֶּנ ֶזק ַה ֶּזה
שלוש פעמים בגלל נזק שגרמה בהמתו. ָׁש ֵלם ַּד ָּי ֵני חּו ָצה ָל ָאֶרץֶׁ ,ש ֵאין מּו ָעד ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץַ .ו ֲא ִפּלּו
הּו ַעד ָּב ָא ֶרץְ ,ו ָי ָצא ְלחּו ָצה ָל ָא ֶרץ ְו ִה ִּזיק – ֵאין ּגֹו ִבין ִנ ְזקֹוְּ ,כגֹון ֶׁשָּנְׁש ָכה וכו' – אלו הם נזקי קרן.
ָנ ְג ָחה – בקרנהָ .נ ְג ָפה – דחפה בשאר
אברי גופה (פה"מ ב"ק א,ד)ֶׁ .ש ֵאין מּו ָעד ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵאינֹו ָּד ָבר ָמצּוי.
יב ּו ִמְּפ ֵני ָמה ֵאין מּו ָעד ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ? ְל ִפי ֶׁשָּצִריְך ְל ָה ִעיד – אין מעידים על הבהמה בחוץ לארץ
כדי להפוך אותה מתמה (שבעליה חייב
חצי נזק) למועדת (שבעליה חייב נזק ּבֹו ִּב ְפ ֵני ֵּבית ִּדיןְ ,ו ֵאין ָׁשם ֵּבית ִּדין ֶאָּלא ַה ְּסמּו ִכין ָּב ָאֶרץ.
ְל ִפי ָכְךִ ,אם ָהיּו ֵּבית ִּדין ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ – ְּכֵׁשם ֶׁש ֵהן ָּד ִנין ִּדי ֵני
שלם) (נזקי ממון א,ד; ו,ב). ְק ָנסֹות ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץָּ ,כְך ְמ ִעי ִדין ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ִּב ְפ ֵני ֶהן ְּבחּו ָצה
יב ְו ֵאין ָׁשם – ואין .מילת 'שם' היא ָל ָאֶרץ.
מילת קישור על פי הערבית ,ואין
משמעותה ציון מקוםֵּ .בית ִּדין – יג ִמי ֶׁשָּג ַנב אֹו ָּג ַזל – ּגֹו ִבין ִמֶּמּנּו ַה ֶּקֶרן ַּד ָּי ֵני חּו ָצה ָל ָאֶרץ.
שנסמכו דייניו בארץ ישראל (סנהדרין ד,ד). ֲא ָבל ַהּתֹו ֶס ֶפת – ֵאין ּגֹו ִבין אֹו ָתּה .יד ְוֹלא ָּכל ַהְּמַׁשֵּלם ַעל
יג ֶׁשָּג ַנב אֹו ָּג ַזל – הגנב גונב בסתר
ִּפי ַע ְצמֹו ּגֹו ִבין ִמֶּמּנּו ַּד ָּי ֵני חּו ָצה ָל ָא ֶרץֶׁ ,ש ֲה ֵרי ַהְּפ ָגם ְו ַהּבֹשׁ ֶ�ת והגזלן גוזל בגלוי ובכוחַ .ה ֶּקֶרן –
תשלום על החפץ עצמו ,הגנוב או גזול.
ַהּתֹו ֶס ֶפת – תשלומי כפל או ארבעה ְו ַהּכֹ ֶפר ְמַׁשֵּלם ָא ָדם ַעל ִּפי ַע ְצמֹוְּ ,כגֹון ֶׁש ָא ַמר 'ִּפ ִּתי ִתי ִּבּתֹו
וחמישה או תוספת חומש (לעיל ח). ֶׁשִּל ְפלֹו ִני' ְו' ֵה ִמית ׁשֹוִרי ֶאת ְּפלֹו ִני' – ֵאין ּגֹו ִבין אֹותֹו ַּד ָּי ֵני
יד ַהְּמַׁשֵּלם ַעל ִּפי ַע ְצמֹו – מי שאפשר חּו ָצה ָל ָאֶרץ.
לחייב אותו על סמך הודאתוְּ .פ ָגם – טו ִּדי ֵני ְּגָרמֹות ֵאי ָנם ִּכ ְק ָנסֹותְ ,וגֹו ִבין אֹו ָתם ְו ָד ִנין ָּב ֶהם
תשלום שמשלם האונס או המפתה על
ְּבחּו ָצה ָל ָא ֶרץ; טז ְו ֵכן ִּדין ַהּמֹו ֵסר ָממֹון ֲח ֵברֹוַ ,אף ַעל ִּפי שבעל את הבתולה ועשאה בעולה (שם;
נערה בתולה ב,ו)ּ .כֹ ֶפר – תשלום המושת על ֶׁשֹּלא ָעָׂשה ַמ ֲעֶׂשה – ּגֹו ִבין אֹו ָתן ַּד ָּי ֵני חּו ָצה ָל ָאֶרץ.
בעל בהמה המועדת להרוג ,אם הרגה
אדם ,שמטרתו לכפר עליו ולהצילו ממיתה בידי שמים (נזקי ממון י,ג-ד).
טו ְּגָרמֹות – נזקים עקיפים שגורם האדם לנכסי חברו ,כגון מי ששורף שטר הלוואה של חברו וגורם ומשחית את
הראיה שהלווה לאדם אחר ,שהוא חייב לשלם את כל הסכום שהיה כתוב בשטר .בדוגמה זו ,הנזק עקיף ,מפני שערך
השטר רב מערך החומר שהוא כתוב עליו (חובל ומזיק ז,ז-ט) .טז ְו ֵכן ִּדין ַהּמֹו ֵסר ָממֹון ֲח ֵברֹו – מגלה לאדם אלים היכן
רכוש חברו (מלשין עליו בלי לעשות מעשה) ,כדי שייקח אותו הלה ממנו בכוח (חובל ומזיק ח) ,שבגלל הסיכון הגדול
בדבר ,חייבים בית דין לדון בו בכל מקום ובכל זמן.
