Page 758 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 758
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ה 736
דֵ 3אין ְל ֶזה ַה ָּס ֵפק וכו' – מכיוון ַה ֲח ִזירּו ִלי ַה ֵח ִצי ֶׁשָּל ַקח ֲא ִבי ֶכם'ֵ ,אין ְל ֶזה ַה ָּס ֵפק ִעָּמ ֶהם
שכבר חלק הבן הספק עם היבם ,נתקבע
ְּב ִנ ְכ ֵסי ֲא ִבי ֶהן ְּכלּוםְ ,ו ֵאינֹו מֹו ִציא ִמ ָּי ָדם. מעמדו כספק בחלוקת הירושה ביחס
לבני היבם ,וכשיש ודאי מול ספק – אין ספק בבן היבמה מיהו האב
הָ 1ס ֵפק ְו ַה ָּי ָבם ֶׁשָּבאּו ַל ֲחֹלק ְּב ִנ ְכ ֵסי ֲא ִבי ַה ָּי ָבם – ֲהֵרי ַה ָּי ָבם הספק זכאי לכלום (לעיל א).
יֹוֵרׁש ַו ַּדאי; ְו ֶזה ַה ָּס ֵפקִ :אם הּוא ֶּבן ַהֵּמת – ֵיׁש לֹו ֲח ִצי ַהָּממֹון הָ 1ס ֵפק ְו ַה ָּי ָבם וכו' – ההלכות הבאות
ּו ְל ֶזה ַה ָּי ָבם ֶח ְציֹו; ְו ִאם הּוא ֶּבן ַה ָּי ָבם – ֵאין לֹו ְּכלּוםְ .ל ִפי ָכְך
מתייחסות למקרה המובא בתחילת
הלכה ד ,בו יש ספק אם בן היבמה הוא
מן המת או מן היבם .מבנה ההלכותִ :יי ַרׁש ַה ָּי ָבם ְו ִי ָּד ֶחה ַה ָּס ֵפק.
ספק ויבם הבאים לחלוק בנכסי הסב (ה)1
הִ 2הִּני ַח ַה ָּי ָבם ְׁש ֵני ָּב ִנים ַו ָּד ִא ִּיין ְו ַא ַחר ָּכְך ֵמת ֲא ִבי ַה ָּי ָבם ספק ויורשי יבם הבאים לחלוק בנכסי
– ֲהֵרי ַה ָּס ֵפק אֹו ֵמר ' ֲא ִני ֶּבן ַהֵּמתְ ,ו ֵיׁש ִלי ֶמ ֱח ָצה ְו ִלְׁש ֵני ֶכם הסב (ה ,)2יבם וסב הבאים לחלוק בנכסי
ֶמ ֱח ָצה'ְ ,ו ַהׁ ְּש ַנ ִים אֹו ְמִרים לֹו ' ַא ָּתה ָא ִחינּוּ ,ו ֶבן ַה ָּי ָבם ַא ָּתה, הספק (ה ,)3ספק וסב הבאים לחלוק
ְו ֵאין ְלָך ֶאָּלא ְׁש ִליׁש ְּב ִנ ְכ ֵסי ַה ָּז ֵקן'ַ :ה ֵח ִצי ֶׁשּמֹו ֶדה ָל ֶהן ּבֹו בנכסי היבם (הֲ .)4א ִבי ַה ָּי ָבם – שהוא
גם סבו של הספק .יֹוֵרׁש ַו ַּדאי – שהרי
– נֹו ְט ִלין; ְו ַהּ ְׁש ִליׁש ֶׁשּמֹו ִדין ֵהם ּבֹו לֹו – נֹו ְטלֹו; ְו ַהּ ְׁשתּות הוא בנוַ .הֵּמת – אחי היבםְ .ל ִפי ָכְך וכו'
ַהִּנְׁש ָאר – חֹו ְל ִקין אֹותֹו ְּבָׁשֶוה ,הּוא נֹו ֵטל ֶח ְציֹו ּוְׁש ֵני ֶהם – כיוון שהיבם הוא ודאי והבן הוא רק
ספק ,ואין ספק מוציא מידי ודאי (כלעיל
ֶח ְציֹו.
א).
הֵ 3מת ַה ָּס ֵפק – ֲהֵרי ַה ָּי ָבם אֹו ֵמר 'ֶׁשָּמא ְּב ִני הּואַ ,ו ֲא ִני ה 2חֹו ְל ִקין אֹותֹו ְּבָׁשֶוה – שהרי דין
ִאיָרֶׁשּנּו'ַ ,ו ֲא ִבי ַה ָּי ָבם אֹו ֵמר 'ֶׁשָּמא ֶּבן ְּב ִני ַהֵּמת הּואַ ,ו ֲא ִני כולם בו ספק ,והכלל אומר :ממון
המוטל בספק – חולקין.
הַ 3ו ֲא ִבי ַה ָּי ָבם אֹו ֵמר – שהרי הסב ִאי ָרֶׁשּנּו' ,חֹו ְל ִקין ְּבָׁש ֶוה.
הֵ 4מת ַה ָּי ָבם – ֲהֵרי ַה ָּס ֵפק אֹו ֵמר 'ְּבנֹו ֲא ִניְ ,ו ִאיָרֶׁשּנּו'ַ ,ו ֲא ִבי קודם בירושה לדוד (ראה לעיל א,ג).
ַה ָּי ָבם אֹו ֵמר 'ֶׁשָּמא ֶּבן ְּב ִני ָה ַא ֵחר ַא ָּתהְ ,ו ֶזה ֲא ִחי ָא ִביָך הּוא, וָ 1ע ָליו ְו ַעל ִאְׁשּתֹו וכו' – והכלל:
"האישה אינה יורשת את בעלה כלל,
והבעל יורש את כל נכסי אשתו מדברי ַו ֲא ִני ִאי ָרֶׁשּנּו' ,חֹו ְל ִקין ְּבָׁש ֶוה.
סופרים ,והוא קודם לכל בירושתה" (לעיל
ספק בזמן מיתת המוריש א,ח) .יֹוְרֵׁשי ָה ִאּ ָׁשה – משפחת בית אביה.
ִנ ְכ ֵסי ְמלֹוג – הנכסים שהאישה מכניסה
וִ 1מי ֶׁשָּנ ַפל ַהַּב ִית ָע ָליו ְו ַעל ִאְׁשּתֹוְ ,ו ֵאין ָידּו ַע ִאם ָה ִאּ ָׁשה
לרשות בעלה בעת נישואיהם ,שהבעל
ֵמ ָתה ְּת ִחָּלהְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו יֹוְרֵׁשי ַהַּב ַעל יֹוְרִׁשין ָּכל ְנ ָכ ֶסי ָה ,אֹו זכאי ליהנות מהם ,אך אינו מתחייב
ַהַּב ַעל ֵמת ְּת ִחָּלהְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו יֹוְרֵׁשי ָה ִאּ ָׁשה יֹוְרִׁשין ָּכל ְנ ָכ ֶסי ָה באחריות להפסדים ,ולכן אינו יורשם.
אבל ִנ ְכ ֵסי ֹצאן ַּבְר ֶזל – הבעל נושא גם – ֵּכי ַצד ִּדי ָנם? ַמ ֲע ִמי ִדין ִנ ְכ ֵסי ְמלֹוג ְּב ֶח ְז ַקת יֹו ְרֵׁשי ָה ִאּ ָׁשה;
הוא באחריות להפסד בהם (לביאור מפורט,
ְו ַהְּכ ֻתָּבהִ ,ע ָּקר ְותֹו ֶס ֶפתְּ ,ב ֶח ְז ַקת יֹוְרֵׁשי ַהַּב ַעל; ְוחֹו ְל ִקין ראה לעיל ג,ט)ְּ .כ ֻתָּבה – ראה לעיל ביאור
ְּב ִנ ְכ ֵסי צֹאן ַּבְר ֶזל :יֹוְרֵׁשי ָה ִאּ ָׁשה נֹו ְט ִלין ֶח ְצ ָיןְ ,ויֹוְרֵׁשי ַהַּב ַעל ג,ט .המחויבות העיקרית נקראת 'עיקר
כתובה' ,ואילו מה שמוסיף הבעל על ֶח ְצ ָין.
עיקר הכתובה נקרא 'תוספת כתובה',
שיש לה תוקף כעיקר הכתובה (ראה אישות י,ז)ְּ .ב ֶח ְז ַקת יֹו ְרֵׁשי ַהַּב ַעל – תיקנו חכמים שאין האלמנה זכאית ליטול את דמי
כתובתה אלא לאחר שנשבעה שלא השאיר לה בעלה ולא כלום .לפיכך ,במקרה שלפנינו ,שעדיין לא הספיקה להישבע
לפני שמתה – אין יורשיה זכאים ,כשם שאילו הייתה בחיים גם היא לא הייתה נוטלת (אישות טז,יא-יב)ְ .וחֹו ְל ִקין ְּב ִנ ְכ ֵסי
צֹאן ַּב ְר ֶזל – השייכים לאישה ,אך האחריות על הבעל .לפיכך מחלקים אותם בין היורשים (השווה לעיל ג,ט).
