Page 800 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפוש רפס‪  ‬ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה‪  ‬פרק ד ‬ ‫‪ 778‬‬

‫ֶא ָחד ִמן ַה ְּסמּו ִכין‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֹלא ָה ָיה אֹותֹו ַה ָּסמּוְך ַּב ַּס ֶנ ְדִרי ֵמעֹו ָלם‪.‬‬ ‫ב ְק ָנסֹות – "זה הכלל‪ :‬כל המשלם‬

‫ב ְו ֵכי ַצד ִהיא ַה ְּס ִמי ָכה ְלדֹורֹות? ֹלא ֶׁש ִּי ְס ְמכּו ְי ֵדי ֶהם ַעל רֹאׁש‬ ‫מה שהזיק – הרי זה ממון‪ .‬וכל המשלם‬
‫יתר או פחות‪ – ...‬קנס" (נזקי ממון ב‪,‬ח‪.‬‬
‫ַה ָּז ֵקן‪ֶ ,‬אָּלא ֶׁשּקֹוִרין לֹו 'ַרִּבי'‪ְ ,‬ואֹו ְמִרים לֹו ' ֲהֵרי ַא ָּתה ָסמּוְך‪,‬‬ ‫וראה דוגמאות להלן ה‪,‬ח)‪ .‬ודיני קנסות אינם‬

‫ְו ֵיׁש ְלָך ְרׁשּות ָלדּון ֲא ִפּלּו ִּדי ֵני ְק ָנסֹות'‪ .‬ג ְו ֵאין סֹו ְמ ִכין‬ ‫נידונים אלא על ידי דיינים סמוכים‪.‬‬

‫ְס ִמי ָכה זֹו‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ִמּנּוי ַה ְּז ֵק ִנים ְל ַד ָּינּות‪ֶ ,‬אָּלא ִּבְׁשלָׁשה; ְוהּוא‬ ‫ד ֱאֹל ִהים – כינוי לדיינים (מו"נ א‪,‬ב‪.‬‬
‫ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָה ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָסמּוְך ִמִּפי ֲא ֵחִרים‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל א)‪.‬‬
‫וכך נקרא גם ה'‪ ,‬מפני שהוא דיין כל העולם –‬
‫סמכות הסומכים והנסמכים‬
‫מו"נ ב‪,‬ו)‪ .‬ודיינים אלו יכולים לדון דיני‬
‫ד ֵאין ָקרּוי ' ֱאֹל ִהים' ֶאָּלא ֵּבית ִּדין ֶׁשִּנ ְס ְמכּו ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל‬ ‫קנסות (להלן ה‪,‬ח)‪ְ .‬ו ִה ְמחּו – קבעו שהם‬

‫ִּב ְל ַבד‪ְ ,‬ו ֵהם ָה ֲא ָנִׁשים ַה ֲח ָכ ִמים ָהְראּו ִיין ָלדּון ֶׁשָּב ְדקּו אֹו ָתם‬ ‫מומחים הראויים להיות סמוכים‪.‬‬
‫ֵּבית ִּדין ֶׁשְּל ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל‪ְ ,‬ו ִה ְמחּו אֹו ָתן ְו ָס ְמכּו אֹו ָתן‪.‬‬
‫ה ְו ִה ְת ִקינּו – לאחר החורבן‪ ,‬בתקופת‬
‫ה ָּבִראׁשֹו ָנה ָה ָיה ָּכל ִמי ֶׁשִּנ ְס ַמְך סֹו ֵמְך ַּת ְל ִמי ָדיו‪ַ .‬ו ֲח ָכ ִמים‬
‫נשיאות רבן גמליאל דיבנה (ירושלמי‬
‫ָח ְלקּו ָּכבֹוד ְל ֵבית ִהֵּלל ַה ָּז ֵקן‪ְ ,‬ו ִה ְת ִקינּו ֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה ָא ָדם ִנ ְס ָמְך‬ ‫סנהדרין א‪,‬ב)‪ַ .‬אב ֵּבית ִּדין – המשנה לנשיא‬
‫ֶאָּלא ִּבְרׁשּות ַהָּנִׂשיא‪ְ ,‬וֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה ַהָּנִׂשיא סֹו ֵמְך ֶאָּלא ִאם ֵּכן‬
‫ָה ָיה ַאב ֵּבית ִּדין ִעּמֹו‪ְ ,‬וֹלא ִי ְה ֶיה ַאב ֵּבית ִּדין סֹו ֵמְך ֶאָּלא ִאם‬ ‫הסנהדרין‪ַ .‬ה ֲחבּוָרה – הסמוכים‪.‬‬
‫ֵּכן ָה ָיה ַהָּנִׂשיא ִעּמֹו‪ֲ .‬א ָבל ְׁש ָאר ַה ֲחבּוָרה – ֵיׁש ְל ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם‬
‫ִל ְס ֹמְך ִּבְרׁשּות ַהָּנִׂשיא; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְהיּו ְׁש ַנ ִים ִעּמֹו‪ֶׁ ,‬ש ַה ְּס ִמי ָכה‬ ‫ו ְז ֵק ִנים – חכמים‪ֶ .‬אֶרץ ִיְׂשָר ֵאל‬

‫ֵאי ָנּה ְּב ָפחּות ִמׁ ְּשלָׁשה‪.‬‬ ‫ֶׁש ֶה ֱח ִזיקּו ָּבּה עֹו ֵלי ִמ ְצַר ִים – המקומות‬
‫שישבו בהם בני ישראל כשנכבשה‬
‫ו ֵאין סֹו ְמ ִכין ְז ֵק ִנים ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאּלּו‬ ‫הארץ בימי יהושע בן נון‪ ,‬אף על פי‬
‫שלא ישבו בהם עולי בבל בימי בית שני‪.‬‬
‫ַהּסֹו ְמ ִכין ִנ ְס ְמכּו ָּב ָאֶרץ‪ֲ .‬א ִפּלּו ָהיּו ַהּסֹו ְמ ִכין ָּב ָאֶרץ ְו ַהִּנ ְס ָמְך‬
‫ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ – ֵאין סֹו ְמ ִכין‪ְ ,‬ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם ָהיּו‬ ‫ח‪ָ 1‬ל ֶהם – לסומכים‪ִ .‬ל ְד ָבִרים ְי ִחי ִדים‬
‫ַהּסֹו ְמ ִכין ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ ְו ַהִּנ ְס ָמ ִכין ָּב ָאֶרץ‪ָ .‬היּו ְׁש ֵני ֶהם ָּב ָאֶרץ‬
‫– סֹו ְמ ִכין אֹותֹו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ִעם ַהּסֹו ְמ ִכין ְּב ָמקֹום ֶא ָחד‪,‬‬ ‫– להגביל את סמכותם לדון רק עניינים‬
‫ֶאָּלא ׁשֹו ְל ִחין לֹו אֹו ּכֹו ְת ִבין לֹו ֶׁשהּוא ָסמּוְך‪ְ ,‬ונֹו ְת ִנין לֹו ְרׁשּות‬ ‫מסוימים‪ֶׁ .‬ש ִּי ְה ֶיה ָראּוי – יהיה הנסמך‬
‫ָלדּון ִּדי ֵני ְק ָנסֹות‪ ,‬הֹו ִאיל ּוְׁש ֵני ֶהם ָּב ָאֶרץ‪ְ .‬ו ָכל ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל‬
‫ראוי לדון בכולם‪.‬‬
‫ֶׁש ֶה ֱח ִזיקּו ָּבּה עֹו ֵלי ִמ ְצַר ִים ְראּו ָיה ַל ְּס ִמי ָכה‪.‬‬
‫ח‪ֻ 2‬מ ְפ ָלא ֶׁשָראּוי ְלהֹורֹות ְּב ָכל ַהּתֹוָרה‬
‫ז ֵיׁש ַלּסֹו ְמ ִכין ִל ְס ֹמְך ֲא ִפּלּו ֵמ ָאה ְּב ַפ ַעם ַא ַחת‪ְ .‬ו ָדִוד ַהֶּמ ֶלְך‬
‫ָס ַמְך ְׁשלִׁשים ֶא ֶלף ְּביֹום ֶא ָחד‪ .‬ח‪ְ 1‬ו ֵיׁש ָל ֶהם ְל ַמּנֹות ְל ָכל ַמה‬ ‫ֻּכָּלּה – מומחה ובקי (ראה ממרים ג‪,‬ה‪-‬ו)‪ ,‬בכל‬
‫התורה‪ ,‬כשם שמשנה תורה עוסק בכל‬
‫ׁ ֶּש ִיְרצּו‪ִ ,‬ל ְד ָבִרים ְי ִחי ִדים; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָראּוי ְל ָכל ַה ְּד ָבִרים‪.‬‬ ‫התורה כולה‪ְּ .‬ב ִאּסּור ְו ֶה ֵּתר – הדברים‬
‫האסורים והדברים המותרים‪ ,‬כגון‬
‫ח‪ֵּ 2‬כי ַצד? ָח ָכם ֻמ ְפ ָלא ֶׁשָראּוי ְלהֹורֹות ְּב ָכל ַהּתֹוָרה ֻּכָּלּה –‬ ‫דיני כשרות מאכלים‪ְ .‬ל ַה ִּתיר ְּבכֹורֹות‬
‫ְּבמּו ָמן – לקבוע אם נפל מום שאינו‬
‫ֵיׁש ְל ֵבית ִּדין ִל ְס ֹמְך אֹותֹו ְו ִל ֵּתן לֹו ְרׁשּות ָלדּון‪ֹ ,‬לא ְלהֹורֹות‬ ‫עובר בבכור בהמה טהורה‪ ,‬שדינו לצאת‬
‫ְּב ִאּסּור ְו ֶה ֵּתר; אֹו ִי ְּתנּו לֹו ְרׁשּות ְלהֹורֹות ְּב ִאּסּור ְו ֶה ֵּתר‪ֹ ,‬לא‬ ‫מקדושתו כקרבן ולהיות חולין (בכורות‬
‫ָלדּון ִּדי ֵני ָממֹונֹות; אֹו ִי ְּתנּו לֹו ְרׁשּות ָל ֶזה ְו ָל ֶזה‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא ָלדּון‬ ‫א‪,‬ג; ב‪,‬א)‪ִ .‬ל ְראֹות ְּכ ָת ִמים – לקבוע אם‬
‫ִּדי ֵני ְק ָנסֹות; אֹו ָלדּון ִּדי ֵני ְק ָנסֹות‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא ְל ַה ִּתיר ְּבכֹורֹות‬ ‫האישה טהורה או טמאה טומאת נידה‬
‫ְּבמּו ָמן; אֹו ִי ְּתנּו לֹו ְרׁשּות ְל ַה ִּתיר ְנ ָדִרים ִּב ְל ַבד אֹו ִלְראֹות‬ ‫מדברי סופרים‪ ,‬אם ראתה כתם דם על‬
‫בשרה או על בגדיה‪ ,‬אך לא הרגישה‬
‫ְּכ ָת ִמים‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫שיצא דם מרחמה (איסורי ביאה ט‪,‬ב)‪.‬‬