Page 747 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬נחלות הלכות‪  ‬פרק א ‪ 725‬‬ ‫ ‬

‫ז ָּכל ַהְּקרֹו ִבין ַּב ֲע ֵבָרה יֹוְרִׁשין ַּכְּכֵׁשִרים‪ֵּ .‬כי ַצד? ְּכגֹון ֶׁש ָה ָיה ז יֹוְרִׁשין ַּכְּכֵׁשִרים – מפני שהקרבה‬
‫המשפחתית קובעת לעניין הירושה‪.‬‬
‫ַמ ְמ ֵזר – מי שנולד מביאה אסורה על‬ ‫לֹו ֵּבן ַמ ְמ ֵזר אֹו ָאח ַמ ְמ ֵזר – ֲהֵרי ֵאּלּו ִּכְׁש ָאר ַהָּב ִנים ְו ִכְׁש ָאר‬
‫אישה האסורה בעריות חוץ מן הנידה‬ ‫ָה ַא ִחים ַלַּנ ֲח ָלה‪ֲ .‬א ָבל ְּבנֹו ִמן ַהּ ִׁש ְפ ָחה אֹו ִמן ַהָּנ ְכִרית – ֵאינֹו‬

‫(איסורי ביאה טו‪,‬א)‪ַ .‬הּ ִׁש ְפ ָחה – שפחה‬ ‫ֵּבן ְל ָד ָבר ִמן ַה ְּד ָבִרים‪ְ ,‬ו ֵאינֹו יֹוֵרׁש ְּכ ָלל‪.‬‬

‫כנענית‪ֵ .‬אינֹו ֵּבן ְל ָד ָבר ִמן ַה ְּד ָבִרים –‬ ‫ירושת בני זוג‬
‫מפני שהוא נחשב עבד או גוי‪ ,‬כמו אמו‪,‬‬
‫ח ָה ִאּ ָׁשה ֵאי ָנּה יֹוֶרֶׁשת ֶאת ַּב ְע ָלּה ְּכ ָלל‪ְ ,‬ו ַהַּב ַעל יֹוֵרׁש ֶאת ָּכל‬
‫"וכאילו אינו" (ייבום וחליצה א‪,‬ד)‪.‬‬
‫ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹו ִמ ִּד ְב ֵרי סֹו ְפ ִרים‪ְ ,‬והּוא קֹו ֵדם ַלּכֹל ִּבי ֻרּ ָׁש ָתּה‪ַ .‬אף ח ָה ִאּ ָׁשה ֵאי ָנּה יֹוֶרֶׁשת ֶאת ַּב ְע ָלּה ְּכ ָלל‬

‫– אך רשאית לגבות את כתובתה‪ִ .‬מ ִּד ְבֵרי‬ ‫ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ֲאסּוָרה ָע ָליו‪ְּ ,‬כגֹון ַא ְל ָמ ָנה ְלכֹ ֵהן ָּגדֹול‪ְּ ,‬גרּוָׁשה‬
‫סֹו ְפִרים – מתקנת חכמים‪ְ .‬והּוא קֹו ֵדם‬ ‫ַו ֲחלּו ָצה ְל ֹכ ֵהן ֶה ְדיֹוט‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְק ַטָּנה‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי‬
‫ַלּכֹל ִּביֻרּ ָׁש ָתּה – כחלק מתנאי הכתובה‬
‫(אישות יב‪,‬ג)‪ֲ .‬אסּו ָרה ָע ָליו – אסור לו‬ ‫ֶׁש ַהַּב ַעל ֵחֵרׁש – הּוא יֹוֵרׁש ֶאת ִאְׁשּתֹו‪.‬‬

‫לשאתה לאישה מדין לאו‪ ,‬שחיובו‬ ‫ט ְּכ ָבר ֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ִאיׁשּות (כב‪,‬א‪-‬ד) ֶׁש ֵאין ַהַּב ַעל יֹוֵרׁש ֶאת‬
‫מלקות‪ .‬כי אילו הייתה אסורה לו מדין‬
‫ערווה‪ ,‬כלומר מדין עריות הנזכר במקרא‬ ‫ִאְׁשּתֹו ַעד ֶׁש ִּתָּכ ֵנס ִלְרׁשּותֹו‪ְ ,‬וֶׁש ֵאין ַהִּפ ֵּק ַח יֹוֵרׁש ֶאת ַה ֵחֶרֶׁשת‬

‫ֶׁשְּנָׂש ָאּה ְּכֶׁש ִהיא ֵח ֶרֶׁשת‪ֲ ,‬א ִפּלּו ִנ ְתַּפְּק ָחה‪ְ .‬וָׁשם (כב‪,‬ז) ֵּב ַא ְרנּו (ויקרא פרק יח)‪ ,‬שחיובו בכרת‪ ,‬אינו יורש‬
‫אותה‪ ,‬שהרי לא תפסו בה קידושין ואינה‬
‫אשתו (ולעניין מי שתופסין בה קידושין שיש בה‬ ‫ֶׁשהּוא יֹוֵרׁש ָּכל ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹו ֶׁשָּבאּו ִלְרׁשּו ָתּה ְו ֻה ְח ְזקּו‪ֵּ ,‬בין‬
‫ירושה‪ ,‬ראה אישות כב‪,‬ד)‪ַ .‬א ְל ָמ ָנה ְל ֹכ ֵהן ָּגדֹול‬ ‫ְנ ָכ ִסים ֶׁש ִה ְכ ִני ָסה לֹו ִּב ְנדּו ְנ ָי ָתּה ֵּבין ְנ ָכ ִסים ֶׁשֹּלא ִה ְכ ִני ָסה לֹו‪.‬‬
‫– כמו שמפורש בתורה (ויקרא כא‪,‬יד; ל"ת‬
‫ּו ִמי ֶׁשִּנ ְתָּגְרָׁשה ְס ֵפק ֵּגרּוִׁשין ּו ֵמ ָתה – ֵאין ַהַּב ַעל יֹוְרָׁשּה‪.‬‬
‫קסא)‪ְּ .‬גרּוָׁשה ַו ֲחלּו ָצה ְלכֹ ֵהן ֶה ְדיֹוט –‬
‫כהן רגיל‪ ,‬שאינו כהן גדול‪ ,‬אסור לו‬ ‫י ַּב ַעל ֶׁשָּנָׂשא ְק ַטָּנה ֶׁש ֵאי ָנּה ְצִרי ָכה ֵמאּון – ֵאינֹו יֹוְרָׁשּה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי‬

‫ֵאין ָּכאן ֵׁשם ִאיׁשּות‪ְ .‬ו ֵכן ׁשֹו ֶטה ֶׁשָּנָׂשא ִּפ ַּק ַחת‪ ,‬אֹו ִּפ ֵּק ַח ֶׁשָּנָׂשא מדין תורה לשאת אישה גרושה (ויקרא‬

‫כא‪,‬ז; ל"ת קס)‪ַ .‬ו ֲחלּו ָצה – מצוה שיישא‬ ‫ׁשֹו ָטה – ֵאינֹו יֹוְרָׁשּה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֹלא ִּתְּקנּו ֲח ָכ ִמים ָל ֶהם ִנּׂשּו ִאין‪.‬‬
‫האח את אשת אחיו שמת בלא בנים‪.‬‬

‫ואם הוא מסרב לשאת אותה לאישה‪ ,‬היא חולצת את נעלו בפני בית דין‪ ,‬ואז היא מותרת להינשא לכל אדם (לפרטי‬

‫המצוה‪ ,‬ראה‪ :‬דברים כה‪,‬ה‪-‬י; ייבום וחליצה פרק ד)‪ .‬ודין החלוצה‪" :‬החלוצה הרי היא כגרושה‪ ,‬והיא אסורה לכהן מדברי סופרים"‬

‫(אישות א‪,‬ז)‪ְ .‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְק ַטָּנה‪ֵ ...‬ח ֵרׁש – והקידושין מתקנת חכמים‪ְ .‬ק ַטָּנה – פחות מבת ‪ 12‬שנה או שלא הביאה‬

‫שתי שערות (שם ב‪,‬א‪ .‬לתנאי נישואיה‪ ,‬ראה להלן י)‪ֵ .‬ח ֵרׁש – מי שאינו שומע ואינו מדבר‪ ,‬שבגלל התקשורת הלקויה בינו לבין‬

‫הבריות‪ ,‬היה נחשב בדרך כלל חסר דעת‪" ,‬אבל מי שמדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר – הרי הוא ככל אדם"‬

‫(שם ב‪,‬כו)‪ .‬ונישואי חרש שנשא פיקחת [שפויה בדעתה] תקפים מתקנת חכמים (שם ד‪,‬ט)‪ ,‬והוא יורש את אשתו‪" ,‬שהרי‬

‫היא בת דעת‪ ,‬ולדעתה [ברצונה] נישאת‪ ,‬וזיכתה לו ממונה" (שם כב‪,‬ד)‪.‬‬

‫ט ֶׁש ִּתָּכ ֵנס ִל ְרׁשּותֹו – לאחר האירוסין‪ ,‬מפני שהיא יוצאת מרשות אביה לרשות בעלה (לדוגמה‪ ,‬ראה אישות כב‪,‬ב)‪ַ .‬הִּפ ֵּק ַח‬

‫– השפוי‪ ,‬השלם בדעתו‪ ,‬שאינו חרש ולא שוטה (שם ב‪,‬כו)‪ .‬הפיקח אינו יורש את אשתו החירשת‪ ,‬מפני שאינה בת דעת‪,‬‬

‫ולכן אינה יכולה ל ַזכות לו את ממונה‪ֲ .‬א ִפּלּו ִנ ְתַּפְּק ָחה – כיוון שהמשך חייהם הוא על יסוד הנישואין הראשונים‪,‬‬

‫שתפסו רק מכוח תקנת חכמים‪ ,‬אינה יכולה לזכות לו את ממונה מעתה (י')‪ְ .‬ו ֻה ְח ְזקּו – שכבר היו ביד האישה בחייה‪,‬‬

‫להבדיל מנכסים ראויים‪ ,‬כלומר נכסים בכוח ולא בפועל‪ ,‬העתידים להגיע רק לאחר זמן (ראה להלן יא)‪ְ .‬נ ָכ ִסים ֶׁש ִה ְכ ִני ָסה‬

‫לֹו ִּב ְנדּו ְנ ָי ָתּה – "הנכסים שמכנסת האישה לבעלה‪ ,‬בין קרקע בין עבדים בין מיטלטלין" (אישות טז‪,‬א)‪ְ .‬ס ֵפק ֵּגרּוִׁשין – מצב‬

‫ביניים‪ ,‬שעדיין לא ברור אם נשלמו כל תנאי הגירושין (למעמד האישה‪ ,‬ראה גירושין י‪,‬ג)‪.‬‬

‫י ֵמאּון – סירוב בפני שני עדים של קטנה שמת אביה והשיאוה אמּה או אחיה‪ ,‬שקידושיה הם רק מתקנת חכמים‪,‬‬

‫"כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר‪ ,‬וקידושיה תלויין עד שתגדיל"‪ .‬ואם תרצה להתגרש – אינה זקוקה לגט‪ ,‬ודי שתסרב‬

‫לחיות אתו (אישות ד‪,‬ח; גירושין יא‪,‬א; ייבום וחליצה ה‪,‬כג)‪ְ .‬ק ַטָּנה ֶׁש ֵאי ָנּה ְצ ִרי ָכה ֵמאּון – שאינה בת שש שנים או בת שש עד‬

‫עשר שנים‪ ,‬אך אינה יודעת לשמור את קידושיה‪ ,‬כלומר ערך החפץ שנתקדשה בו‪ .‬במקרה זה "אינה צריכה למאן‪ ,‬אלא‬

‫הולכת לבית ִאמּה כאילו לא נתקדשה מעולם" (אישות ד‪,‬ז; גירושין יא‪,‬ז)‪ ,‬וממילא ֵאין ָּכאן ֵׁשם ִאיׁשּות‪ֹ .‬לא ִּתְּקנּו ֲח ָכ ִמים ָל ֶהם‬