Page 745 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 745
ִה ְלכֹות ְנ ָחלֹו ת
ִמ ְצ ַות ֲעֵׂשה ַא ַחתְ ,ו ִהיא ִּדין ֵס ֶדר ְנ ָחלֹותּ .ו ֵבאּור ִמ ְצ ָוה זֹו ְנ ָחלֹות – חלוקת ירושה .ובכלל מצוה זו
גם ירושת הבכור (סה"מ עשה רמח).
ִּב ְפָר ִקים ֵאּלּו.
הקדמה :מדין תורה" :אין אדם יכול ּ ֶפ ֶרק ִרא ׁשֹון
להוריש מי שאינו ראוי ליורשו ולא
א
לעקור הירושה מן היורש ,אף על פי
שזה ממון הוא ,לפי שנאמר בפרשת סדר הירושה
נחלות' :והייתה לבני ישראל לחוקת
משפט' (במדבר כז,יא) .לומר שחוקה זו לא סדר העברת הירושה
תשתנה ,ואין התנאי מועיל בה" (להלן
א ֵס ֶדר ְנ ָחלֹות ָּכְך הּואִ :מי ֶׁשֵּמת – ִייָרׁשּוהּו ָּב ָניוְ ,ו ֵהם
ו,א .וראה גם אישות יב,ט) .ההלכה מאפשרת קֹו ְד ִמין ַלּ ֹכלְ .ו ַה ְּז ָכִרים קֹו ְד ִמין ַלְּנ ֵקבֹות; ב ְּב ָכל ָמקֹום ֵאין
רק לשכיב מרע לחלק את נכסיו בין
יורשיו כרצונו ,ומבלי לבטל את דין ַלְּנ ֵק ָבה ִעם ַה ָּז ָכר ְיֻרּ ָׁשהִ .אם ֵאין לֹו ָּב ִנים – ִייָרֶׁשּנּו ָא ִביו.
ירושת הבכור (להלן ו,ב-ג) ,וההדרכה
ְו ֵאין ָה ֵאם יֹוֶרֶׁשת ֶאת ָּב ֶני ָה; ְו ָד ָבר ֶזה ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלה .גְ 1ו ָכל
'מצוה לקיים את דברי המת' (בשחרור
ַהּקֹו ֵדם ַּבַּנ ֲח ָלה – יֹו ְצ ֵאי ְיֵרכֹו קֹו ְד ִמין.
שפחה – זכייה ומתנה ד,ה .זיכה המת מתנה על
ידי שליח – עבדים ו,ד .וכן כשמצוה לשייר נכסים גְ 2ל ִפי ָכְךִ ,מי ֶׁשֵּמתֵּ ,בין ִאיׁש ֵּבין ִאּ ָׁשהִ :אם ִהִּני ַח ֵּבן – יֹוֵרׁש
לקטן – להלן י,ו; י,ח) היא חובה המוטלת על ַהּכֹל; ֹלא ִנ ְמ ָצא לֹו ֵּבן ָּבעֹו ָלם – ְמ ַע ְּי ִנין ַעל ַזְרעֹו ֶׁשַּלֵּבןִ :אם
היורשים ,ואין בכוחה להעניק למוריש
סמכות לעקור את ירושת יורשיו .אך ִנ ְמ ָצא ַלֵּבן ֶז ַרעֵּ ,בין ְז ָכִרים ֵּבין ְנ ֵקבֹותֲ ,א ִפּלּו ַּבת ַּבת ַּבת ְּבנֹו,
מצוה עליהם לשמוע לדבריו ולטפל ַעד סֹוף ָהעֹו ָלם – ִהיא ִּתיַרׁש ֶאת ַהּכֹל; ֹלא ִנ ְמ ָצא לֹו ֶז ַרע ֵּבן
– חֹו ְזִרין ֵא ֶצל ַהַּבת.
בנכסיו כפי שביקש .לאור האמור ,יש גָ 3ה ְי ָתה לֹו ַּבת – ִּתיַרׁש ֶאת ַהּ ֹכל; ֹלא ִנ ְמ ֵצאת לֹו ַּבת ָּבעֹו ָלם
להבין כי לצוואה כפי שהיא נעשית
– ְמ ַע ְּי ִנין ַעל ֶז ַרע ַהַּבתִ :אם ִנ ְמ ָצא ָלּה ֶז ַרעֵּ ,בין ְז ָכ ִרים ֵּבין בימינו אין תוקף הלכתי מחייב ,אם היא
ְנ ֵקבֹותַ ,עד סֹוף ָהעֹו ָלם – הּוא ִיי ַרׁש ַהּ ֹכל; ֹלא ִנ ְמ ָצא לֹו ֶז ַרע עוקרת את הירושה מהיורשים לחלוטין
או משנה את ירושת הבכור .ואם האדם
רוצה לחלק את נכסיו בדרך אחרת ממה ַּבת – חֹו ֶז ֶרת ַה ְּיֻרּ ָׁשה ְל ָא ִביו.
שנאמר במקרא ,ואפילו בצוואה ,הוא גִ 4אם ֹלא ָה ָיה ָא ִביו ַק ָּים – ְמ ַע ְּי ִנין ַעל ֶז ַרע ָה ָאבֶׁ ,ש ֵהם ֲא ֵחי
רשאי לתת אותם במתנה כל זמן שהוא
חי ,אפילו למי שאינו ראוי לירש אותו ַהֵּמתִ :נ ְמ ָצא לֹו ָאח אֹו ֶז ַרע ָאח – יֹוֵרׁש ַהּכֹל; ְו ִאם ָלאו –
מדין תורה .שטר צוואה כשר מצורף חֹו ְזִרין ֵא ֶצל ָה ָאחֹות; ִנ ְמ ֵצאת לֹו ָאחֹות אֹו ַזְר ָעּה – ִייְרׁשּו
ַהּ ֹכל; ְו ִאם ֹלא ִנ ְמ ָצא לֹו ֶז ַרע ַא ִחים – הֹו ִאיל ְו ֵאין ָל ָאב ֶז ַרע ,כנספח לביאורנו.
ב ֵאין ַלְּנ ֵק ָבה ִעם ַה ָּז ָכר ְיֻרּ ָׁשה – אם יש
ַּת ֲחזֹר ַה ְּיֻרּ ָׁשה ַל ֲא ִבי ָה ָאב.
למוריש צאצאים זכרים בחיים ,שנאמר:
"איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז,ח) ,משמע שהבן קודם לבת לעניין הירושה (לטעם העדפת
הבן ,ראה להלן ו)ָּ .ב ִנים – זכרים או נקבותְ .ו ָד ָבר ֶזה – נראה שהדברים אמורים בשלושת הדינים הנזכרים בהלכה זו (י').
ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלה – כפי הפירוש שנתקבל במסורת שבעל פה איש מפי איש עד משה רבנו (ק') .ג 1יֹו ְצ ֵאי ְיֵרכֹו – צאצאיו,
כפי שיתבאר להלן.
גָּ 2בעֹו ָלם – בחייםְ .מ ַע ְּי ִנין ַעל ַזְרעֹו – בודקים אם יש לו צאצאים .סֹוף ָהעֹו ָלם – אחר הרבה דורות.
גֶ 4ז ַרע ָאח – בין זכרים בין נקבות.
