Page 754 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬נחלות הלכות‪  ‬פרק ד ‬ ‫‪7 32‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי‬ ‫ ‬ ‫א ֶׁשהֹו ָדה – הצהיר על קרבה‪ֶׁ .‬ש ֵאי ָנן‬

‫ד‬ ‫ֻמ ְח ָז ִקין – שאין ידוע לנו שהם קרוביו‪.‬‬

‫נאמנות בקביעת היורשים‬ ‫ֲה ֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן – לעניין ירושה‪ ,‬והוא‬

‫עדות על חזקת יורשין‬ ‫נאמן ליצור חזקת ירושה‪ ,‬מכיוון שהוא‬
‫יכול לתת להם את נכסיו במתנה (להלן‬
‫א ָהאֹו ֵמר ' ֶזה ְּב ִני' אֹו ' ֶזה ָא ִחי' אֹו ' ֲא ִחי ָא ִבי' אֹו ְׁש ָאר‬ ‫ו‪,‬ה; ו‪,‬יא; ר"י מיגאש ב"ב קלד‪,‬ב)‪ .‬ומשום כך‬
‫יירשו רק נכסים הנמצאים עתה ברשותו‪,‬‬
‫ַהּיֹוְרִׁשין אֹותֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהֹו ָדה ַּב ֲא ָנִׁשים ֶׁש ֵאי ָנן ֻמ ְח ָז ִקין‬
‫ולא נכסים שנפלו לו אחר מותו (לח"מ)‪.‬‬
‫ֶׁש ֵהן ְקרֹו ָביו‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן‪ְ ,‬ו ִייָרֶׁשּנּו‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָא ַמר ְּכֶׁשהּוא ָּבִריא‬ ‫ְׁש ִכיב ְמַרע – חולה סיעודי (מילולית‪:‬‬
‫ֵּבין ֶׁש ָא ַמר ְוהּוא ְׁש ִכיב ְמַרע‪ֲ .‬א ִפּלּו ִנְׁש ַּת ֵּתק ְו ָכ ַתב ִּב ְכ ַתב ָידֹו‬ ‫שוכב חולה)‪" ,‬החולה שתשש כוח כל‬
‫גופו וכשל מחמת החולי‪ ,‬עד שאינו‬
‫ֶׁש ֶּזה יֹוֵרׁש – ּבֹו ְד ִקין אֹותֹו ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשּבֹו ְד ִקין ְל ִגִּטין‪.‬‬
‫יכול להלך על רגליו בשוק‪ ,‬והרי הוא‬
‫ב ָה ִיינּו ֻמ ְח ָז ִקין ָּב ֶזה ֶׁשהּוא ָא ִחיו אֹו ֶּבן ּדֹודֹו‪ְ ,‬ו ָא ַמר ' ֵאינֹו‬ ‫נופל על המיטה" (זכייה ומתנה ח‪,‬ב)‪ .‬מתנת‬

‫שכיב מרע ניתנת בעל פה בלא מעשה ָא ִחי' ְו' ֵאינֹו ֶּבן ּדֹו ִדי' – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪ֲ .‬א ָבל ֶנ ֱא ָמן הּוא ַעל ִמי‬
‫קניין‪ ,‬מפני "שדברי שכיב מרע ככתובין‬
‫ֶׁש ֻה ְח ַזק ֶׁשהּוא ְּבנֹו לֹו ַמר ' ֵאינֹו ְּב ִני'‪ְ ,‬וֹלא ִייָרֶׁשּנּו‪ְ .‬ו ֵי ָר ֶאה ִלי‬ ‫וכמסורין הן‪ ...‬כדי שלא תיטרף דעתו‬
‫ֶׁש ֲא ִפּלּו ָהיּו ַלֵּבן ָּב ִנים – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן ָע ָליו לֹו ַמר‬ ‫עליו‪ ,‬כשיידע שאין דבריו קיימים"‬

‫(שם)‪ .‬והמקבל קונה את המתנה רק ' ֵאינֹו ְּב ִני' ְל ִע ְנ ַין ִיחּוס‪ְ ,‬ו ֵאין ַמ ֲח ִזי ִקין אֹותֹו ַמ ְמ ֵזר ַעל ִּפיו‪,‬‬
‫לאחר מיתתו של השכיב מרע‪ִ .‬נְׁש ַּת ֵּתק‬
‫ֶנ ֱא ָמן הּוא ְל ִע ְנ ַין ְיֻרּ ָׁשה‪ְ ,‬וֹלא ִייָרֶׁשּנּו‪.‬‬ ‫– ניטל כוח דיבורו‪ .‬ושואלים אותו כמה‬

‫פעמים שאלות זהות לסירוגין כדי לוודא חזרה מעדותו‬
‫ג ָהאֹו ֵמר ' ֶזה ְּב ִני' ְו ָח ַזר ְו ָא ַמר ' ַע ְב ִּדי הּוא' – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪.‬‬
‫שתשובותיו עקיבות ועדותו אמינה (ראה‬
‫ָא ַמר ' ַע ְב ִּדי'‪ְ ,‬ו ָח ַזר ְו ָא ַמר 'ְּב ִני' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ְמַׁשְּמׁשֹו‬ ‫לעיל ב‪,‬טו)‪.‬‬
‫ְּכ ֶע ֶבד‪ֶ ,‬נ ֱא ָמן‪ֶׁ ,‬ש ֶּזה ֶׁש ָא ַמר ' ַע ְב ִּדי'‪ְּ ,‬כלֹו ַמר ֲהֵרי הּוא ִלי‬
‫ְּכ ֶע ֶבד‪ְ .‬ו ִאם ָהיּו קֹוִרין לֹו ' ֶע ֶבד ֶּבן ֵמ ָאה זּוז' ְו ַכּיֹו ֵצא‬ ‫ב ָה ִיינּו ֻמ ְח ָז ִקין – היה ידוע לנו‬

‫שהוא קרוב שלו‪ֶ .‬נ ֱא ָמן‪ ...‬לֹו ַמר ֵאינֹו‬
‫ְּב ִני – הן לעניין קבלת ירושה (ראה‬

‫לעיל ב‪,‬יד) הן לעניין ייחוס‪ ,‬לקביעת ִּב ְד ָב ִרים ֵאּלּו ֶׁש ֵאין אֹו ְמ ִרין אֹו ָתן ְּב ִיחּוד ֶאָּלא ָל ֲע ָב ִדים –‬
‫שייכותו למשפחה‪ ,‬מפני שיש לדבר‬
‫ֲהֵרי ֶזה ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪.‬‬ ‫השפעה על פסלותו להתחתן עם בת‬

‫ד ָה ָיה עֹו ֵבר ַעל ֵּבית ַהֶּמ ֶכס‪ְ ,‬ו ָא ַמר 'ְּב ִני הּוא ֶזה'‪ְ ,‬ו ָח ַזר ַא ַחר‬ ‫ישראל‪ ,‬כגון שאמר על "בנו" שהוא‬
‫ממזר‪ .‬אבל ָהיּו ַלֵּבן ָּב ִנים – האב‬
‫ָּכְך ְו ָא ַמר ' ַע ְב ִּדי' – ֶנ ֱא ָמן‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָא ַמר 'ְּב ִני' ֶאָּלא ְל ַה ְבִרי ַח ִמן‬ ‫אינו נאמן לעניין הייחוס‪ ,‬לומר שבנו‬
‫ַהֶּמ ֶכס‪ָ .‬א ַמר ְּב ֵבית ַהֶּמ ֶכס ' ַע ְב ִּדי הּוא'‪ְ ,‬ו ָח ַזר ְו ָא ַמר 'ְּב ִני הּוא'‬ ‫ממזר‪ ,‬מפני שלא האמינה אותו התורה‬

‫לפסול אלא את בנו‪ .‬כי אם נאמינהו – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪.‬‬

‫להעיד שבנו ממזר‪ ,‬ייפסלו גם נכדיו‬

‫ויהיו ממזרים‪ְ .‬ו ֵי ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה זו מדעתו ואין לה מקור מפורש (איגרת לר' פנחס הדיין‪ ,‬מהדורת‬

‫שילת עמ' תמג)‪ .‬לעומת עדותו בעניין ייחוס בנו‪ ,‬שהיא גוזרת על נכדיו להיות ממזרים‪ ,‬עדותו על בנו מנותקת‬

‫מירושת נכדיו‪ ,‬הן מפני שעתה אינם יורשים אותו‪ ,‬שהרי אביהם עדיין חי‪ ,‬הן מפני שיכול הסב לתת את הנכסים‬

‫במתנה לאחרים (מ"מ)‪.‬‬

‫ג ַע ְב ִּדי הּוא – והעבד אינו זכאי בירושתו‪ .‬אין אדם קורא לעבדו 'בני'‪ְ .‬מַׁשְּמׁשֹו – משרתו‪ֵ .‬אינֹו ֶנ ֱא ָמן – כבעדות‪,‬‬

‫שהעד אינו יכול לחזור בו מעדותו‪ ,‬אלא אם הוא אומר שנתכוון לדבר אחר ולא כפי שהבינו את עדותו (עדות ג‪,‬ה; רדב"ז‬

‫שם; רשב"ם ב"ב קכז‪,‬ב)‪.‬‬

‫ד ֵּבית ַהֶּמ ֶכס – שגובים בו מס ממי שמעביר נכסים ועבדים (מ"מ)‪.‬‬