Page 759 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 759
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ה-ו 737
וָ 2נ ַפל ַהַּב ִית ָע ָליו ְו ַעל ִאּמֹו – הלכה זו וֲ 2א ָבל ִאם ָנ ַפל ַהַּב ִית ָע ָליו ְו ַעל ִאּמֹו – ַמ ֲע ִמי ִדין ֶאת ִנ ְכ ֵסי
עוסקת במי שיש לה בן יחיד שמת ואין ָה ֵאם ְּב ֶח ְז ַקת יֹוְרֵׁשי ָה ֵאםֶׁ ,ש ֵהם יֹוְרִׁשין ַו ָּד ִאיןֲ .א ָבל יֹוְרֵׁשי
ַהֵּבן – ָס ֵפק ֵהםֶׁ ,ש ִאם ֵמת ַהֵּבן ְּת ִחָּלהֵ ,אין ְל ֶא ָחיו ֵמ ָא ִביו
לו בן ,ונמצא שיש רק שני סוגי יורשים:
ְּב ִנ ְכ ֵסי ִאּמֹו ְּכלּוםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל א,יג).
יֹוְרֵׁשי ָה ֵאם – כגון משפחת בית אביה;
יֹוְרֵׁשי ַהֵּבן – כגון אחיו מאביו בלבד.
ִנ ְכ ֵסי ָה ֵאם ְּב ֶח ְז ַקת יֹוְרֵׁשי ָה ֵאם – נכסי זָ 1נ ַפל ַהַּב ִית ָע ָליו ְו ַעל ֶּבן ִּבּתֹוִ :אם ָה ָאב ֵמת ְּת ִחָּלה – ֶּבן
האם לפני שנולד הבן שייכים עקרונית
ליורשיה ,וכך גם אילו היה לה בן ומת ִּבּתֹו ִייָרֶׁשּנּוְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו ַהְּנ ָכ ִסים ֶׁשְּליֹוְרֵׁשי ַהֵּבן; ְו ִאם ֶּבן ִּבּתֹו
לפניה בלא להותיר צאצאים .נמצא ֵמת ְּת ִחָּלה – ֵאין ַהֵּבן יֹוֵרׁש ֶאת ִאּמֹו ַּב ֶּק ֶבר ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (שם),
שההנחה המשפטית היסודית (החזקה) ְו ִנ ְמ ְצאּו ַהְּנ ָכ ִסים ֶׁשְּליֹוְרֵׁשי ָה ָאבְ .ל ִפי ָכְך ַי ְח ְלקּו יֹוְרֵׁשי ָה ָאב
היא שהזכות לירש את הנכסים היא של
יורשי האם ,והיא מופקעת מיורשי ה ֵאם ִעם יֹוְרֵׁשי ֶּבן ַהַּבת.
כשיש לבן צאצאים או כשמתה לפני זְ 2ו ֵכן ִאם ִנְׁשָּבה ָה ָאב ּו ֵמת ֶּבן ִּבּתֹו ַּבְּמ ִדי ָנה ,אֹו ֶׁשִּנְׁשָּבה
בנה והורישה לו את נכסיה .הדין היסודי
ַהֵּבן ּו ֵמת ֲא ִבי ִאּמֹו ַּבְּמ ִדי ָנה – ַי ְח ְלקּו יֹו ְרֵׁשי ָה ָאב ִעם יֹו ְרֵׁשי הוא להעמיד את הדבר על חזקתו כל זמן
שלא התבררה אפשרות אחרת בוודאות,
"שהעניין יגיע ללא סוף אם נלך אחר ֶּבן ַהַּבת.
האפשרויות" (פה"מ נזירות ט,ב; אישות טו,ט; ח ָנ ַפל ַהַּב ִית ָע ָליו ְו ַעל ָא ִביו אֹו ְׁש ָאר מֹוִריָׁשיוְ ,ו ָה ְי ָתה ָע ָליו
ייבום וחליצה ג,יז; מקוות ב,כג; ראה י').
ְּכ ֻתַּבת ִאּ ָׁשה ּו ַב ֲע ֵלי חֹוב ,יֹוְרֵׁשי ָה ָאב אֹו ְמִרין ' ַהֵּבן ֵמת ְּת ִחָּלה
זָ 1ע ָליו ְו ַעל ֶּבן ִּבּתֹו – ואין לו בןִ .אם ְוֹלא ִהִּני ַח ְּכלּוםְ ,ו ָא ַבד ַהחֹוב'ּ ,ו ַב ֲע ֵלי חֹובֹות אֹו ְמִרים ' ָה ָאב
ָה ָאב – הסב.
ֵמת ְּת ִחָּלהְ ,ו ָז ָכה ַהֵּבן ִּבי ֻרּ ָׁשתֹוְ ,ו ֵיׁש ָלנּו ִל ְגּבֹות ֵמ ֶח ְלקֹו' – ֲה ֵרי זִ 2נְׁשָּבה ָה ָאב – ומת ,ואין ידוע מתי
מתְ .מ ִדי ָנה – עיר. ַהְּנ ָכ ִסים ְּב ֶח ְז ַקת ַהּיֹוְרִׁשיןְ ,ו ַעל ָה ִאּ ָׁשה ּו ַב ֲע ֵלי חֹובֹות ְל ָה ִביא
ְר ָא ָיה אֹו ֵי ְלכּו ָל ֶהם ְּבֹלא ְּכלּום.
ח ְו ָה ְי ָתה ָע ָליו – שהיו לבן שמת
ט ִּדין ֵאּלּו ֶׁשֵּמתּו ַּת ַחת ַהַּמּפֹ ֶלת אֹו ֶׁשָּט ְבעּו ַּב ָּים אֹו ֶׁשָּנ ְפלּו
בלא צאצאים חובות של ְּכ ֻתַּבת ִאּ ָׁשה
ּו ַב ֲע ֵלי חֹוב ,ולא היה לו נכסים משלו,
פרט למה שהוא יורש מאביו .אילו היה ָל ֵאׁש אֹו ֶׁשֵּמתּו ְּביֹום ֶא ָחדְ ,ו ֶזה ַּבְּמ ִדי ָנה ְו ָה ַא ֵחר ִּב ְמ ִדי ָנה
לבן צאצאים ,הם היו חייבים לפרוע ַא ֶחֶרתִּ ,דין ֶא ָחד הּוא; ֶׁשְּב ָכל ֵאּלּו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ֵאין יֹו ְד ִעין ִמי
את חובות אביהם מנכסיו (מלווה ולווה
הּוא ֶׁשֵּמת ְּת ִחָּלה.
יא,ח)ִ .ל ְגּבֹות ֵמ ֶח ְלקֹו – החלק המגיע
לבן מירושת האבְּ .ב ֶח ְז ַקת ַהּיֹוְרִׁשין –
יורשי האב ,מפני שהם יורשים את נכסי האב בכל מקרה ,בין שהם יורשים ישירות את האב ,כשמת הבן לפני אביו,
ובין שהם יורשים דרך הבן ,כשמת אחרי אביו .נמצא שנכסי האב מוחזקים בידם ,ואין כאן ממון המוטל בספק אלא
הדין לפי הכלל :המוציא מחברו – עליו הראיה.
ט ֵאין יֹו ְד ִעין ִמי הּוא ֶׁשֵּמת ְּת ִחָּלה – ובמקרה שהספק שקול – חולקים (לעיל א .וראה חריג בהלכה ו.)2
א ְלהֹוִריׁש – כשהוא מצֶּוה על חלוקת ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי
ו
נכסיו כירושה שתהיה לאחר מותו ,אבל שינוי מכללי הירושה
מותר לו לתת בחייו מתנה למי שלבו
חפץ (להלן ה)ַ .ל ֲע ֹקר – לנקוט לשון אין לשנות חוקי הירושה
שלילת ירושה מאחד (אך אם השלילה יוצאת
מכלל דבריו ,כבהלכה ב ,2יכול שכיב מרע לשנות). א ֵאין ָא ָדם ָיכֹול ְלהֹוִריׁש ִמי ֶׁש ֵאינֹו ָראּוי ְל ָיְרׁשֹו ְוֹלא ַל ֲעקֹר
ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֶּזה ָממֹון הּוא – והכלל
ַה ְּיֻרּ ָׁשה ִמן ַהּיֹוֵרׁשַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֶּזה ָממֹון הּואְ ,ל ִפי ֶׁשֶּנ ֱא ַמר
