Page 760 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 760

‫םיטפשמ רפס‪      ‬נחלות הלכות‪      ‬פרק ו	‬                                                           ‫‪	738‬‬

‫הוא‪" :‬כל תנאי שבממון – ַק ָּים" (מכירה ְּב ָפ ָרַׁשת ְנ ָחלֹות‪ְ " :‬ו ָה ְי ָתה ִל ְב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל ְל ֻח ַּקת ִמְׁשָּפט" (במדבר‬
                                                                                                    ‫יג‪,‬ד ועוד)‪ְ .‬ל ֻח ַּקת ִמְׁשָּפט – החוקים הם‬
‫כז‪,‬יא) – לֹו ַמר ֶׁש ֻח ָּקה זֹו ֹלא ִּתְׁש ַּתֶּנה‪ְ ,‬ו ֵאין ַה ְּת ַנאי מֹו ִעיל ָּבּה‪ֵּ .‬בין‬      ‫"המצוות שאין טעמן גלוי" (מעילה ח‪,‬ח‪,)2‬‬
‫ֶׁשִּצָּוה ְוהּוא ָּבִריא ֵּבין ֶׁשִּצָּוה ְוהּוא ְׁש ִכיב ְמַרע‪ֵּ ,‬בין ַעל ֶּפה ֵּבין‬              ‫והמשפטים "הן המצוות שטעמן גלוי‪,‬‬

‫וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה"‪ .‬וכן ִּב ְכ ָתב – ֵאינֹו מֹו ִעיל‪.‬‬
                                                                                                    ‫הוא דין חלוקת הנחלות‪ :‬אף על פי‬

‫שהיא משפט‪ ,‬יש לה גם היבט של חוק‪ .‬סמכות שכיב מרע בצוואה‬

‫ב‪ְ   1‬ל ִפי ָכְך‪ָ ,‬האֹו ֵמר ' ִאיׁש ְּפלֹו ִני ְּב ִני ְּבכֹוִרי ֹלא ִיּטֹל ִּפי‬                      ‫ְׁש ִכיב ְמַרע – ראה לעיל ביאור ד‪,‬א‪.‬‬

‫ְׁש ַנ ִים'‪ִ ' ,‬איׁש ְּפלֹו ִני ְּב ִני ֹלא ִייַרׁש ִעם ֶא ָחיו' – ֹלא ָא ַמר‬                       ‫ב‪  1‬הלכות ב‪-‬ג עוסקות בדיני שכיב‬
‫ְּכלּום; ' ִאיׁש ְּפלֹו ִני ִייָרֵׁש ִני' ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ַּבת‪ ,‬אֹו ֶׁש ָא ַמר‬
                                                                                                    ‫מרע‪ :‬נישול היורשים (הלכה ב‪;)1‬‬
                                                                                                    ‫בלעדיות לאחד היורשים (הלכה ב‪;)2‬‬

‫העדפת אחד מן היורשים ונישול הבכור 'ִּב ִּתי ִּתי ָרֵׁש ִני' ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵּבן – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום‪ְ .‬ו ֵכן‬
                                                                                                    ‫(הלכה ג)‪ְּ .‬ב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ַּבת – ואין לו‬
‫ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬                                                                           ‫בן‪ ,‬והרי היא היורשת מן הדין (כלעיל א‪,‬ג)‪.‬‬

‫ב‪ֲ   2‬א ָבל ִאם ָהיּו לֹו יֹוְרִׁשין ַרִּבים‪ְּ ,‬כגֹון ָּב ִנים ַרִּבים אֹו ָּבנֹות‬                  ‫ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵּבן – והכלל הוא שאין‬
                                                                                                    ‫הבת יורשת‪ ,‬אם יש למת בן (כלעיל א‪,‬ב)‪.‬‬
‫ב‪ִ   2‬ייָרֵׁש ִני ִמְּכ ַלל – ירושה בלעדית אֹו ַא ִחים‪ְ ,‬ו ָא ַמר ְּכֶׁשהּוא ְׁש ִכיב ְמ ַרע 'ְּפלֹו ִני ָא ִחי ִיי ָרֵׁש ִני ִמְּכ ַלל‬
‫בלא שותפות עם האמורים לירש יחד‪ַ .‬א ַחי' אֹו 'ִּב ִּתי ְּפלֹו ִנית ִּתי ָרֵׁש ִני ִמְּכ ַלל ְּבנֹו ַתי' – ְּד ָב ָריו ַק ָּי ִמין‪,‬‬
                                                                                                    ‫והמוריש יכול להעדיף רק את מי שיש‬
‫ֵּבין ֶׁש ָא ַמר ַעל ֶּפה ֵּבין ֶׁש ָא ַמר ִּב ְכ ָתב‪.‬‬                                              ‫להם מעמד של יורשים‪ ,‬ובלבד שאינו‬

‫ב‪ֲ   3‬א ָבל ִאם ָא ַמר 'ְּפלֹו ִני ְּב ִני ִייָרֵׁש ִני ְל ַבּדֹו'‪ִ :‬אם ָא ַמר ַעל ֶּפה‬                            ‫מנשל את בנו הבכור‪.‬‬

‫– ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמין; ֲא ָבל ִאם ָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ִל ְבנֹו – ֹלא ָעָׂשהּו‬                ‫ב‪ָ   3‬א ַמר ַעל ֶּפה – הכלל הוא‪:‬‬

                                                                                                    ‫"לעולם אומדין דעת הנותן [מעריכים‬
‫את כוונת נותן המתנה]‪ :‬אם היו ֶאָּלא ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (זכייה ומתנה ו‪,‬ב‪-‬ג)‪.‬‬
                                                                                                    ‫הדברים מראין סוף דעתו – עושין על‬

‫ג   ָא ַמר 'ְּפלֹו ִני ְּב ִני ִייַרׁש ֲח ִצי ְנ ָכ ַסי ּוׁ ְש ָאר ָּב ַני ַה ֵח ִצי' – ְּד ָבָריו‬  ‫פי האומד‪ ,‬אף על פי שלא פירש" (זכייה‬
                                                                                                    ‫ומתנה ו‪,‬א)‪ְּ .‬ד ָב ָריו ַק ָּי ִמין – שכשהוא‬
‫ַק ָּי ִמין‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָא ַמר ַעל ַהְּבכֹור ' ִייַרׁש ַּכָּפׁשּוט' אֹו ֶׁש ָא ַמר‬                  ‫אומר את דבריו בעל פה‪ ,‬ניתן לעמוד‬

‫על כוונתו‪ ,‬שהתכוון לירושה‪ .‬אך ִאם 'ֹלא ִיי ַרׁש ִּפי ְׁש ַנ ִים ִעם ֶא ָחיו' – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא‬
                                                                                                    ‫ָּכ ַתב‪ֹ ...‬לא ָעָׂשהּו ֶאָּלא ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס –‬
‫יּו ַכל ְל ַבֵּכר ֶאת ֶּבן ָה ֲאהּו ָבה ַעל ְּפ ֵני ֶבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ַהְּבכֹר‪ִּ ,‬כי ֶאת‬           ‫"אומדן דעת הוא שלא נתכוון אלא‬
                                                                                                    ‫להיות אחיו נשמעין לו" (שם‪,‬ב) לתת‬
‫ַהְּבכֹר ֶּבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ַיִּכיר" (דברים כא‪,‬טז‪-‬יז)‪   .‬ד   ְו ִאם ָה ָיה ָּב ִריא –‬              ‫לו סמכות לנהל את הנכסים‪ .‬בכתיבה‬

‫ֵאינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִסיף ְוֹלא ִל ְגרֹ ַע‪ֹ ,‬לא ַלְּבכֹור ְוֹלא ְל ֶא ָחד ִמּ ְׁש ָאר‬
‫בשטר‪ ,‬מניחים שכוונתו לפרסם את ַהּיֹו ְרִׁשין‪.‬‬

              ‫דבר מינוי אפטרופוס על כל נכסיו‬

‫(סמ"ע רמו‪,‬ה)‪ַ .‬אִּפ ְטרֹוּפֹוס – ממונה על נכסי אחרים (פה"מ ב"ב ג‪,‬ה)‪.‬‬

‫ג  ּוׁ ְש ָאר ָּב ַני ַה ֵח ִצי – שהרי אינו מבטל את דברי התורה‪ ,‬שאם יש בכור‪ ,‬הבכור יורש בכל מקרה את חלקו הכפול‪,‬‬

‫פלוני בנו יורש חצי מהנכסים שהיו בהתחלה‪ ,‬ושאר אחיו את השאר (ע"פ הר"י מיגאש ב"ב קל‪,‬א)‪ֹ .‬לא ָא ַמר ְּכלּום – צוואתו‬

‫בטלה גם לגבי בניו הפשוטים‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ָה ָיה ְּביֹום ַה ְנ ִחילֹו ֶאת ָּב ָניו ֵאת ֲאֶׁשר ִי ְה ֶיה לֹו‪ֹ ,‬לא יּו ַכל ְל ַבֵּכר [להעדיף] ֶאת‬

‫ֶּבן ָה ֲאהּו ָבה ַעל ְּפ ֵני ֶבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ַהְּבכֹר‪ִּ .‬כי ֶאת ַהְּבכֹר ֶּבן ַהׂ ְּשנּו ָאה ַיִּכיר [יבדיל] ָל ֶתת לֹו ִּפי ְׁש ַנ ִים ְּב ֹכל ֲאֶׁשר ִיָּמ ֵצא לֹו‪ִּ ,‬כי‬

‫הּוא ֵראִׁשית ֹאנֹו לֹו ִמְׁשַּפט ַהְּבכָֹרה"‪ .‬ד  ָּב ִריא – שאינו שכיב מרע (להגדרתו‪ ,‬ראה לעיל ד‪,‬א)‪ ,‬כי דווקא לו יש דין מיוחד‬

‫שיכול לגרוע או להוסיף בירושה‪ ,‬כלשון הפסוק "והיה ביום הנחילו את בניו"‪ ,‬שהוא שעת מיתתו (ראב"ע על הפסוק;‬

                                                                                                    ‫רשב"ם ב"ב קלא‪,‬א)‪.‬‬
   755   756   757   758   759   760   761   762   763   764   765