Page 821 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 821
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק יב 799
גְ 9ו ַלָּמ ֳחָרת – בודקים אם מוצה שלב גמר הדין למחרת
הדיון וניתן להכריע את הדיןִּ .ב ְמקֹו ִמי גְ 9ו ַלָּמ ֳחָרת ַמְׁשִּכי ִמין ְל ֵבית ִּדיןַ .הְּמ ַזֶּכה אֹו ֵמר ' ֲא ִני הּוא
– עומד אני בדברים שאמרתי אתמול ַהְּמ ַזֶּכהּ ,ו ְמ ַזֶּכה ֲא ִני ִּב ְמקֹו ִמי'ְ ,ו ַהְּמ ַח ֵּיב אֹו ֵמר ' ֲא ִני ְמ ַח ֵּיב
(המקום הוא דרגת העיון והשכל .ראה מו"נ א,ח).
ֶׁש ֵאי ָנן ֶנ ֱחָׁש ִבין ֶאָּלא ְּב ֶא ָחד – ואם יבוא ִּב ְמקֹו ִמי' ,אֹו ' ָח ַזְר ִּתיַ ,ו ֲא ִני ְמ ַזֶּכה'ְ .ו ִאם ָטעּו ַּב ָּד ָברְ ,וֹלא
כעת מלמד זכות ,ניתן לבדוק אם יש
ָי ְדעּו ִמי ֵהם ֶׁש ִח ְּיבּו אֹו ִזּכּו ִמַּט ַעם ֶא ָחדֶׁ ,ש ֵאי ָנן ֶנ ֱחָׁש ִבין ֶאָּלא בטענתו משום חידוש המחייב לדון בה.
ואם טענתו חדשה ,חוזרים למשא ומתן, ְּב ֶא ָחדְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל י,ה) – ֲה ֵרי סֹו ְפ ֵרי ַה ַּד ָּי ִנין ַמ ְזִּכי ִרין
ורק אחריו מכריעים את הדין (ראה הקדמה אֹו ָתןֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵהן ּכֹו ְת ִבין ַט ַעם ֶׁשְּל ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד.
לפרק י) .סֹו ְפ ֵרי ַה ַּד ָּי ִנין – מעין קלדני
פרוטוקול הדיונים בימינו (ראה לעיל א,ט). גּ 10ו ַמ ְת ִחי ִלין ְּב ִדינֹוִ .אם ָמ ְצאּו לֹו ְזכּות – ְּפ ָטרּוהּו;
גּ 10ו ַמ ְת ִחי ִלין ְּב ִדינֹו – מתחילים את ְו ִאם ֻה ְצְרכּו ְלהֹו ִסיף – מֹו ִסי ִפיןַ .רּבּו ַהְּמ ַח ְּי ִביןְ ,ו ִנ ְת ַח ֵּיב
השלב השני ,הכרעת הדיןֻ .ה ְצ ְרכּו
– מֹו ִצי ִאין אֹותֹו ְל ָה ְרגֹוּ .ו ָמקֹום ֶׁשהֹו ְר ִגין ּבֹו ֵּבית ִּדין ְלהֹו ִסיף – דייניםְ .וָרחֹוק – כדי שלא
יחשדו הבריות בדיינים שהם ממהרים
להרוג אותו ,וכן בהליכתו אל מקום ִי ְה ֶיה חּוץ ְל ֵבית ִּדין ְוָרחֹוק ִמֵּבית ִּדיןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר" :הֹו ֵצא
ההריגה ,אפשר שיימצא שם מי שילמד ֶאת ַה ְמ ַקֵּלל ֶאל ִמחּוץ ַלַּמ ֲח ֶנה" (ויקרא כד,יד)ְ .ו ֵי ָר ֶאה ִלי
עליו זכות (פה"מ סנהדרין ו,א)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָרחֹוק ְּכמֹו ִׁשּ ָׁשה ִמי ִליןְּ ,כמֹו ֶׁש ָה ָיה ֵּבין ֵּבית
בעניין מקלל השם" :הֹו ֵצא ֶאת ַה ְמ ַקֵּלל
ִּדינֹו ֶׁשְּל ֹמ ׁש ֶ�ה ַרֵּבנּוֶׁ ,ש ָה ָיה ִל ְפ ֵני אֹ ֶהל מֹו ֵעדּ ,ו ֵבין סֹוף ֶאל ִמחּוץ ַלַּמ ֲח ֶנהְ ,ו ָס ְמכּו ָכל ַהּׁשֹ ְמ ִעים
ֶאת ְי ֵדי ֶהם ַעל רֹאׁשֹו ְוָר ְגמּו אֹתֹו ָּכל
ָה ֵע ָדה"ֵ .י ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם ַמ ֲח ֵנה ִיְׂשָר ֵאל.
שהלכה זו מדעתו ואין לה מקור מפורש האיסור לעכב את ביצוע הדין
(איגרת לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג). ד ִמי ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו – ֵאין ַמְׁש ִהין אֹותֹו ֶאָּלא ֵי ָהֵרג ְּביֹומֹוֲ .א ִפּלּו
ִׁשּ ָׁשה ִמי ִלין – כשישה ק"מְּ .כמֹו ֶׁש ָה ָיה
ָה ְי ָתה ֻעָּב ָרה – ֵאין ַמ ְמ ִּתי ִנין ָלּה ַעד ֶׁש ֵּת ֵלדּ ,ו ַמִּכין אֹו ָתּה ְּכ ֶנ ֶגד וכו' – אוהל מועד היה במרכז המחנה
במדבר ,וכל ישראל חנו סביבו ,ומחנה
ישראל היה 12מיל ,מכאן שממרכזו ועד ֵּבית ַה ֵהָריֹוןַ ,עד ֶׁש ָּימּות ַהָּו ָלד ְּת ִחָּלהֲ .א ָבל ִאם ָיְׁש ָבה ַעל
ַהַּמְׁשֵּבר – ַמ ְמ ִּתי ִנין ָלּה ַעד ֶׁש ֵּת ֵלדְ .ו ָכל ִאּ ָׁשה ֶׁש ֵּת ָהֵרג – ֻמ ָּתר גבולותיו 6מילין.
ד ֵאין ַמְׁש ִהין אֹותֹו – כדי למנוע עינוי ֵל ָהנֹות ִּבְׂש ָעָרּה.
הדין (לעיל יא,ב; להלן כ,ו)ֻ .עָּב ָרה – שהייתה ה ִמי ֶׁש ָה ָיה יֹו ֵצא ֵל ָהֵרגְ ,ו ָה ָיה ִז ְבחֹו ָזבּו ַח – ֵאין הֹוְר ִגין
הנידונה למוות מעוברתֵ .אין ַמ ְמ ִּתי ִנין –
מפני שהעובר נחשב כאבר מאמו (רש"י אֹותֹו ַעד ֶׁשַּמ ִּזין ָע ָליו ִמ ַּדם ַחָּטאתֹו ַו ֲאָׁשמֹוְ .ו ִאם ִנ ְג ַמר ִּדינֹו
ַו ֲע ַד ִין ֹלא ִנְׁש ַחט ַה ֶּז ַבח – ֵאין ַמ ְמ ִּתי ִנין לֹו ַעד ֶׁש ַּי ְקִריבּו ָע ָליו
ערכין ז,א; וראה שחיטה יב,י; מעשה הקרבנות
א,יט)ַ .עד ֶׁש ָּימּות – שאם יצא העובר
חי במיתת אמו ,יהא בדבר משום ָקְרָּבנֹוֶׁ ,ש ֵאין ְמ ַעִּנין ֶאת ַה ִּדין.
ביזוי (רש"י ערכין ז,א)ַ .מְׁשֵּבר – הכיסא
שהיולדת יושבת עליו (פה"מ ערכין א,ד),
כלומר שהגיע זמן הלידהַ .מ ְמ ִּתי ִנין – מפני שכבר נעקר הוולד מבטן אמו ,ואינו נחשב עוד לחלק מגופה (רש"י ערכין
ז,א)ֵ .ל ָהנֹות ִּבְׂש ָע ָרּה – גוף המת אסור בהנאה (בשימוש כלשהו) ,חוץ מׂשערו ,שאינו נחשב חלק מגופו (אבל יד,כא) ,מפני
שהשיער אינו בר מיתה ,כיוון שאינו משתנה לאחר מיתת האדם (בבלי ערכין ז,ב).
ה ִז ְבחֹו ָזבּו ַח – קרבנו שחוטֶׁ .שַּמ ִּזין ָע ָליו – זורקים את הדם על המזבח בעבורו (שגגות ג,יב)ַ .חָּטאתֹו ַו ֲאָׁשמֹו – הקרבנות
הללו פסולים להקרבה לאחר מות הבעלים (שם).
