Page 795 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 795

‫םיטפוש רפס‪      ‬ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה‪      ‬פרק ב ‪	773‬‬                                                                                                 ‫	‬

‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ּ" :‬ו ָבא ָת ֶאל ַהּכֹ ֲה ִנים ַה ְל ִו ִּים" (דברים יז‪,‬ט)‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ָמ ְצאּו יהיו‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר – בתיאור הפנייה אל‬
‫הסנהדרין‪ּ" :‬ו ָבא ָת ֶאל ַהּ ֹכ ֲה ִנים ַה ְלִו ִּים‬
‫ְו ֶאל ַהּׁ ֹש ֵפט ֲאֶׁשר ִי ְה ֶיה ַּב ָּי ִמים ָה ֵהם‪,‬‬                            ‫– ֲא ִפּלּו ֻּכָּלם ִיְׂשָר ֵאל‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ֻמ ָּתר‪.‬‬

 ‫ְו ָדַרְׁש ָּת ְו ִהִּגידּו ְלָך ֵאת ְּד ַבר ַהִּמְׁשָּפט"‪.‬‬  ‫ג   ֵאין ַמ ֲע ִמי ִדין ְּב ָכל ַס ְנ ֶה ְדִרין ֹלא ָז ֵקן ֻמ ְפ ָלג ַּבׁ ָּש ִנים ְוֹלא‬

‫ג   ָז ֵקן ֻמ ְפ ָלג ַּבׁ ָּש ִנים – מבן תשעים‬                ‫ָסִריס‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהן ַא ְכ ָזִרּיּות‪ְ ,‬וֹלא ִמי ֶׁש ֵאין לֹו ָּב ִנים‪ְּ ,‬כ ֵדי‬

‫שנה ומעלה (ק')‪ ,‬ששכח כבר מהו צער‬                              ‫ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַר ֲח ָמן‪   .‬ד  ְו ֵאין מֹוִׁשי ִבין ֶמ ֶלְך ִיְׂשָר ֵאל ַּב ַּס ְנ ֶה ְדִרין‪,‬‬
‫גידול בנים (רש"י סנהדרין לו‪,‬ב)‪ָ .‬ס ִריס – מי‬
‫שאינו יכול להוליד‪ְ .‬וֹלא ִמי ֶׁש ֵאין לֹו‬                     ‫ֶׁש ָאסּור ַל ֲחֹלק ָע ָליו ְו ַל ְמרֹות ְּד ָברֹו; ֲא ָבל מֹוִׁשי ִבין ּכֹ ֵהן ָּגדֹול‪,‬‬

‫ָּב ִנים – "לפי שהוא קשה לב ואינו מרחם‬                        ‫ִאם ָה ָיה ָראּוי ַּב ָח ְכ ָמה‪.‬‬

‫על בני אדם‪ ,‬מפני שאינו יודע אהבת‬                              ‫ה   ַמ ְל ֵכי ֵּבית ָּדִוד – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין מֹוִׁשי ִבין אֹו ָתן‬

‫בנים" (פה"מ הוריות א‪,‬ד)‪ .‬ד  ֶׁש ָאסּור‬

‫ַל ֲחֹלק ָע ָליו – ובסנהדרין צריך להיות‬                       ‫ַּב ַּס ְנ ֶה ְדִרין‪ָּ ,‬ד ִנין ֵהן ֶאת ָה ָעם‪ְ ,‬ו ָד ִנין אֹו ָתן ִאם ֵיׁש ֲע ֵלי ֶהם ִּדין‪.‬‬
‫דיון‪ ,‬ולא קבלה מראש של אחת הדעות‪.‬‬                             ‫ֲא ָבל ַמ ְל ֵכי ִיְׂשָר ֵאל – ֵאין ָּד ִנין ְו ֵאין ָּד ִנין אֹו ָתן; ְל ִפי ֶׁש ֵאי ָנן‬

                 ‫ַל ְמרֹות – להמרות‪.‬‬                                      ‫ִנ ְכ ָנ ִעין ְל ִד ְבֵרי ּתֹוָרה‪ֶׁ ,‬שָּמא ָּתבֹוא ֵמ ֶהם ַּת ָּק ָלה‪.‬‬

‫ה  ֶׁש ֵאין מֹוִׁשי ִבין – במושב הסנהדרין‬

‫המיועד לשפוט בדין מסוים (ראה גם קידוש‬                         ‫ו  ְּכֵׁשם ֶׁשֵּבית ִּדין ְמ ֻנִּקין ְּב ֶצ ֶדק‪ָּ ,‬כְך ְצִרי ִכין ִל ְהיֹות ְמ ֻנִּקין ִמָּכל‬
‫החודש ד‪,‬יא)‪ ,‬שהרי "אסור לחלוק עליו"‬
‫(הלכה ד)‪ .‬אבל כאשר חכמי הסנהדרין‬                              ‫מּו ֵמי ַהּגּוף‪ְ .‬ו ָצִריְך ְל ִהְׁש ַּת ֵּדל ְו ִל ְבּדֹק ּו ְל ַחֵּפׂש ֶׁש ִּי ְהיּו ֻּכָּלן ַּב ֲע ֵלי‬
‫נושאים ונותנים בבירור הלכה ולימוד‬                             ‫ֵׂשי ָבה‪ַּ ,‬ב ֲע ֵלי קֹו ָמה‪ַּ ,‬ב ֲע ֵלי ַמְר ֶאה‪ְ ,‬נבֹו ֵני ַל ַחׁש‪ְ ,‬וֶׁש ִּי ְהיּו יֹו ְד ִעין‬

‫ְּברֹב ַהְּלׁשֹונֹות‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּת ְה ֶיה ַס ְנ ֶה ְד ִרין ׁשֹו ַמ ַעת ִמִּפי ַה ֻּת ְרְּג ָמן‪ .‬תורה בכלל או בענייני ציבור‪ ,‬מלכי בית‬

‫דוד מצטרפים אליהם‪ ,‬אם הם ראויים לכך‬
                                                                                                                    ‫מי כשיר לדון בשלושה‬
‫(י'‪ .‬ראה דוד שישב בסנהדרין‪ :‬איסורי ביאה יב‪,‬כד;‬
                                                              ‫ז‪ֵּ  1‬בית ִּדין ֶׁשִּלְׁשלָׁשה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ְמ ַד ְק ְּד ִקין ָּב ֶהם ְּב ָכל‬
‫פה"מ סנהדרין ב‪,‬ג)‪ָּ .‬ד ִנין – שלא במסגרת‬
‫הסנהדרין‪ ,‬כדיין יחיד או בהרכב של‬                              ‫ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים‪ָ ,‬צִריְך ֶׁש ִּי ְה ֶיה ְּב ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ִׁש ְב ָעה ְּד ָבִרים‪,‬‬
‫שלושה או כשהמלך משתמש בסמכותו‬                                 ‫ְו ֵאּלּו ֵהן‪ָ :‬ח ְכ ָמה‪ְ ,‬ו ִיְר ָאה‪ַ ,‬ו ֲע ָנ ָוה‪ְ ,‬וִׂש ְנ ַאת ָממֹון‪ְ ,‬ו ַא ֲה ַבת‬
‫השיפוטית כהוראת שעה (מלכיםג‪,‬י)‪ַ .‬מ ְל ֵכי‬
                                                              ‫ָה ֱא ֶמת‪ְ ,‬ו ַא ֲה ַבת ַהְּבִרּיֹות ָל ֶהם‪ּ ,‬ו ַב ֲע ֵלי ֵׁשם טֹוב‪.‬‬
‫ִיְׂשָר ֵאל – שאינם מזרע בית דוד‪" ,‬שהן‬

‫בחזקת ַאלמים בעלי זרוע‪ ,‬ואין נכנעין‬                           ‫ז‪ְ  2‬ו ָכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ְמפָֹרִׁשין ֵהן ַּבּתֹוָרה‪ֲ .‬הֵרי הּוא אֹו ֵמר‪:‬‬
‫תחת עול הדיינים" (עדות יא‪,‬ט)‪ֶׁ .‬ש ֵאי ָנן‬
‫" ֲא ָנִׁשים ֲח ָכ ִמים ּו ְנבֹ ִנים" (שם א‪,‬יג) – ֲה ֵרי ַּב ֲע ֵלי ָח ְכ ָמה ָאמּור‪ִ .‬נ ְכ ָנ ִעין‪ֶׁ ...‬שָּמא ָּתבֹוא ֵמ ֶהם ַּת ָּק ָלה –‬
‫העשויה להגיע עד כדי שפיכות דמים של‬
‫הסנהדרין‪ ,‬כפי שקרה (בינאי המלך‪ ,‬ראה בבלי‬                      ‫"ִוי ֻד ִעים ְלִׁש ְב ֵטי ֶכם" (שם) – ֵאּלּו ֶׁשרּו ַח ַהְּבִרּיֹות נֹו ָחה ֵמ ֶהן‪.‬‬
‫סנהדרין יט‪,‬א; בהורדוס‪ ,‬ראה ב"ב ג‪,‬ב)‪ .‬והטעם‬                    ‫ּו ַבֶּמה ִי ְהיּו ֲאהּו ִבים ַלְּבִרּיֹות?ִּב ְז ַמןֶׁש ִּי ְהיּוַּב ֲע ֵלי ַע ִיןטֹו ָבה ְו ֶנ ֶפׁש‬

‫לאי צייתנותם הוא גאוותם (שם ז) ו"מפני‬                         ‫ְׁש ָפ ָלה‪ְ ,‬ו ֶח ְבָר ָתן טֹו ָבה‪ּ ,‬ו ַמׂ ָּש ָאן ְו ִדּבּוָרן ְּב ַנ ַחת ִעם ַהְּבִרּיֹות‪.‬‬

‫ששלטונם ברשע [שלא היה עליהם למלוך‬

‫כשיש מלכות לבית דוד]‪ ,‬ואינם מחשיבים את שפלות הרוח והענווה ואינם סובלים את האמת" (פה"מ סנהדרין ב‪,‬ג)‪.‬‬

‫ו  ְּכֵׁשם ֶׁשֵּבית ִּדין וכו' – נראה שטעמו הוא‪ :‬כשם שדעתם נקייה מפגמים‪ ,‬כך גופם נקי‪ ,‬מפני שהדרישה אחר השלמות‬

‫והצדק צריכה להיראות ולא רק להיעשות‪ ,‬כדי שתתקבל פסיקתם על דעת הציבור (ראה מו"נ ג‪,‬מה בכהן בעל מום)‪ֵּ .‬בית ִּדין‬

‫– הסנהדרין‪ְ .‬ו ָצִריְך ְל ִהְׁש ַּת ֵּדל – לכתחילה‪ְ .‬נבֹו ֵני ַל ַחׁש – המבינים דברים לעומקם ויודעים להסביר עניינים נסתרים‬

                                                              ‫ביותר בקצרה ובשלמות (מו"נ א‪,‬לד)‪.‬‬

‫ז‪ָ   1‬צִריְך ֶׁש ִּי ְה ֶיה – לכתחילה‪ .‬אך אין זה מעכב (ק')‪ּ .‬ו ַב ֲע ֵלי ֵׁשם טֹוב – שלא יצא להם שם רע בעבר‪ ,‬אף אם הם אהובים‬

                                                                      ‫(כלהלן ז‪.)3‬‬

‫ז‪  2‬אֹו ֵמר – דברי משה לעם כיצד למנות שופטים‪ָ " :‬הבּו ָל ֶכם ֲא ָנִׁשים ֲח ָכ ִמים ּו ְנבֹ ִנים ִוי ֻד ִעים ְלִׁש ְב ֵטי ֶכם‪ַ ,‬ו ֲאִׂשי ֵמם‬

‫ְּבָראֵׁשי ֶכם"‪ .‬וחכמים הם היודעים‪ ,‬ונבונים הם המבינים דבר מתוך דבר (רש"י על הפסוק)‪ַ .‬ע ִין טֹו ָבה – הסתפקות האדם‬

‫במה שיש לו (פה"מ אבות ב‪,‬ח)‪ֶ .‬נ ֶפׁש ְׁש ָפ ָלה – פרישות (שם)‪ֶ .‬ח ְב ָר ָתן טֹו ָבה – נעים לשהות במחיצתם‪ַ .‬מׂ ָּש ָאן – הדיון עמהם‪.‬‬
   790   791   792   793   794   795   796   797   798   799   800