Page 755 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 755
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ד 733
ה ֵאין קֹוִרין ָל ֶהן וכו' – שנהגו לכנות ייחוס בחזקת עבדים
בני אדם בתואר הכבוד 'אבא' בדומה ה ָה ֲע ָב ִדים ְו ַהּ ְׁש ָפחֹות – ֵאין קֹוִרין ָל ֶהן ' ַאָּבא ְּפלֹו ִני' ְוֹלא
לתואר 'מר' בימינו (רש"י ברכות טז,ב).
ָיבֹואַּ ...ת ָּק ָלה – ייגרם מכשול (פה"מ ' ִאָּמא ְּפלֹו ִנית'ֶׁ ,שֹּלא ָיבֹוא ִמן ַה ָּד ָבר ַּת ָּק ָלהְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֶזה ַהֵּבן
ִנ ְפָּגםְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָהיּו ָה ֲע ָב ִדים ְו ַהּ ְׁש ָפחֹות ֲחׁשּו ִבין ְּביֹו ֵתר ְו ֵיׁש ברכות ד,ב) ,שיש לחשוש שמא יחשבו
שהוא בנו של העבד הגוי ,ונמצא ייחוסו
של ֶזה ַהֵּבן ִנ ְפָּגם – שנעשים נישואיו ָל ֶהן קֹולַ ,ו ֲהֵרי ָּכל ַה ָּק ָהל ַמִּכיִרין אֹו ָתן ְו ֶאת ְּב ֵני ֲאדֹו ֵני ֶהםְּ ,כגֹון
מוגבלים וינושל מן הירושהְ .ו ֵיׁש ָל ֶהן ַע ְב ֵדי ַהָּנִׂשיא – ֲהֵרי ֵאּלּו ֻמ ָּתִרין ִל ְקרֹות ָל ֶהן ' ַאָּבא' ְו' ִאָּמא'.
קֹול – דבר היותם עבדים חשובים גלוי וִ 1מי ֶׁש ָה ְי ָתה לֹו ִׁש ְפ ָחה ְוהֹו ִליד ִמֶּמָּנה ֵּבןְ ,ו ָה ָיה נֹו ֵהג ּבֹו
ומפורסם.
ִמ ְנ ַהג ָּב ִנים ,אֹו ֶׁש ָא ַמר 'ְּב ִני הּואּ ,ו ְמֻׁש ְחֶרֶרת ִהיא ִאּמֹו'ִ :אם
וְ 1והֹו ִליד ִמֶּמָּנה ֵּבן – והרי דינו כאמו ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים הּוא ,אֹו ָא ָדם ָּכֵׁשר ֶׁש ֻה ְח ַזק ְּב ִד ְקּדּו ֵקי ִמ ְצוֹות
להיות עבד (עבדים ט,א .לפרטן של דברים ,ראה
לעיל א,ז)ִ .מ ְנ ַהג ָּב ִנים – שמתייחס אליו – ֲהֵרי ֶזה ִייָרֶׁשּנּו; ְו ַאף ַעל ִּפי ֵכן ֵאינֹו נֹוֵׂשא ַּבת ִיְׂשָר ֵאלַ ,עד
ומטפל בו כשם שמתייחס כל אדם לבנו. ֶׁש ָּי ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשִּנְׁש ַּת ְחְרָרה ִאּמֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ָי ְל ָדהֶׁ ,ש ֲהֵרי ֻה ְח ְז ָקה
ומכיוון שהוא תלמיד חכמים ונוהג בו
כבן ,מניחים שלא בעל אותה כשהייתה ִׁש ְפ ָחה ְּב ָפ ֵנינּו.
שפחהְ .מֻׁש ְחֶרֶרת – שפחה גויה וְ 2ו ִאם ִמּ ְׁש ָאר ַה ֶה ְדיֹוטֹות הּואְ ,ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם ָה ָיה ִמן
שנטבלה לעבדות ונשתחררה ,טובלת,
ַהַּמ ְפ ִקי ִרין ַע ְצ ָמן ְל ָכְך – ֲה ֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ֶע ֶבד ְל ָכל ָּד ָברְ ,ו ֶא ָחיו ודינה כגר צדק לכל דבר (איסורי ביאה יב,יז;
יג,יב)ַּ .ת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים – כן הוא הצירוף
בכל מקום בחיבורי הרמב"ם ,והוא מצוי ֵמ ָא ִביו מֹו ְכִרין אֹותֹוְ .ו ִאם ֵאין ְל ָא ִביו חּוץ ִמֶּמּנּו – ֵאֶׁשת ָא ִביו
בכתבי יד של ספרות חז"ל ,והדגש בו ִמ ְת ַיֶּב ֶמתְ .ו ֶזה הּוא ַה ִּדין ֶׁש ֵּי ָר ֶאה ִלי ֶׁשהּוא הֹו ֵלְך ַעל ִעְּקֵרי
ַה ַּקָּב ָלהְ .ו ֵיׁש ִמי ֶׁשֹּלא ִחֵּלק ֵּבין ְּכֵׁש ִרים ִלְׁש ָאר ָה ָעם ְל ִע ְנ ָין הוא על החכמים שלמד מהם ועל מסורת
התורה' .תלמיד חכם' שבדפוסים הוא
תוצאה של הבנה משובשת של הצירוף ֶׁשֹּלא ִי ְמְּכרּו אֹותֹו ֶא ָחיו ִּב ְל ַבדְ ,ו ֵיׁש ִמי ֶׁשהֹוָרה ֶׁש ֲא ִפּלּו ְל ָיְרׁשֹו
המקורי ,המדגישה דווקא את חכמת ֹלא ַנ ֲחֹלק ְּב ִיְׂשָר ֵאלְ .ו ֵאין ָראּוי ִל ְסמְֹך ַעל ָּד ָבר ֶזה.
התלמידֵ .אינֹו נֹוֵׂשא ַּבת ִיְׂשָר ֵאל – ירושה בחזקת קרבה
אף על פי שאביו נאמן להעיד עליו
שהוא יורשו ,אין הדבר מועיל לעניין ז ָּכל ַהּיֹוְרִׁשין יֹוְרִׁשין ַּב ֲח ָז ָקהֵּ .כי ַצד? ֵע ִדים ֶׁש ֵה ִעידּו ֶׁש ֶּזה
ֻמ ְח ָזק ָלנּו ֶׁשהּוא ְּבנֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִני אֹו ָא ִחיו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנן היוחסין ,מפני שהוחזקה שפחה בפנינו.
ורק לעניין ממון הוא נאמן ,שהרי הוא
רשאי לתת את ממונו במתנה לכל מי ֵע ֵדי ִיחּוסְ ,וֹלא ָי ְדעּו ֲא ִמ ַּתת ִיחּו ִסיןֲ ,הֵרי ֵאּלּו יֹוְרִׁשין ְּב ֵעדּות
זֹו.
שלבו חפץ.
וֶ 2ה ְדיֹוטֹות – מי שאינם תלמידי
חכמים או שאינם מדקדקים במצוותַ .הַּמ ְפ ִקיִרין ַע ְצ ָמן ְל ָכְך – לשכב עם הגויה ,אף על פי שמדובר באיסור חמור
(איסורי ביאה יב,יג-יד)ֲ .ה ֵרי ֶזה – בן השפחה .מֹו ְכ ִרין אֹותֹו – כשאר עבדיםְ .ו ִאם ֵאין ְל ָא ִביו בן חּוץ ִמֶּמּנּו ֵאֶׁשת ָא ִביו
ִמ ְת ַיֶּב ֶמת – "שזרע הבא מן השפחה – עבדים; והבא מן הגויה – גויים ,וכאילו אינם" (ייבום וחליצה א,ד) ,והרי אדם שמת
ואין לו בן ,מצוה מן התורה שייבם אחיו את אשתוִ .עְּקֵרי ַה ַּקָּב ָלה – עקרונות המסורת המקובלת של התורה שבעל פה.
ְו ֵיׁש ִמי – לדעת כמה מן הגאונים ,שמחילים כאן את הכלל "חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" ,וחוששים
שמא שחרר את שפחתו ,ונמצא בנו כשר .אבל הרמב"ם חולק עליהם ומצמצם את החזקה לישראל הכשרים או באשתו
של כל אחד ,אך ודאי שלא במופקרים ובמי שמוחזקת לגויה (לפרטן של דברים ,ראה :גירושין י,יט; אישות ז,כג).
ז ֶׁש ֵאי ָנן ֵע ֵדי ִיחּוס – שאינם יכולים להעיד בוודאות שהוא בנו אלא מעידים שמקובל בציבור שהוא "בנו של
פלוני".
