Page 752 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 752
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ג 730
ד ֶׁש ַבח – תוספת ממשית לערכו של ירושת בכור בשבח ובמלוה
ד ֵאין ַהְּבכֹור נֹו ֵטל ִּפי ְׁש ַנ ִים ַּבּ ֶׁש ַבח ֶׁשׁ ָּש ְבחּו ְנ ָכ ִסים ְל ַא ַחר הדבר ,העשוי להיווצר באחת משתי
דרכים :התפתחות טבעית ,והוא
ִמי ַתת ָא ִביוֶ ,אָּלא ַמ ֲע ֶלה אֹותֹו ַהּ ֶׁש ַבח ְּב ָד ִמים ְונֹו ֵתן ַה ֶּי ֶתר הנקרא "שבח מחמת עצמן" ,כגון
ַלָּפׁשּוט; ְוהּוא ֶׁש ִּיְׁש ַּתּנּו ַהְּנ ָכ ִסיםְּ ,כגֹון ַּכְר ֶמל ֶׁשַּנ ֲעָׂשה ִׁש ֳּב ִלים שבח שנוצר מהיריון ולידה או מצמיחת
ְו ַכ ְפ ִנּיֹות ֶׁשַּנ ֲעׂשּו ְּת ָמִריםֲ .א ָבל ִאם ָׁש ְבחּו ֵמ ֲח ַמת ַע ְצ ָמןְ ,וֹלא צמר; והשנייה ,שבח שבא מהשקעה
ִנְׁש ַּתּנּוְּ ,כגֹון ִאי ָלן ָק ָטן ֶׁשָּג ַדל ְו ַנ ֲעָׂשה ָע ֶבה ְו ֶאֶרץ ֶׁש ֶה ֱע ָלת כספית ,והוא הנקרא "מחמת הוצאה".
ִׂשְרטֹון – ֲהֵרי ֶזה נֹו ֵטל ְּבֶׁש ַבח ֶזה ִּפי ְׁש ַנ ִיםְ .ו ִאם ֵמ ֲח ַמת ֵאין ַהְּבכֹור נֹו ֵטל – משום שהשבח
נחשב כ"נכסים הראויים לבוא לאחר
הֹו ָצ ָאה ִהְׁשִּבי ַח – ֵאינֹו נֹו ֵטל. מיתת אביו" ,ואין הבכור נוטל בראוי
כבמוחזק (כלעיל א; ע"פ פה"מ בכורות ח,י).
ה ֵאין ַהְּבכֹור נֹו ֵטל ִּפי ְׁש ַנ ִים ַּבִּמ ְלָוהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ִּבְׁש ָטר, ַמ ֲע ֶלה אֹותֹו ַהּ ֶׁש ַבח – הירושה נעשית
ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּגבּו ַה ְּיתֹו ִמים ַקְר ַקע ְּבחֹוב ֲא ִבי ֶהןָ .ה ָיה ָל ָאב ִמ ְלָוה בשני שלבים :בשלב הראשון ,הבכור
ְּב ַיד ַהְּבכֹור – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק ִאם ִיּ ֹטל ָּבּה ִּפי ְׁש ַנ ִים הֹו ִאיל ְו ֶיְׁש ָנּה מקבל חלק כפול בגוף הנכס; ובשלב
ַּת ַחת ָידֹו ,אֹו ֹלא ִיּ ֹטל הֹו ִאיל ּו ֵמ ֲח ַמת ָא ִביו ִייָרֶׁשָּנה ַו ֲע ַד ִין ֹלא השני ,מחלקים את השבח בין האחים
בשווה .וכיוון שהשבח היה בגוף הנכס,
הבכור חייב לתת לאחיו את מה שנותר ָּב ָאה ְל ָידֹו ֶׁשְּל ָא ִביו; ְל ִפי ָכְך ִיּ ֹטל ִמֶּמָּנה ֲח ִצי ֵח ֶלק ְּבכֹו ָרה.
מן השבחֶׁ .ש ִּיְׁש ַּתּנּו ַהְּנ ָכ ִסים – ועקב
בכור שמכר חלקו או ויתר עליו זאת ישתנו שמם והגדרתם (רשב"ם ב"ב
קכד,א)ַּ .כ ְר ֶמל – תבואה לחה ,שעדיין
וְּ 1בכֹור ֶׁשָּמ ַכר ֵח ֶלק ְּבכֹוָרה קֹ ֶדם ֲח ֻל ָּקה – ִמ ְמָּכרֹו ַק ָּיםִ ,מְּפ ֵני
ֶׁש ֵּיׁש ַלְּבכֹור ֵח ֶלקְּבכֹוָרה ֹק ֶדם ֲח ֻל ָּקהְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָח ַלק ִעם ֶא ָחיו לא נתקשו שיבוליהַּ .כ ְפ ִנּיֹות – אשכול
קֹ ֶדם ְּב ִמ ְק ָצת ְנ ָכ ִסיםֵּ ,בין ְּב ַקְר ַקע ֵּבין ְּב ִמַּט ְל ְט ִליןְ ,ו ָנ ַטל ֵח ֶלק תמרים בתחילת צמיחתו (פה"מ ערלה א,ט).
ַּכָּפׁשּוט – ִו ֵּתר ְּב ָכל ַהְּנ ָכ ִסיםְ ,ו ֵאינֹו נֹו ֵטל ִּבְׁש ָאָרן ֶאָּלא ַּכָּפׁשּוט. ִׂשְרטֹון – מקור מים המציף את הקרקע,
שכשהוא נסוג ,הוא משאיר אחריו רפש
וַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשֹּלא ִמ ָחהֲ .א ָבל ִאם ִמ ָחה ְּב ֶא ָחיו וטיט המשביחים את הקרקע.
ְו ָא ַמר ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִים ' ֲע ָנ ִבים ֵאּלּו ֶׁש ֲא ִני חֹו ֵלק ִעם ַא ַחי ְּבָׁשֶוה, ה ַּבִּמ ְלָוה – ראה לעיל ביאור הלכה א.
ֹלא ִמְּפ ֵני ֶׁשָּמ ַח ְל ִּתי ְּב ֵח ֶלק ְּבכֹוָרה' – ֲהֵרי זֹו ְמ ָח ָאהְ ,וֹלא ִו ֵּתר
ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ִּבְׁש ָטר – וכוח גביית
הלוואה הנעשית בשטר הוא גדול ,מפני
ִּבְׁש ָאר ְנ ָכ ִסים. שכל קרקעותיו של הלווה משועבדות
לגביית החוב (מלווה ולווה יא,ד)ְ .ו ַאף
וַ 3ו ֲא ִפּלּו ִמ ָחה ַּב ֲע ָנ ִבים ְּכֶׁש ֵהן ְמ ֻחָּבִריןּ ,ו ְב ָצרּום ְו ִחְּלקּום ַעל ִּפי ֶׁשָּגבּו ַה ְּיתֹו ִמים ַקְר ַקע – גם
ְּבָׁשֶוה – ֹלא ִו ֵּתר ִּבְׁש ָאר ְנ ָכ ִסיםֲ .א ָבל ִאם ְּדָרכּוםְ ,ו ָח ַלק ִעָּמ ֶהן כשגביית החוב מובטחת ואף נעשתה
ְּבָׁשֶוה ַּב ַּי ִיןְ ,וֹלא ִמ ָחה ָּב ֶהם ִמּ ֶׁשַּנ ֲעָׂשה ַי ִין – ִו ֵּתר ְּב ָכל ַהְּנ ָכ ִסים. לאחר מיתת האב – בשעת מיתתו אין
ָהא ְל ָמה ֶזה ּדֹו ֶמה? ְל ִמי ֶׁשִּמ ָחה ַּב ֲע ָנ ִבים ְו ָח ַלק ִעָּמ ֶהן ְּבָׁשֶוה ההלוואה נחשבת כנכסים מוחזקיםָ .ה ָיה
ָל ָאב ִמ ְלָוה ְּב ַיד ַהְּבכֹור – שהלווה האב
לבנו הבכורְ .ו ֶיְׁש ָנּה ַּת ַחת ָידֹו – שהרי ְּב ֵזי ִתיםֶׁ ,ש ֲה ֵרי ִו ֵּתר ַּבּ ֹכלְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
המעות נמצאים ביד הבכור .מצד שני,
זכותו נובעת מכוח אביו ,המלווהֵ .ח ֶלק ְּבכֹוָרה – החלק המיוחד שמקבל הבכור בירושה.
וֵ 1ח ֶלק ְּבכֹוָרה – שהוא זכאי בה משעת מיתת האבָ .ח ַלק ִעם ֶא ָחיו – ובזה גילה את דעתו שהוא מוותר על חלק הבכורה.
וִ 2מ ָחה – הביע את דעתו שאינו רוצה לחלוק חלוקה רגילה עם אחיו.
וֹ 3לא ִו ֵּתר – הבצירה והחלוקה לא שינו את שמם של הענבים או את הגדרתם ,ומחאתו הקודמת עדיין תקפהֲ .א ָבל
ִאם ְּדָרכּום – ונשתנו הענבים ונעשו מוצר חדש ,הנקרא 'יין' ,צריך לשוב ולמחות .והמחאה תקפה רק אם הייתה על
הנכסים שחלק בשווה.
