Page 798 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 798
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק ג 776
ב ֵאין ֵּבית ִּדין ֶׁשְּלִׁש ְב ִעים ְו ֶא ָחד ְצִרי ִכין ֶׁש ִּי ְהיּו ֻּכָּלן ב ִעּתֹות – עתים ,זמניםֵ .ע ֶסק – עיסוק.
יֹוְׁש ִבין ְּכ ֶא ָחד ִּב ְמקֹו ָמן ֶׁשַּבִּמ ְק ָּדׁשֶ ,אָּלא ְּב ֵעת ֶׁש ִּי ְהיּו ְצִרי ִכין ֶעְׂשִרים ּוְׁשלָׁשה – לפחות ,כמניין
ְל ִה ְת ַקֵּבץִ ,מ ְת ַקְּב ִצין ֻּכָּלן; ּו ִבְׁש ָאר ָה ִעּתֹותָּ ,כל ִמי ֶׁש ִּי ְה ֶיה לֹו הדיינים בסנהדרי הקטנה.
ֵע ֶסקֵ ,י ֵצא ַל ֲעׂשֹות ֶח ְפצֹו ְוחֹו ֵזר; ְוהּוא ֶׁשֹּלא ִי ְפ ֲחתּו ֵמ ֶעְׂשִרים
ּוְׁשלָׁשה יֹוְׁש ִבין ָּת ִמיד ָּכל ְז ַמן ְיִׁשי ָב ָתןָ .צַרְך ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָל ֵצאת ג ִמִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה – כפי ששמעו איש
מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד
להבין את דברי המקראַּ .כְּנ ָג ִעים –
– ֲהֵרי ֶזה ִמ ְס ַּתֵּכל ַּב ֲח ֵבָריו ַהִּנְׁש ָאִריםִ :אם ִיׁ ָּש ֵאר ָׁשם ֶעְׂשִרים נגעי מחלת הצרעת ,שדינם נקבע לפי
ּוְׁשלָׁשה – ֵי ֵצא; ְו ִאם ָלאו – ֹלא ֵי ֵצא ַעד ֶׁש ָּיבֹוא ַא ֵחר. החלטת הכהן ,שאינו רואה אותם אלא
באור היום (צרעת ט,ו)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – בפרשת
ג ֵאין ַמ ְת ִחי ִלין ֶאת ַה ִּדי ִנין ַּבַּל ְי ָלהִ .מִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה ָל ְמדּו עגלה ערופהְ" :ו ִנְּגׁשּו ַהּכֹ ֲה ִנים ְּב ֵני ֵלִוי ִּכי
ָבם ָּב ַחר ה' ֱאֹל ֶהיָך ְלָׁשְרתֹו ּו ְל ָבֵרְך ְּבֵׁשם
ֶׁש ַה ִּדי ִנין ַּכְּנ ָג ִעיםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָּ" :כל ִריב ְו ָכל ָנ ַגע" (דברים כא,ה) – ה'ְ ,ו ַעל ִּפי ֶהם ִי ְה ֶיה ָּכל ִריב ְו ָכל ָנ ַגע".
ָמה ְר ִא ַּית ְנ ָג ִעים ַּבּיֹום ִּב ְל ַבדַ ,אף ַה ִּדי ִנין ַּבּיֹום .ד ְו ֵכן ֵאין ד ְמ ַקְּב ִלין ֵעדּות – שהיא כתחילת דין
ְמ ַקְּב ִלין ֵעדּות ְוֹלא ְמ ַק ְּי ִמין ְׁש ָטרֹות ַּבַּל ְי ָלהּ .ו ְב ִדי ֵני ָממֹונֹות (כס"מ)ְ .מ ַק ְּי ִמין ְׁש ָטרֹות – מאשרים את
– ִאם ִה ְת ִחילּו ַּבּיֹוםֻ ,מ ָּתר ִל ְגמֹר ַה ִּדין ַּבַּל ְי ָלה. חתימת העדים על השטר ומוודאים
שאינה מזויפת ,מפני שהקיום גם הוא
ה ַהְּנ ָחלֹות ַּכ ִּדי ִניןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר ָּב ֶהןְ " :ל ֻח ַּקת ִמְׁשָּפט" (במדבר
כז,יא); ְל ִפי ָכְך ֵאין ַמִּפי ִלין ְנ ָחלֹות ַּבַּל ְי ָלה .ו ְׁש ַנ ִים ֶׁשִּנ ְכ ְנסּו דין (עדות ו,א).
ה ַהְּנ ָחלֹות – ירושת קרקעות ונכסים.
ְל ַב ֵּקר ֶאת ַהחֹו ֶלה ְו ִצָּוה ִּב ְפ ֵני ֶהםּ ,כֹו ְת ִבים ְו ֵאין עֹוִׂשין ִּדין. ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ָּב ֶהן – בפרשת חלוקת הירושה
ְו ִאם ָהיּו ְׁשלָׁשהָ :רצּו – ּכֹו ְת ִבין; ָרצּו – עֹוִׂשין ִּדיןַּ .בֶּמה האמורה בבנות צלפחדְ" :ו ָה ְי ָתה ִל ְב ֵני
ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ַּבּיֹוםֲ .א ָבל ַּבַּל ְי ָלה ּכֹו ְת ִבין ְו ֵאין עֹוִׂשין ִּדין. ִיְׂשָר ֵאל ְל ֻח ַּקת ִמְׁשָּפטַּ ,כ ֲאֶׁשר ִצָּוה ה'
ֶאת ֹמ ׁ ֶשה"ַ .מִּפי ִלין – חולקים (בתחילה
שכינה שרויה בבית הדין נעשתה החלוקה על פי ה' בהפלת גורל .ראה רש"י
ז ָּכל ֵּבית ִּדין ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל ֶׁשהּוא ָהגּון – ְׁש ִכי ָנה ִעָּמ ֶהןְ .ל ִפי ָכְך במדבר לד,ב) .ו ְו ִצ ָּוה – מסר את צוואתו.
ְצִרי ִכין ַה ַּד ָּי ִנין ֵליֵׁשב ְּב ֵאי ָמה ְו ִיְר ָאה ַו ֲע ִטי ָפה ְוכֹ ֶבד רֹאׁש, ּכֹו ְת ִבים – את הצוואה כעדיםְ .ו ֵאין
ְו ָאסּור ְל ָה ֵקל רֹאׁש אֹו ִלְׂשחֹק אֹו ְל ַסֵּפר ְּבִׂשי ָחה ְּב ֵט ָלה ְּב ֵבית עֹוִׂשין ִּדין – ואין מאשרים אותה כבית
דין ,מפני ששניים שדנו אין דינם דין.
ִּדין ֶאָּלא ְּב ִד ְבֵרי ּתֹוָרה ְו ָח ְכ ָמה. ְו ִאם ָהיּו ְׁשלָׁשה – שהם כבית דיןֲ .א ָבל
ַּבַּל ְי ָלה – לפי שאין תחילת דין בלילה,
חשיבות מינוי דיין הגון
והרי הם רק בגדר עדים.
חָּ 1כל ַס ְנ ֶה ְדִרין אֹו ֶמ ֶלְך אֹו רֹאׁש ָּגלּות ֶׁש ֶה ֱע ִמידּו ָל ֶהן
ז ְׁש ִכי ָנה – השגחת ה' (מו"נ א,כה).
ְל ִיְׂשָר ֵאל ַּד ָּין ֶׁש ֵאינֹו ָהגּון ְו ֵאינֹו ָח ָכם ְּב ָח ְכ ַמת ַהּתֹוָרה ְוָראּוי
ִל ְהיֹות ַּד ָּין – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ֻּכּלֹו ַמ ֲח ַמ ִּדים ְו ֵיׁש ּבֹו טֹובֹות ֲע ִטי ָפה – כיסוי הראש בבגד (הקרוי
ֲא ֵחרֹותֲ ,הֵרי ֶזה ֶׁש ֶה ֱע ִמידֹו עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא טלית)" .וגדולי החכמים ז"ל היו
ַתִּכירּו ָפ ִנים ַּבִּמְׁשָּפט" (דברים א,יז) – ִמִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה ָל ְמדּו ֶׁש ֶּזה סולדים מגילוי ראשם ,מפני שהשכינה
חופפת את האדם" (מו"נ ג,נב)ִׂ .שי ָחה
ְּב ֵט ָלה – שיחה סתמית ,שאין מטרתה
ללמד דבר חכמה או להתרחק מן הרעְ ,מ ַדֵּבר ְּכ ֶנ ֶגד ַהְּמ ֻמֶּנה ְלהֹוִׁשיב ַה ַּד ָּי ִנין.
ואין בה לא מצוה (כמו הלימוד) ולא
עברה (כגון רכילות) ,כגון רוב סיפורי ההמון ,היאך נבנה הארמון וכדומה (פה"מ אבות א,טז)" ,וזו היא שיחת רוב כל
אדם" (דעות ב,ד)ּ .תֹו ָרה ְו ָח ְכ ָמה – ידיעת התורה ובירור ההשקפות הנכונות (מו"נ ג,נד).
ח 1רֹאׁש ָּגלּות – ראש השלטון היהודי בבבל (שהיה כפוף לשלטון הבבלי) בזמן התלמוד ולאחריו .לתפקיד זה
התמנו אנשים מזרע בית דוד ,לפי "ש ָמרּות ראש גלות על כל ישראל כמרות המלך המושל בכוח ...שאין אנו שמים לב
לחכמתו אלא לייחוסו [שהוא מצאצאי בית דוד] ,ושיהא מינויו בהסכמת אנשי מקומו בלבד" (פה"מ בכורות ד,ד) .וגם יש
למלך סמכות למנות דיינים" ,שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמה" (מלכים ד,י)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – באזהרות
משה לדייניםֹ" :לא ַתִּכירּו ָפ ִנים ַּבִּמְׁשָּפט ַּכ ָּקטֹן ַּכָּגדֹל ִּתְׁש ָמעּון ֹלא ָתגּורּו ִמְּפ ֵני ִאיׁש ִּכי ַהִּמְׁשָּפט ֵלאֹל ִהים הּוא" .כלומר,
הדיינים מתמנים רק משיקולים ענייניים.

