Page 760 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 760
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ו 738
הוא" :כל תנאי שבממון – ַק ָּים" (מכירה ְּב ָפ ָרַׁשת ְנ ָחלֹותְ " :ו ָה ְי ָתה ִל ְב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל ְל ֻח ַּקת ִמְׁשָּפט" (במדבר
יג,ד ועוד)ְ .ל ֻח ַּקת ִמְׁשָּפט – החוקים הם
כז,יא) – לֹו ַמר ֶׁש ֻח ָּקה זֹו ֹלא ִּתְׁש ַּתֶּנהְ ,ו ֵאין ַה ְּת ַנאי מֹו ִעיל ָּבּהֵּ .בין "המצוות שאין טעמן גלוי" (מעילה ח,ח,)2
ֶׁשִּצָּוה ְוהּוא ָּבִריא ֵּבין ֶׁשִּצָּוה ְוהּוא ְׁש ִכיב ְמַרעֵּ ,בין ַעל ֶּפה ֵּבין והמשפטים "הן המצוות שטעמן גלוי,
וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה" .וכן ִּב ְכ ָתב – ֵאינֹו מֹו ִעיל.
הוא דין חלוקת הנחלות :אף על פי
שהיא משפט ,יש לה גם היבט של חוק .סמכות שכיב מרע בצוואה
בְ 1ל ִפי ָכְךָ ,האֹו ֵמר ' ִאיׁש ְּפלֹו ִני ְּב ִני ְּבכֹוִרי ֹלא ִיּטֹל ִּפי ְׁש ִכיב ְמַרע – ראה לעיל ביאור ד,א.
ְׁש ַנ ִים'ִ ' ,איׁש ְּפלֹו ִני ְּב ִני ֹלא ִייַרׁש ִעם ֶא ָחיו' – ֹלא ָא ַמר ב 1הלכות ב-ג עוסקות בדיני שכיב
ְּכלּום; ' ִאיׁש ְּפלֹו ִני ִייָרֵׁש ִני' ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ַּבת ,אֹו ֶׁש ָא ַמר
מרע :נישול היורשים (הלכה ב;)1
בלעדיות לאחד היורשים (הלכה ב;)2
העדפת אחד מן היורשים ונישול הבכור 'ִּב ִּתי ִּתי ָרֵׁש ִני' ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵּבן – ֹלא ָא ַמר ְּכלּוםְ .ו ֵכן
(הלכה ג)ְּ .ב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ַּבת – ואין לו
ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. בן ,והרי היא היורשת מן הדין (כלעיל א,ג).
בֲ 2א ָבל ִאם ָהיּו לֹו יֹוְרִׁשין ַרִּביםְּ ,כגֹון ָּב ִנים ַרִּבים אֹו ָּבנֹות ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵּבן – והכלל הוא שאין
הבת יורשת ,אם יש למת בן (כלעיל א,ב).
בִ 2ייָרֵׁש ִני ִמְּכ ַלל – ירושה בלעדית אֹו ַא ִחיםְ ,ו ָא ַמר ְּכֶׁשהּוא ְׁש ִכיב ְמ ַרע 'ְּפלֹו ִני ָא ִחי ִיי ָרֵׁש ִני ִמְּכ ַלל
בלא שותפות עם האמורים לירש יחדַ .א ַחי' אֹו 'ִּב ִּתי ְּפלֹו ִנית ִּתי ָרֵׁש ִני ִמְּכ ַלל ְּבנֹו ַתי' – ְּד ָב ָריו ַק ָּי ִמין,
והמוריש יכול להעדיף רק את מי שיש
ֵּבין ֶׁש ָא ַמר ַעל ֶּפה ֵּבין ֶׁש ָא ַמר ִּב ְכ ָתב. להם מעמד של יורשים ,ובלבד שאינו
בֲ 3א ָבל ִאם ָא ַמר 'ְּפלֹו ִני ְּב ִני ִייָרֵׁש ִני ְל ַבּדֹו'ִ :אם ָא ַמר ַעל ֶּפה מנשל את בנו הבכור.
– ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמין; ֲא ָבל ִאם ָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ִל ְבנֹו – ֹלא ָעָׂשהּו בָ 3א ַמר ַעל ֶּפה – הכלל הוא:
"לעולם אומדין דעת הנותן [מעריכים
את כוונת נותן המתנה] :אם היו ֶאָּלא ַאִּפ ְטרֹוּפֹוסְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (זכייה ומתנה ו,ב-ג).
הדברים מראין סוף דעתו – עושין על
ג ָא ַמר 'ְּפלֹו ִני ְּב ִני ִייַרׁש ֲח ִצי ְנ ָכ ַסי ּוׁ ְש ָאר ָּב ַני ַה ֵח ִצי' – ְּד ָבָריו פי האומד ,אף על פי שלא פירש" (זכייה
ומתנה ו,א)ְּ .ד ָב ָריו ַק ָּי ִמין – שכשהוא
ַק ָּי ִמיןֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר ַעל ַהְּבכֹור ' ִייַרׁש ַּכָּפׁשּוט' אֹו ֶׁש ָא ַמר אומר את דבריו בעל פה ,ניתן לעמוד
על כוונתו ,שהתכוון לירושה .אך ִאם 'ֹלא ִיי ַרׁש ִּפי ְׁש ַנ ִים ִעם ֶא ָחיו' – ֹלא ָא ַמר ְּכלּוםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא
ָּכ ַתבֹ ...לא ָעָׂשהּו ֶאָּלא ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס –
יּו ַכל ְל ַבֵּכר ֶאת ֶּבן ָה ֲאהּו ָבה ַעל ְּפ ֵני ֶבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ַהְּבכֹרִּ ,כי ֶאת "אומדן דעת הוא שלא נתכוון אלא
להיות אחיו נשמעין לו" (שם,ב) לתת
ַהְּבכֹר ֶּבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ַיִּכיר" (דברים כא,טז-יז) .ד ְו ִאם ָה ָיה ָּב ִריא – לו סמכות לנהל את הנכסים .בכתיבה
ֵאינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִסיף ְוֹלא ִל ְגרֹ ַעֹ ,לא ַלְּבכֹור ְוֹלא ְל ֶא ָחד ִמּ ְׁש ָאר
בשטר ,מניחים שכוונתו לפרסם את ַהּיֹו ְרִׁשין.
דבר מינוי אפטרופוס על כל נכסיו
(סמ"ע רמו,ה)ַ .אִּפ ְטרֹוּפֹוס – ממונה על נכסי אחרים (פה"מ ב"ב ג,ה).
ג ּוׁ ְש ָאר ָּב ַני ַה ֵח ִצי – שהרי אינו מבטל את דברי התורה ,שאם יש בכור ,הבכור יורש בכל מקרה את חלקו הכפול,
פלוני בנו יורש חצי מהנכסים שהיו בהתחלה ,ושאר אחיו את השאר (ע"פ הר"י מיגאש ב"ב קל,א)ֹ .לא ָא ַמר ְּכלּום – צוואתו
בטלה גם לגבי בניו הפשוטיםֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָה ָיה ְּביֹום ַה ְנ ִחילֹו ֶאת ָּב ָניו ֵאת ֲאֶׁשר ִי ְה ֶיה לֹוֹ ,לא יּו ַכל ְל ַבֵּכר [להעדיף] ֶאת
ֶּבן ָה ֲאהּו ָבה ַעל ְּפ ֵני ֶבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ַהְּבכֹרִּ .כי ֶאת ַהְּבכֹר ֶּבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ַיִּכיר [יבדיל] ָל ֶתת לֹו ִּפי ְׁש ַנ ִים ְּב ֹכל ֲאֶׁשר ִיָּמ ֵצא לֹוִּ ,כי
הּוא ֵראִׁשית ֹאנֹו לֹו ִמְׁשַּפט ַהְּבכָֹרה" .ד ָּב ִריא – שאינו שכיב מרע (להגדרתו ,ראה לעיל ד,א) ,כי דווקא לו יש דין מיוחד
שיכול לגרוע או להוסיף בירושה ,כלשון הפסוק "והיה ביום הנחילו את בניו" ,שהוא שעת מיתתו (ראב"ע על הפסוק;
רשב"ם ב"ב קלא,א).
