Page 828 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 828
םיטפוש רפס ןהל ןירוסמה ןישנועהו ןירדהנס תוכלה פרק טו 8 06
ו ְמ ַג ֵּדף – המקלל את שם ה'ְ .ועֹו ֵבד התלייה
ו ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ִל ְתלֹות ֶאת ַהְּמ ַג ֵּדף ְועֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרה, ֲעבֹו ָדה ָז ָרה – ששניהם כופרים בעיקר
(עבודה זרה ב,ו)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – " ְו ִכי ִי ְה ֶיה
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי ִק ְל ַלת ֱאֹל ִהים ָּתלּוי" (שם כא,כג) – ֲה ֵרי ְמ ַג ֵּדף ְב ִאיׁש ֵח ְטא ִמְׁשַּפט ָמֶות ְוהּו ָמתְ ,ו ָת ִלי ָת
ֹאתֹו ַעל ֵעץֹ .לא ָת ִלין ִנ ְב ָלתֹו ַעל ָה ֵעץ ָאמּור; ּו ְבעֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרה ֶנ ֱא ַמרֶ " :את יי הּוא ְמ ַג ֵּדף" (במדבר
ִּכי ָקבֹור ִּת ְקְּבֶרּנּו ַּבּיֹום ַההּוא ִּכי ִק ְל ַלת
טו,ל)ְ .ו ָה ִאיׁש ִנ ְת ֶלה ְו ֵאין ָה ִאּ ָׁשה ִנ ְת ֵליתֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ[" :ו] ִכי ִי ְה ֶיה ֱאֹל ִהים ָּתלּויְ ,וֹלא ְת ַטֵּמא ֶאת ַא ְד ָמ ְתָך
ְב ִאיׁש ֵח ְטאְ ...ו ָת ִלי ָת ֹאתֹו" (דברים כא,כב). ֲאֶׁשר יי ֱאֹל ֶהיָך ֹנ ֵתן ְלָך ַנ ֲח ָלה" .ונאמר
ז ֵּכי ַצד ִמ ְצַות ַהִּנ ְת ִלין? ַא ַחר ֶׁשּסֹו ְק ִלין אֹותֹוַ ,מְׁש ִקי ִעין ֶאת כאן "איש" ו"אותו" בלשון זכר דווקא.
ֲהֵרי ְמ ַג ֵּדף ָאמּור – הפסוק "כי קללת
ַהּקֹוָרה ָּב ָאֶרץְ ,ו ָה ֵעץ יֹו ֵצא ִמֶּמָּנהּ ,ו ַמִּקי ִפין ְׁש ֵּתי ָי ָדיו זֹו ָלזֹו, אלהים תלוי" יכול להתפרש גם 'מקלל
ְותֹו ֶלה אֹותֹו ָסמּוְך ִלְׁש ִקי ַעת ַה ַחָּמהּ ,ו ַמ ִּתיִרין אֹותֹו ִמ ָּידְ .ו ִאם אלהים תלוי' ,ומכאן שצריך לתלות את
ָלן – עֹו ְבִרין ָע ָליו ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ָת ִלין ִנ ְב ָלתֹו מי שמקלל את השםֶ .נ ֱא ַמר – "ְו ַהֶּנ ֶפׁש
ֲאֶׁשר ַּת ֲעֶׂשה ְּב ָיד ָר ָמה ִמן ָה ֶא ְזָרח ּו ִמן ַהֵּגר
ַעל ָה ֵעץ" (שם כא,כג) .חּ 1ו ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ִל ְקּבֹר ֶאת ָּכל ֲהרּו ֵגי ֶאת יי הּוא ְמ ַג ֵּדףְ ,ו ִנ ְכְר ָתה ַהֶּנ ֶפׁש ַה ִהוא
ֵּבית ִּדין ְּביֹום ַה ֲהִרי ָגהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי ָקבֹור ִּת ְקְּבֶרּנּו ַּבּיֹום ִמ ֶּקֶרב ַעָּמּה" .
ז ַמְׁש ִקי ִעיןְ ...ו ָה ֵעץ יֹו ֵצא ִמֶּמָּנה – ַההּוא" (שם).
בדומה לצורת האות כ"ף סופית (ך).
חְ 2וֹלא ֲהרּו ֵגי ֵּבית ִּדין ִּב ְל ַבדֶ ,אָּלא ָּכל ַהֵּמ ִלין ֶאת ֵמתֹו עֹו ֵבר ַמִּקי ִפין – מצמידיםְ .ותֹו ֶלה אֹותֹו – נראה
שתולים אותו בידיו ולא כדרך הגויים ָע ָליו ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהֱ .ה ִלינֹו ִל ְכבֹודֹוְ ,ל ָה ִביא לֹו ָארֹון ְו ַת ְכ ִרי ִכין
(רדב"ז ורש"י שם)ָ .סמּוְך ִלְׁש ִקי ַעת ַה ַחָּמה
– ֵאינֹו עֹו ֵבר ָע ָליו. – סוקלין אותו ,ומיד אחר כך תולין אותו
(כס"מ)ּ .ו ַמ ִּתי ִרין אֹותֹו ִמ ָּיד – שלא ישהה
ט ֵאין ּתֹו ִלין ַעל ִאי ָלן ַהְּמ ֻחָּבר ַל ַּקְר ַקע ֶאָּלא ַעל ַה ָּתלּוׁש,
לילה בלא קבורת גופתו ,מפני שהרואה
ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה ְמ ֻח ַּסר ְק ִצי ָצהֶׁ ,ש ָה ֵעץ ֶׁשִּנ ְת ָלה ָע ָליו ִנ ְקָּבר את התלוי יעלה במחשבתו מעשהו של
ִעּמֹוֶׁ ,שֹּלא ִי ְה ֶיה לֹו ִזָּכרֹון ַרעְ ,ויֹא ְמרּו ' ֶזה ָה ֵעץ ֶׁשִּנ ְת ָלה ָע ָליו החוטא ,ונמצא אותו הרואה כמגדף
במחשבתו (סה"מ ל"ת סו) ,אך במשפט ְּפלֹו ִני'ְ .ו ֵכן ָה ֶא ֶבן ֶׁשִּנ ְס ַקל ָּבּהְ ,ו ַה ַּס ִיף ֶׁש ֵּי ָה ֵרג ּבֹו ַהֶּנ ֱה ָרג,
המלך אפשר להשאירו תלוי ימים רבים
ְו ַהּסּו ָדִרין ֶׁשחֹו ְנ ִקין ָּב ֶהן – ַהּכֹל ִנ ְקָּבִרין ִּב ְתפּו ַסת ַהֶּנ ֱהָרגֲ ,א ָבל (מלכים ג,י)ָ .לן – הושהתה גופת המת בלא
ֹלא ַּב ֶּק ֶבר ַע ְצמֹו ֶאָּלא ְּב ִצּדֹו.
קבורה כל הלילה.
חַ 2הֵּמ ִלין ֶאת ֵמתֹו – מי שמת אחד חייבי ארבע מיתות
י ָּכל ַהִּנ ְס ָק ִלין ֶׁשַּבּתֹוָרה – ְׁשמֹו ָנה ָעָׂשרְ ,ו ֵאּלּו ֵהןַ :הָּבא ַעל מקרוביו ואינו קובר אותו מיד ,אלא
מניח אותו לילה שלם בלא קבורה.
ָה ֵאםְ ,ו ַעל ֵאֶׁשת ָה ָאבְ ,ו ַעל ַהַּכָּלהְ ,ו ַעל ַנ ֲעָרה ְמ ֹאָר ָסהְ ,ו ַעל ִל ְכבֹודֹו – לצורכי קבורהְ .ל ָה ִביא לֹו
ַה ְּזכּורְ ,ו ַהּׁשֹו ֵכב ֶאת ַהְּב ֵה ָמהְ ,ו ָה ִאּ ָׁשה ַהְּמ ִבי ָאה ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ָארֹון ְו ַת ְכִרי ִכין – ולא להמתין לקרוביו
או לקיבוץ קהל רב .ובירושלים ,מפני
קדושתה ,אין מלינים את המת אפילו לכבוד המת ,ואפילו מקצת הלילה (בית הבחירה ז,יד; ק'; רדב"ז).
ט ְמ ֻח ַּסר ְק ִצי ָצה – שעדיין צריכים לחתוך אותוִּ .ב ְתפּו ַסת ַהֶּנ ֱהָרג – בקרבת ארבע אמות של המת ,שהמת תופס ארבע
אמות סביב מקום קבורתו (אבל ג,יג).
י מדרג העונשים לפי חומרתם :סקילה ,שֵרפה ,סיף וחנק (לעיל יד,ד)ַ .הַּכָּלה – אשת בנוְ .מאֹ ָר ָסה – מקודשת.
ההתקשרות בין איש לאישה נעשית בשני שלבים .השלב הראשון הוא הקידושין ,הנקראים גם אירוסין ,ובו
האישה נחשבת אשת איש ,אף על פי שעדיין היא גרה בבית אביה ואסורה לבעלה .השלב השני הוא הנישואין,
ובו האישה עוברת לגור בבית בעלה (אישות א,א-ג; י,א) .בימינו הקידושין נעשים צמוד לנישואין ,בזמן החתונה.
ְזכּור – זכר.
