Page 755 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 755

‫םיטפשמ רפס‪      ‬נחלות הלכות‪      ‬פרק ד ‪	733‬‬                                                                                               ‫	‬

‫ה   ֵאין קֹוִרין ָל ֶהן וכו' – שנהגו לכנות‬      ‫ייחוס בחזקת עבדים‬

‫בני אדם בתואר הכבוד 'אבא' בדומה‬                 ‫ה   ָה ֲע ָב ִדים ְו ַהּ ְׁש ָפחֹות – ֵאין קֹוִרין ָל ֶהן ' ַאָּבא ְּפלֹו ִני' ְוֹלא‬
‫לתואר 'מר' בימינו (רש"י ברכות טז‪,‬ב)‪.‬‬
‫ָיבֹוא‪ַּ ...‬ת ָּק ָלה – ייגרם מכשול (פה"מ‬       ‫' ִאָּמא ְּפלֹו ִנית'‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָיבֹוא ִמן ַה ָּד ָבר ַּת ָּק ָלה‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא ֶזה ַהֵּבן‬

‫ִנ ְפָּגם‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָהיּו ָה ֲע ָב ִדים ְו ַהּ ְׁש ָפחֹות ֲחׁשּו ִבין ְּביֹו ֵתר ְו ֵיׁש ברכות ד‪,‬ב)‪ ,‬שיש לחשוש שמא יחשבו‬
‫שהוא בנו של העבד הגוי‪ ,‬ונמצא ייחוסו‬
‫של ֶזה ַהֵּבן ִנ ְפָּגם – שנעשים נישואיו‬        ‫ָל ֶהן קֹול‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ָּכל ַה ָּק ָהל ַמִּכיִרין אֹו ָתן ְו ֶאת ְּב ֵני ֲאדֹו ֵני ֶהם‪ְּ ,‬כגֹון‬
‫מוגבלים וינושל מן הירושה‪ְ .‬ו ֵיׁש ָל ֶהן‬         ‫ַע ְב ֵדי ַהָּנִׂשיא – ֲהֵרי ֵאּלּו ֻמ ָּתִרין ִל ְקרֹות ָל ֶהן ' ַאָּבא' ְו' ִאָּמא'‪.‬‬

‫קֹול – דבר היותם עבדים חשובים גלוי‬              ‫ו‪ִ   1‬מי ֶׁש ָה ְי ָתה לֹו ִׁש ְפ ָחה ְוהֹו ִליד ִמֶּמָּנה ֵּבן‪ְ ,‬ו ָה ָיה נֹו ֵהג ּבֹו‬
                          ‫ומפורסם‪.‬‬
                                                ‫ִמ ְנ ַהג ָּב ִנים‪ ,‬אֹו ֶׁש ָא ַמר 'ְּב ִני הּוא‪ּ ,‬ו ְמֻׁש ְחֶרֶרת ִהיא ִאּמֹו'‪ִ :‬אם‬
‫ו‪ְ  1‬והֹו ִליד ִמֶּמָּנה ֵּבן – והרי דינו כאמו‬  ‫ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים הּוא‪ ,‬אֹו ָא ָדם ָּכֵׁשר ֶׁש ֻה ְח ַזק ְּב ִד ְקּדּו ֵקי ִמ ְצוֹות‬

‫להיות עבד (עבדים ט‪,‬א‪ .‬לפרטן של דברים‪ ,‬ראה‬

‫לעיל א‪,‬ז)‪ִ .‬מ ְנ ַהג ָּב ִנים – שמתייחס אליו‬    ‫– ֲהֵרי ֶזה ִייָרֶׁשּנּו; ְו ַאף ַעל ִּפי ֵכן ֵאינֹו נֹוֵׂשא ַּבת ִיְׂשָר ֵאל‪ַ ,‬עד‬
‫ומטפל בו כשם שמתייחס כל אדם לבנו‪.‬‬               ‫ֶׁש ָּי ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשִּנְׁש ַּת ְחְרָרה ִאּמֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ָי ְל ָדה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֻה ְח ְז ָקה‬
‫ומכיוון שהוא תלמיד חכמים ונוהג בו‬
‫כבן‪ ,‬מניחים שלא בעל אותה כשהייתה‬                                                        ‫ִׁש ְפ ָחה ְּב ָפ ֵנינּו‪.‬‬

‫שפחה‪ְ .‬מֻׁש ְחֶרֶרת – שפחה גויה‬                 ‫ו‪ְ  2‬ו ִאם ִמּ ְׁש ָאר ַה ֶה ְדיֹוטֹות הּוא‪ְ ,‬ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם ָה ָיה ִמן‬
‫שנטבלה לעבדות ונשתחררה‪ ,‬טובלת‪,‬‬
‫ַהַּמ ְפ ִקי ִרין ַע ְצ ָמן ְל ָכְך – ֲה ֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ֶע ֶבד ְל ָכל ָּד ָבר‪ְ ,‬ו ֶא ָחיו ודינה כגר צדק לכל דבר (איסורי ביאה יב‪,‬יז;‬
‫יג‪,‬יב)‪ַּ .‬ת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים – כן הוא הצירוף‬
‫בכל מקום בחיבורי הרמב"ם‪ ,‬והוא מצוי‬              ‫ֵמ ָא ִביו מֹו ְכִרין אֹותֹו‪ְ .‬ו ִאם ֵאין ְל ָא ִביו חּוץ ִמֶּמּנּו – ֵאֶׁשת ָא ִביו‬
‫בכתבי יד של ספרות חז"ל‪ ,‬והדגש בו‬                ‫ִמ ְת ַיֶּב ֶמת‪ְ .‬ו ֶזה הּוא ַה ִּדין ֶׁש ֵּי ָר ֶאה ִלי ֶׁשהּוא הֹו ֵלְך ַעל ִעְּקֵרי‬

‫ַה ַּקָּב ָלה‪ְ .‬ו ֵיׁש ִמי ֶׁשֹּלא ִחֵּלק ֵּבין ְּכֵׁש ִרים ִלְׁש ָאר ָה ָעם ְל ִע ְנ ָין הוא על החכמים שלמד מהם ועל מסורת‬
‫התורה‪' .‬תלמיד חכם' שבדפוסים הוא‬
‫תוצאה של הבנה משובשת של הצירוף‬                  ‫ֶׁשֹּלא ִי ְמְּכרּו אֹותֹו ֶא ָחיו ִּב ְל ַבד‪ְ ,‬ו ֵיׁש ִמי ֶׁשהֹוָרה ֶׁש ֲא ִפּלּו ְל ָיְרׁשֹו‬
‫המקורי‪ ,‬המדגישה דווקא את חכמת‬                             ‫ֹלא ַנ ֲחֹלק ְּב ִיְׂשָר ֵאל‪ְ .‬ו ֵאין ָראּוי ִל ְסמְֹך ַעל ָּד ָבר ֶזה‪.‬‬

‫התלמיד‪ֵ .‬אינֹו נֹוֵׂשא ַּבת ִיְׂשָר ֵאל –‬                                                               ‫ירושה בחזקת קרבה‬
‫אף על פי שאביו נאמן להעיד עליו‬
‫שהוא יורשו‪ ,‬אין הדבר מועיל לעניין‬               ‫ז  ָּכל ַהּיֹוְרִׁשין יֹוְרִׁשין ַּב ֲח ָז ָקה‪ֵּ .‬כי ַצד? ֵע ִדים ֶׁש ֵה ִעידּו ֶׁש ֶּזה‬

‫ֻמ ְח ָזק ָלנּו ֶׁשהּוא ְּבנֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִני אֹו ָא ִחיו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנן היוחסין‪ ,‬מפני שהוחזקה שפחה בפנינו‪.‬‬
‫ורק לעניין ממון הוא נאמן‪ ,‬שהרי הוא‬
‫רשאי לתת את ממונו במתנה לכל מי‬                  ‫ֵע ֵדי ִיחּוס‪ְ ,‬וֹלא ָי ְדעּו ֲא ִמ ַּתת ִיחּו ִסין‪ֲ ,‬הֵרי ֵאּלּו יֹוְרִׁשין ְּב ֵעדּות‬
                                                                                                  ‫זֹו‪.‬‬
                        ‫שלבו חפץ‪.‬‬

‫ו‪ֶ   2‬ה ְדיֹוטֹות – מי שאינם תלמידי‬

‫חכמים או שאינם מדקדקים במצוות‪ַ .‬הַּמ ְפ ִקיִרין ַע ְצ ָמן ְל ָכְך – לשכב עם הגויה‪ ,‬אף על פי שמדובר באיסור חמור‬

‫(איסורי ביאה יב‪,‬יג‪-‬יד)‪ֲ .‬ה ֵרי ֶזה – בן השפחה‪ .‬מֹו ְכ ִרין אֹותֹו – כשאר עבדים‪ְ .‬ו ִאם ֵאין ְל ָא ִביו בן חּוץ ִמֶּמּנּו ֵאֶׁשת ָא ִביו‬

‫ִמ ְת ַיֶּב ֶמת – "שזרע הבא מן השפחה – עבדים; והבא מן הגויה – גויים‪ ,‬וכאילו אינם" (ייבום וחליצה א‪,‬ד)‪ ,‬והרי אדם שמת‬

‫ואין לו בן‪ ,‬מצוה מן התורה שייבם אחיו את אשתו‪ִ .‬עְּקֵרי ַה ַּקָּב ָלה – עקרונות המסורת המקובלת של התורה שבעל פה‪.‬‬

‫ְו ֵיׁש ִמי – לדעת כמה מן הגאונים‪ ,‬שמחילים כאן את הכלל "חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות"‪ ,‬וחוששים‬

‫שמא שחרר את שפחתו‪ ,‬ונמצא בנו כשר‪ .‬אבל הרמב"ם חולק עליהם ומצמצם את החזקה לישראל הכשרים או באשתו‬

‫של כל אחד‪ ,‬אך ודאי שלא במופקרים ובמי שמוחזקת לגויה (לפרטן של דברים‪ ,‬ראה‪ :‬גירושין י‪,‬יט; אישות ז‪,‬כג)‪.‬‬

‫ז  ֶׁש ֵאי ָנן ֵע ֵדי ִיחּוס – שאינם יכולים להעיד בוודאות שהוא בנו אלא מעידים שמקובל בציבור שהוא "בנו של‬

                                                ‫פלוני"‪.‬‬
   750   751   752   753   754   755   756   757   758   759   760