Page 753 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 753
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ג 731
זֶׁ 1ש ִּיֵּבם – הייבום הוא המצוה שיישא ירושת יבם כבכור
אחיו של מי שמת ואין לו בנים (היבם) זִ 1מי ֶׁש ִּיֵּבם ֵאֶׁשת ָא ִחיו הּוא יֹוֵרׁש ָּכל ִנ ְכ ֵסי ָא ִחיו ַהֻּמ ְח ָז ִקין;
את אשת המתְּ .בכֹור ָקָרא אֹותֹו ַהָּכתּוב ֲא ָבל ָהְראּו ִיין ָלבֹוא ְל ַא ַחר ִמָּכאן – ֲהֵרי הּוא ָּב ֶהם ְּכ ָכל
ָה ַא ִחיןֶׁ ,ש ֲהֵרי 'ְּבכֹור' ָקָרא אֹותֹו ַהָּכתּובֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָה ָיה
– וכדין בכור ,הוא אינו נוטל את חלקו
הכפול בנכסים הראויים (כלעיל א).
ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – במשמעות נוספת המבארת ַהְּבכֹור ֲאֶׁשר ֵּת ֵלד ָיקּום ַעל ֵׁשם ָא ִחיו ַהֵּמתְ ,וֹלא ִיָּמ ֶחה ְׁשמֹו
שמצוה על גדול האחים לייבם את אשת ִמ ִּיְׂש ָר ֵאל" (שם כה,ו).
אחיוְ " :ו ָה ָיה ַהְּבכֹור [גדול האחים]
זּ 2ו ְכֵׁשם ֶׁש ֵאינֹו נֹו ֵטל ָּבָראּוי ְּכ ַבֻּמ ְח ָזקָּ ,כְך ֵאינֹו נֹו ֵטל ַּבּ ֶׁש ַבח
ֲאֶׁשר ֵּת ֵלד [שילדה אמם של אחי המת,
הוא] ָיקּום [וייבם את אשת אחיו] ַעל ֶׁשׁ ָּש ְבחּו ְנ ָכ ִסים ַא ֲחֵרי ִמי ַתת ָא ִביו ִמּ ְׁש ַעת ִמי ָתה ַעד ְׁש ַעת
ֵׁשם ָא ִחיו ַהֵּמת" (ייבום וחליצה ב,ו; פה"מ ֲח ֻל ָּקתֹו ִעם ֶא ָחיו ְּב ִנ ְכ ֵסי ָא ִביוַ .ו ֲא ִפּלּו ִהְׁשִּביחּו ְנ ָכ ִסים ַא ַחר
ֶׁש ִּיֵּבם ְו ֹק ֶדם ֶׁש ַּי ֲחֹלקּו – ֲהֵרי הּוא ַּבּ ֶׁש ַבח ְּכ ֶא ָחד ִמן ָה ַא ִחין,
יבמות ב,ח). ַאף ַעל ִּפי ֶׁשּנֹו ֵטל ִמן ְנ ָכ ִסים ֵאּלּו ְׁש ֵני ֲח ָל ִקיםֶ ,ח ְלקֹו ְו ֵח ֶלק
זָּ 2כְך ֵאינֹו נֹו ֵטל – בחלק אחיו בירושת
אביהם ,שהרי גם לשבח נכסים יש דין
"ראוי" (ראה לעיל ד)ְ .ו ֵח ֶלק ָא ִחיו – שהוא ָא ִחיו ֶׁש ִּיֵּבם ִאְׁשּתֹו ,הֹו ִאיל ּו ֵמת ָה ָאב ְּב ַח ֵּיי ֻּכָּלם.
זכאי לו מפני ֶׁש ִּיֵּבם את ִאְׁשּתֹו.
ח ְּכ ָבר ֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ְׁש ֵכ ִנים (יב,ב) ֶׁש ַהְּבכֹור נֹו ֵטל ְׁש ֵני
ח ְּכ ֶא ָחד – כיחידה אחת (ראה לעיל ב,א).
ֲח ָל ִקים ֶׁשּלֹו ְּכ ֶא ָחד ְּב ֶמ ֶצר ֶא ָחדֲ .א ָבל ַה ָּי ָבם ֶׁש ָח ַלק ִעם ֶא ָחיו ְּב ֶמ ֶצר ֶא ָחד – הגובלות בגבול אחד,
ויורש שתי קרקעות סמוכותְ .ו ֵח ֶלק
ָא ִחיו – שייבם את אשתו. ְּב ִנ ְכ ֵסי ָא ִביו – נֹו ֵטל ֶח ְלקֹו ְו ֵח ֶלק ָא ִחיו ְּבגֹוָרל; ְו ִאם ָע ָלה
ּגֹוָרלֹו ִּבְׁש ֵני ְמקֹומֹות – נֹו ֵטל ִּבְׁש ֵני ְמקֹומֹות.
ט ׁשֹו ֶמֶרת ָי ָבם – אלמנה הממתינה
לייבום (ראה לעיל ז)ַ .מ ֲא ָמר – קידושין יורשי שומרת יבם
(פה"מ יבמות ב,א; עדויות ד,ט)" .מן התורה ט ׁשֹו ֶמֶרת ָי ָבם ֶׁשֵּמ ָתה – ֲא ִפּלּו ָעָׂשה ָּבּה ֶא ָחד ִמן ָה ַא ִחים
אינו צריך לקדש ְיבמתו ,שזו אשתו
היא שהקנו לו מן השמים ,אלא יבוא ַמ ֲא ָמרִ ,מְׁשַּפ ַחת ֵּבית ָא ִבי ָה יֹוְרִׁשין ִנ ְכ ֵסי ְמלֹוג ַו ֲח ִצי ִנ ְכ ֵסי צֹאן
עליה" (ייבום וחליצה א,א); "מדברי סופרים ַּבְר ֶזלְ ,ויֹוְרֵׁשי ַהַּב ַעל יֹוְרִׁשין ְּכ ֻתָּב ָתּה ִעם ֲח ִצי ִנ ְכ ֵסי ֹצאן ַּבְר ֶזל.
ְויֹו ְרֵׁשי ַהַּב ַעל ַח ָּי ִבין ִּב ְקבּו ָר ָתּה ,הֹו ִאיל ְו ֵהם ָי ְרׁשּו ְּכ ֻתָּב ָתּה ,שלא יבוא הָיבם על יבמתו עד שיקדש
אותה בפני שני עדים ...וזה הוא הנקרא
'מאמר' .ואין המאמר קונה ביבמה קניין ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ִּב ְמקֹומֹו (אישות כב,י).
גמור [כבעילה]" (שם ב,א; ה,ג) .במקרה שלפנינו ,נכסי אשת המת "תלויים" ,מצד אחד יש לה זיקה למשפחת בעלה שמת,
ומצד שני אינה שייכת אליהם לגמרי אלא למשפחת בית אביה ,ויש להכריע כיצד לחלק את הנכסיםִ .נ ְכ ֵסי ְמלֹוגִ ...נ ְכ ֵסי
צֹאן ַּבְר ֶזל – נכסים שהאישה מכניסה עם נישואיה .הנכסים הללו נשארים בבעלותה ,אך אינה רשאית למכור אותם,
ובעלה רשאי ליהנות מן השימוש בהם ולאכול את פירותיהם (=התוצרת של הנכסים) .בגמר הנישואין ,הן בגירושין הן
במיתת הבעל ,הנכסים חוזרים לרשות האישה לפי מעמדם :אם הם 'נכסי מלוג' – הם חוזרים כפי שהם בגמר הנישואים,
והבעל אינו נהנה מעליית ערכם משעת הנישואים (רווחיהם) ,והוא פטור מלשאת בהפסד שנגרם להם ,כגון שאבדו או
שירד ערכם; ואם הם 'נכסי צאן ברזל' – הריהם חוזרים לאישה כפי שהיו בשעת הנישואים ,והבעל נהנה מן הרווחים
שלהם ואחראי להפסד שנגרם להם (אישות טז,א .וראה שם הקדמתנו) .ופירוש השמות :נכסי צאן ברזל – נכסים יציבים
כברזל ,שהבעל אחראי להשיב אותם לפי ערכם בשעה שקיבלה אותם; נכסי מלוג – נכסים שהבעל נהנה מפירותיהם
כאילו הוא קוטף (=מולג) את פירותיהם (ראה :יום טוב ג,ז; ר' תנחום; הערוך) .ואם מתה שומרת היבם :בנכסי מלוג ,שהבעל
אינו שותף בגוף הנכסים ,ורק נהנה מן הפירות ,הירושה עוברת רק ליורשי האישה; ובנכסי צאן ברזל ,שהבעל שותף
בהפסדים וברווחים ,הנכסים מתחלקים בין יורשי הבעל לבין יורשי האישהְּ .כ ֻתָּב ָתּה – שטר שכותב הבעל לאשתו
בשעת הנישואין ,ובו הוא מבטיח לה בין השאר סכום כסף אם יגרש אותה או תתאלמן .האלמנה אינה גובה את דמי
כתובתה אלא לאחר שהיא נשבעת שעדיין לא קיבלה את דמי כתובתה .ואם מתה בלא להישבע – אין ליורשיה ולא
כלום (אישות טז,יב) .לפיכך חזקת הכתובה בידי יורשי הבעל .הֹו ִאיל ְו ֵהם ָי ְרׁשּו ְּכ ֻתָּב ָתּה – שתיקנו חכמים שהבעל יורש
את כתובת אשתו תמורת חובתו לקבור אותה (שם כב,י) ,ועם מותו ,כתובתה עוברת ליורשיו.
