Page 823 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 823
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק יג 801
ג ֶזה ַה ַּי ִין ְו ַהְּלבֹו ָנה ְו ָה ֶא ֶבן ֶׁש ִּי ָּס ֵקל ָּבּה ַהִּנ ְס ָקלְ ,ו ַה ַּס ִיף ג ַס ִיף – חרבָּ .ב ִאין ִמּ ֶׁשַּלִּצּבּור –
ממומנים מכספי הציבור.
ֶׁש ֵּי ָהֵרג ּבֹו ַהֶּנ ֱהָרגְ ,ו ַהּסּו ָדר ֶׁשחֹו ְנ ִקין ּבֹו ַהֶּנ ֱח ָנקְ ,ו ָה ֵעץ
ד ֵאין ֵּבית ִּדין וכו' – שלא ייראו ֶׁשּתֹו ִלין ָע ָליו ַהִּנ ְת ֶלהְ ,ו ַהּסּו ָדר ֶׁשְּמ ִני ִפין ּבֹו ִל ְפ ֵני ֲהרּו ֵגי ֵּבית
ִּדיןְ ,ו ַהּסּוס ֶׁשָרץ ָע ָליו ְל ַהִּצילֹו – ַהּ ֹכל ָּב ִאין ִמּ ֶׁשַּלִּצּבּורּ .ו ִמי
כבית דין רצחני (ע"פ בבלי סנהדרין מב,ב).
ֲאסּוִרים ֶל ֱאכֹל ְּבאֹותֹו ַהּיֹום – משעת
ההוצאה להורג ואילךֹ .לא ֹתא ְכלּו ֶׁשָר ָצה ְל ִה ְת ַנ ֵּדב – ִי ְת ַנ ֵּדב.
ַעל ַה ָּדם – וכיוון שנלמדים מן הפסוק
איסורים שונים ,אין לוקים עליו (לעניין לאחר הביצוע
לאו שבכללות ראה להלן יח,ג)ַ .מ ְב ִרין – מיד ד ֵאין ֵּבית ִּדין יֹו ְצ ִאין ַא ַחר ַהֶּנ ֱהָרגְ .ו ָכל ֵּבית ִּדין ֶׁש ָהְרגּו ֶנ ֶפׁש
לאחר שקברו את המת ,המנחמים
עושים סעודה לאבלים (המכונה 'סעודת ֲאסּוִרים ֶל ֱא ֹכל ְּבאֹותֹו ַהּיֹום; ֲהֵרי ֶזה ִּב ְכ ַלל "ֹלא ֹתא ְכלּו ַעל
הבראה') ,ואסור לאבל לאכול שום דבר ַה ָּדם"(ויקראיט,כו)ְ .ו ֵאין ַמ ְב ִרין ַהְּקרֹו ִבים ַעל ֲהרּו ֵגיֵּבית ִּדיןִ ,מּׁשּום
משל עצמו (אבל ד,ט)ְ .ו ֵאין ָּב ֶהן ַמ ְלקּות – "ֹלא ֹתא ְכלּו ַעל ַה ָּדם"ּ .ו ְד ָבִרים ֵאּלּו ֲאסּוִריןְ ,ו ֵאין ָּב ֶהן ַמ ְלקּות.
להסבר הדברים ראה להלן יח,ג.1
ה ִמי ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ִמי ָתה ְּב ֻחּלֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵעד – ְמ ַע ְּי ִנין ְּב ִדינֹו,
ה ְּב ֻחּלֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵעד – שחובה מן
ְואֹו ְכ ִלין ֵּבית ִּדין ְוׁשֹו ִתיןְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ּגֹו ְמ ִרין ִּדינֹו ָסמּוְך התורה לשמוח בחול המועד באכילה
ושתיה ואין מתענים בו (יום טוב ו,יז).
ָסמּוְך ִלְׁש ִקי ַעת ַה ַחָּמה – שלא יצטרכו ִלְׁש ִקי ַעת ַה ַחָּמהְ ,והֹוְר ִגין אֹותֹו.
לצום זמן רב ,ותיפגע מצַות שמחת ו ֲהרּו ֵגי ֵּבית ִּדין – ֵאין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֲע ֵלי ֶהןּ ,ו ָב ִאין ְקרֹו ֵבי ֶהן
יום טוב.
ְוׁשֹו ֲא ִלין ֶאת ְׁשלֹום ָה ֵע ִדים ְו ֶאת ְׁשלֹום ַה ַּד ָּי ִניןְ ,להֹו ִדי ַע ֶׁש ֵאין
ו ֵאין ִמ ְת ַאְּב ִלין ֲע ֵלי ֶהן – "ואין חובה ְּב ִלָּבם ֲע ֵלי ֶהם ְּכלּוםֶׁ ,ש ִּדין ֱא ֶמת ָּדנּוְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין נֹו ֲה ִגין
להתאבל על הרוגי בית דין ,לפי שאין
מתכפרין עוונותיהם אלא עד שיתעכל ֵא ֶבל – ֲהֵרי ֵהן אֹו ְנ ִנין ֲע ֵלי ֶהןֶׁ ,ש ֵאין ֲא ִני ָנה ֶאָּלא ַּבֵּלב.
הבשר [בקבר] ,והאבלות חלה בשעה
שנסתם הקבר ...ואינם אז בני אבלות, נגמר דינו וברח
והואיל ונדחו [מן האבלות] ,נדחו" זִ 1מי ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹוּ ,ו ָבַרחּ ,ו ָבא ְל ֵבית ִּדין ַא ֵחר – ֵאין סֹו ְתִרין
(פה"מ סנהדרין ו,ח) ,מפני שנהרגו במשפט
צדק על עוונותיהם .אֹו ְנ ִנין – מצטערים, ֶאת ִּדינֹוֶ ,אָּלא ָּכל ָמקֹום ֶׁש ַּי ַע ְמדּו ְׁש ַנ ִים ְויֹא ְמרּו ' ְמ ִעי ִדים
"שאין אנינות אלא בלב" (אבל א,ט .ומילת ָאנּו ֶאת ִאיׁש ְּפלֹו ִני ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ְּב ֵבית ִּדינֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִניּ ,ו ְפלֹו ִני
אונן היא לשון צער .ראה תרגום הצירוף "בן אוני" ּו ְפלֹו ִני ֵע ָדיו' – ֲהֵרי ֶזה ֵי ָהֵרג.
בבראשית לה,יח) .והאדם הוא בגדר אונן זַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּברֹו ֵצ ַחֲ .א ָבל ְׁש ָאר ַח ָּי ֵבי ִמיתֹות –
משעה שייוודע לו שמת אחד מקרוביו
שהוא חייב להתאבל עליהם ועד ַעד ֶׁש ָּיבֹואּו ֵע ָדיו ָהִראׁשֹו ִנים ְו ָי ִעידּו ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹוְ ,ו ַי ַהְרגּוהּו
הקבורה ביום המיתה .ואסור לו לאכול ְּב ָי ָדם; ְוהּוא ֶׁש ָּי ִעידּו ְּב ֵבית ִּדין ֶׁשְּל ֶעְׂשִרים ּוְׁשלָׁשה.
קודשים ומעשר שני .ואם הוא כהן,
אסור לו לעבוד במקדש .דינים אלה ח ִמי ֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹו ְּב ֵבית ִּדין ֶׁש ָהיּו ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץּ ,ו ָבַרח ְל ֵבית
חלים גם על קרוביהם של הרוגי בית
ִּדין ֶׁשְּב ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאל – סֹו ְת ִרין ֶאת ִּדינֹו ַעל ָּכל ָּפ ִניםְ .ו ִאם ָהיּו דין (מעשר שני ג,ה; ביאת המקדש ב,ט).
אֹותֹוֵּבית ִּדין ַע ְצ ָמןֶׁשִּנ ְג ַמר ִּדינֹוִּב ְפ ֵני ֶהם– ֵאיןסֹו ְתִרין ֶאת ִּדינֹו ,זֵ 1אין סֹו ְתִרין – אין דנים מחדש.
ְׁש ַנ ִים – ולאו דווקא העדים שחייבו
אותו במשפט הראשון. ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּג ָמרּוהּו ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ ְו ֵהם ַע ָּתה ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל.
זֵ 2ע ָדיו ָהִראׁשֹו ִנים – שהעידו בבית דין במשפט הראשון ,ועל סמך עדותם נגמר דינו לחובה.
ח סֹו ְת ִרין ֶאת ִּדינֹו – מפני זכותה של ארץ ישראל (בבלי מכות ז,א) ,שמא תועיל למצוא לו פתח של זכות (רש"י שם) .על
זכות הישיבה בארץ ישראל ראה מלכים ה,יא-יב.
