Page 751 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 751
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ב-ג 729
ֶׁש ִאם ָא ְמ ָרה ' ֶזה ָי ָצא ִראׁשֹון'ֶ ,נ ֱא ֶמ ֶנתְ .ו ִאּמֹו – ָּכל ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי שלא יצאה המיילדת החוצה (י')ָּ .כל
ִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ַהֵּל ָדה – כשעדיין לא נימול,
אם ילדה האם תאומים או שלישייה, ַהֵּל ָדהֶ ,נ ֱא ֶמ ֶנת לֹו ַמר ' ֶזה הּוא ַהְּבכֹור'ְ .ו ָא ִביו – ְלעֹו ָלםֲ .א ִפּלּו
היא משתדלת לתת את דעתה מי הוא ָא ַמר ָה ָאב ַעל ִמי ֶׁשֹּלא ֻה ְח ַזק ְּבנֹו ְּכ ָלל ' ֶזה הּוא ְּב ִניּ ,ו ְבכֹוִרי
הבכור ,כדי שימולו אותו ראשון (המאירי הּוא' – ֶנ ֱא ָמןְ .ו ֵכן ִאם ָא ַמר ַעל ַהֻּמ ְח ָזק ָלנּו ֶׁשהּוא ְּבכֹורֹו ' ֵאינֹו
קידושין עד,א)ֲ .א ִפּלּו ָא ַמר ָה ָאב – נאמנות ְּבכֹור' – ֶנ ֱא ָמן.
האב מקורה בגזרת הכתוב" :שנאמר:
'כי את הבכור בן השנואה יכיר' (דברים טו ָה ָאב ֶׁשִּנְׁש ַּת ֵּתק – ּבֹו ְד ִקין אֹותֹו ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשּבֹו ְד ִקין ְל ִגִּטין:
ִאם ָר ַמז אֹו ָּכ ַתב ֶׁש ֶּזה ְּבנֹו ְּבכֹורֹו – ֲה ֵרי ֶזה נֹו ֵטל ִּפי ְׁש ַנ ִים .כא,יז) – יכירנו לאחרים" (איסורי ביאה
טו,טו)ֻ .ה ְח ַזק – היה ידוע ומפורסם.
טז ֵה ִעידּו ֵע ִדים ֶׁש ֵהם ָׁש ְמעּו ָא ִביו ֶׁשָּל ֶזה אֹו ֵמר ְּד ָבִרים ָּכְך
טו ֶׁשִּנְׁש ַּת ֵּתק – ניטל כוח דיבורו ,ואי
ְו ָכְךֶׁ ,ש ֲהֵרי אֹו ָתן ַה ְּד ָבִרים ִיָּו ַדע ִמְּכ ָל ָלן ֶׁש ֶּזה ְּבנֹו ְּבכֹורֹו – ֲהֵרי
אפשר לברר מיהו בנו הבכור לעניין
ֶזה נֹו ֵטל ִּפי ְׁש ַנ ִיםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָא ַמר ָה ָאב ְּב ֵפרּוׁש ' ֶזה ְּב ִני ירושהְּ .כ ֶדֶרְך ֶׁשּבֹו ְד ִקין – כמו שבודקים
את שפיותוְ .ל ִגִּטין – כשרוצים לדעת
אם הוא מסכים שיכתבו גט בשמו ,יש ְּבכֹו ִרי'.
יז ָׁש ְמעּו ִמן ָה ָאב ֶׁש ָא ַמר ' ֶזה ְּב ִני ְּבכֹור' – ֵאינֹו נֹו ֵטל ְּב ֵעדּות לשאול אותו שאלות זהות לסירוגין
(בהפסקות) ולברר אם תשובותיו
עקיבות (ראה :גירושין ב,טז; פה"מ מגילה ב,ב; זֹו ִּפי ְׁש ַנ ִיםֶׁ ,שָּמא ְּבכֹור ְל ִאּמֹו הּואְ ,ו ָל ֶזה ִנ ְתַּכֵּון ָה ָאבַ ,עד
ֶׁשּיֹא ַמר 'ְּב ִני ְּבכֹוִרי'.
רש"י גטין ע,ב).
טז אֹו ֵמר ְּד ָבִרים ָּכְך ְו ָכְך וכו' – שח עם חברו ומזכיר במהלך השיחה פרטים על בנו.
א ֶׁשֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי ֶאת ַהְּב ֹכר ֶּבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי
ג
ַיִּכיר ָל ֶתת לֹו ִּפי ְׁש ַנ ִים ְּב ֹכל ֲאֶׁשר ִיָּמ ֵצא לֹו,
הנכסים שנוטל מהם פי שניים
ִּכי הּוא ֵראִׁשית אֹנֹו לֹו ִמְׁשַּפט ַהְּבכָֹרה".
ְּכ ֶא ָחד – בשווהִ .מ ְלָוה – הלוואה ירושת הבכור פי שניים במוחזק
שנתן לאחריםִ .מ ְלָוהְ ...ס ִפי ָנה ַּב ָּים –
בדוגמאות אלו אמנם הנכסים בחזקת א ֵאין ַהְּבכֹור נֹו ֵטל ִּפי ְׁש ַנ ִים ַּבְּנ ָכ ִסים ָהְראּו ִיין ָלבֹוא ְל ַא ַחר
אביהם ,אך אינם בפועל ברשותו ,ואין
ִמי ַתת ָא ִביו ֶאָּלא ַּבְּנ ָכ ִסים ַהֻּמ ְח ָז ִקין ְל ָא ִביו ֶׁשָּבאּו ִלְרׁשּותֹו,
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְּ" :ב ֹכל ֲאֶׁשר ִיָּמ ֵצא לֹו" (דברים כא,יז)ֵּ .כי ַצד? ֶא ָחד ודאות שיגיעו לידו (י').
ִמּמֹו ִריֵׁשי ָא ִביו ֶׁשֵּמת ְל ַא ַחר ִמי ַתת ָא ִביו – ַהְּבכֹור ְו ַהָּפׁשּוט ב ֻמְׂשֶּכֶרת אֹו ֻמ ְחֶּכֶרת – בשכירות,
הבעלים מקבל תשלום כספי קבוע,
ואילו בחכירה הוא מקבל חלק קבוע יֹוְרִׁשין ְּכ ֶא ָחדְ .ו ֵכן ִאם ָה ְי ָתה ְל ָא ִביו ִמ ְלָוה ,אֹו ָה ְי ָתה לֹו
מן ההכנסות מן הנכס (מעשר ו,יג; שכירות ְס ִפי ָנה ַּב ָּים – יֹוְרִׁשין אֹו ָתּה ַהְּבכֹור ְו ַהָּפׁשּוט ְּכ ֶא ָחד.
ח,א)ֲ .א ָפר – שדות ומרחבים מחוץ לעיר ב ִהִּני ַח ָל ֶהן ֲא ִבי ֶהן ָּפָרה ֻמְׂשֶּכֶרת אֹו ֻמ ְחֶּכֶרת אֹו ֶׁש ָה ְי ָתה רֹו ָעה
(ר' תנחום; ע"פ פה"מ ביצה ה,ו – ק')ְ .ו ָי ְל ָדה ָּב ֲא ָפרְ ,ו ָי ְל ָדה – ַהְּבכֹור נֹו ֵטל ָּבּה ּו ִבְו ָל ָדּה ִּפי ְׁש ַנ ִים .ג ָׁש ַחט
– כאן השבח נוצר באופן טבעי ,ולכן
הוא נחשב כאילו הוחזק בידי אביהם ֶא ָחד ִמַּמָּכֵרי ָא ִביו ְּב ֵה ָמה ְו ַא ַחר ָּכְך ֵמת ָא ִביו – נֹו ֵטל ִּפי ְׁש ַנ ִים
(רשב"ם ב"ב קכג,ב; וראה בהלכה ד)ָׁ .ש ַחטג
ַּבַּמ ָּתנֹות ֶׁשְּלאֹו ָתּה ַהְּב ֵה ָמה.
ֶא ָחד ִמַּמָּכֵרי ָא ִביו – הבעלים של בהמה
שנשחטה חייב לתת לכהן את הזרוע והלחיים והקיבה ,והם הנקראים 'מתנות כהונה' (ראה :דברים יח,ג; ביכורים ט,א) .ומדובר
כאן בשהאב כהן וה ַמ ָּכר היה רגיל להעניק לו את מתנות הכהונה שהוא חייב בהן .נֹו ֵטל ִּפי ְׁש ַנ ִים – אף על פי שלא
הגיעו המתנות לידי אביו בחייו ,כיוון ש"מתנות שלא הורמו [=הופרשו] – הרי הן כמי שהורמו" (אישות ה,ו) ,ונמצא
שזכה בהן האב משעת השחיטה ,וממילא בנו בכורו יורשו פי שניים (מ"מ).
