Page 761 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 761
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ו 739
ה ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שהמוריש סמכות במתנה
אינו יכול להוריש למי שאין ראוי לירש ה ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָא ַמר ִּב ְלׁשֹון ְיֻרּ ָׁשהֲ .א ָבל ִאם
אותו או לגרוע מחלק בכורִּ .ב ְלׁשֹון
ְיֻרּ ָׁשה – ואינו יכול לשנות ממה שכתוב ָנ ַתן ַמ ָּת ָנה – ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמיןְ .ל ִפי ָכְךַ ,הְּמ ַחֵּלק ְנ ָכ ָסיו ַעל ִּפיו
בתורהָ .נ ַתן ַמ ָּת ָנה ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמין – שהרי ְל ָב ָניו ְּכֶׁשהּוא ְׁש ִכיב ְמַרעִ ,רָּבה ְל ֶא ָחד ּו ִמ ֵעט ְל ֶא ָחד ְו ִהְׁשָוה
ָל ֶהן ֶאת ַהְּבכֹור – ְּד ָב ָריו ַק ָּי ִמיןְ .ו ִאם ָא ַמר ִמּׁשּום ְי ֻרּ ָׁשה – ֹלא האדם רשאי לתת בחייו מתנה לכל מי
שהוא רוצהַ .הְּמ ַחֵּלק – בתורת מתנה
בלבד .ומעירים המפרשים שהוא חייב ָא ַמר ְּכלּום.
לומר במפורש שהוא נותן בתורת וָּ 1כ ַתבֵּ ,בין ַּב ְּת ִחָּלה ֵּבין ָּב ֶא ְמ ַצע ֵּבין ַּבּסֹוףִ ,מּׁשּום ַמ ָּת ָנה
מתנה ,מפני "שכל לשון מתנה ליורש
הרי היא כלשון ירושה" (ראה ק',י'; זכייה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִה ְזִּכיר ְלׁשֹון ְיֻרּ ָׁשהְּ ,ד ָבָריו ַק ָּי ִמיןֵּ .כי ַצד?
ָא ַמר ' ִּתָּנ ֵתן ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית ִל ְפלֹו ִני ְּב ִני ְו ִיי ָרֶׁשָּנה' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר ומתנה יב,ד; וראה שם יב,ו על לשון מתנה ליורש).
ַעל ִּפיו – בעל פה ,בלא לכתוב שטר.
ְּכֶׁשהּוא ְׁש ִכיב ְמַרע – שדבריו ככתובים ' ִייַרׁש ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית ְו ִתָּנ ֵתן לֹו' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר ' ִייָרֶׁשָּנה ְו ִתָּנ ֵתן לֹו
וכמסורים ,והבריא יכול לתת מתנה ְו ִייָרֶׁשָּנה' – הֹו ִאיל ְו ֵיׁש ָׁשם ְלׁשֹון ַמ ָּת ָנהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ִה ְזִּכיר
מנכסיו רק בכתב. ְלׁשֹון ְיֻרּ ָׁשה ַּב ְּת ִחָּלה ּו ַבּסֹוףְּ ,ד ָבָריו ַק ָּי ִמין.
וָּ 1כ ַתב – בשטר צוואה ,והוא הדין וְ 2ו ֵכן ִאם ָהיּו ָׁשלׁש ָׂשדֹות ִלְׁשלָׁשה יֹוְרִׁשיןְ ,ו ָא ַמר ' ִייַרׁש
באמירה של שכיב מרעְּ .ד ָבָריו ַק ָּי ִמין
ְּפלֹו ִני ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִניתְ ,ו ִתָּנ ֵתן ִל ְפלֹו ִני ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִניתְ ,ו ִייַרׁש – מפני שהוא חשוב כמתנה.
ְּפלֹו ִני ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית' – ָקנּו ְׁש ָלְׁש ָּתןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֶּזה ֶׁש ָא ַמר וְּ 2כ ֵדי ִּדּבּור – משך הזמן שיאמר
התלמיד לרבו" :שלום עליך רבי"
(שבועות ב,יז). לֹו ִּב ְלׁשֹון ְיֻרּ ָׁשה ֵאינֹו ֶזה ֶׁשָּנ ַתן לֹו ֶח ְלקֹו ְּב ַמ ָּת ָנה; ְוהּוא ֶׁשֹּלא
ִיְׁש ֶהה ֵּבין ֲא ִמיָרה ַל ֲא ִמיָרה ְּכ ֵדי ִּדּבּורֲ .א ָבל ִאם ָׁש ָהה – ָצִריְך
ז ֵּכי ַצד יֹא ַמר? – כיצד היא הלשון
ֶׁש ִּי ְה ֶיה ְלׁשֹון ַהַּמ ָּת ָנה ְמעָֹרב ִּבְׁש ָלְׁש ָּתן.
המתוקנת ,המעורבת בשלושתם (כאמור
בסוף ההלכה הקודמת). ז ֵּכי ַצד יֹא ַמר? ִאם ָה ָיה ְלׁשֹון ַהַּמ ָּת ָנה ָּב ֶא ְמ ַצע – 'ְּפלֹו ִני
ח ְיֻרּ ַׁשת ַהַּב ַעלִ ...מ ִּד ְבֵרי ֶהם – ּו ְפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני ִייְרׁשּו ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית ּו ְפלֹו ִנית ּו ְפלֹו ִנית ֶׁשְּנ ַת ִּתים
ראה לעיל א,חֲ .ארּו ָסה – מקודשת.
ָל ֶהם ְּב ַמ ָּת ָנהְ ,ו ִיי ָרׁשּום'ְ .ו ִאם ָה ָיה ְלׁשֹון ַמ ָּת ָנה ַּב ְּת ִחָּלה – ההתקשרות בין איש לאישה נעשית
בשני שלבים .השלב הראשון הוא
הקידושין ,הנקראים גם אירוסין ,ובו יֹא ַמר ' ִּתָּנ ֵתן ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית ּו ְפלֹו ִנית ּו ְפלֹו ִנית ִל ְפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני
האישה נחשבת אשת איש ,אף על פי ּו ְפלֹו ִניְ ,ו ִייָרׁשּום'ְ .ו ִאם ָה ָיה ְלׁשֹון ַמ ָּת ָנה ַּבּסֹוף – יֹא ַמר ' ִייַרׁש
שעדיין היא גרה בבית אביה ואסורה ְּפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית ּו ְפלֹו ִנית ּו ְפלֹו ִנית ֶׁשְּנ ַת ִּתים
לבעלה .השלב השני הוא הנישואין, ָל ֶהם ְּב ַמ ָּת ָנה'.
ובו האישה עוברת לגור בבית בעלה
(אישות א,א-ג; י,א) .בימינו הקידושין תנאי בירושת בני זוג
נעשים צמוד לנישואין ,בזמן החתונה. ח ְיֻרּ ַׁשת ַהַּב ַעל – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ִמ ִּד ְבֵרי ֶהםָ ,עׂשּו ִחּזּוק
ְו ֵאין ַה ְּת ַנאי מֹו ִעיל ָּבּה – אם התנו שלא
יירשנה ,אין התנאי תופס ,מפני שבעלה ְל ִד ְבֵרי ֶהם ְּכֶׁשַּלּתֹוָרהְ ,ו ֵאין ַה ְּת ַנאי מֹו ִעיל ָּבּהֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן
כבר זכה בכךְּ .כֶׁש ִהיא ֲארּו ָסה – בשלב ִה ְת ָנה ִעָּמּה ְּכֶׁש ִהיא ֲארּו ָסהְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ִאיׁשּות
האירוסין אין לבעלה בעלות על נכסיה (יב,ט; כג,ה-ו).
(שם כב,ח)ְּ .כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו – "שהנחלה
[ירושה] הבאה לו לאדם שלא ממשפחתו – מת ֶנה עליה שלא יירשנה קודם שתהיה ראויה לו [לפני שתגיע למעמד
של ניתנת לירושה]" (שם כג,ו).
