Page 733 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 733

‫םיטפשמ רפס‪      ‬ונטען טוען הלכות‪      ‬פרק יד ‪	711‬‬        ‫	‬

‫ו   ָט ַען ֶזה ַה ִּיְׂשְר ֵא ִלי – היהודי ישב בה‬          ‫ו   ָט ַען ֶזה ַה ִּיְׂשְר ֵא ִלי ַהָּבא ֵמ ֲח ַמת ַהּגֹוי ְו ָא ַמר 'ְּב ָפ ַני ְל ָק ָחּה‬

‫שלוש שנים‪ ,‬והוא טוען שראה שהגוי‬                            ‫ַהּגֹוי ֶׁשְּמ ָכָרּה ִלי ִמ ֶּזה ַה ִּיְׂשְר ֵא ִלי ַהְּמ ַעְר ֵער ָע ַלי' – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱא ָמן‪,‬‬
‫קנה את השדה מן הבעלים לפני שמכר‬                            ‫ְו ִיּ ָׁש ַבע ֶה ֵּסת ַעל ָּכְך; ִמּתֹוְך ֶׁש ָּיכֹול לֹו ַמר ' ֲא ִני ְל ַק ְח ִּתי ָה ִמְּמָך‪,‬‬
                                                           ‫ַו ֲהֵרי ֲא ַכ ְל ִּתי ָה ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה'‪ָ ,‬יכֹול לֹו ַמר ' ִמְּפלֹו ִני ְל ַק ְח ִּתי ָה‪,‬‬
                           ‫אותה לו‪.‬‬
                                                                                              ‫ֶׁשְּב ָפ ַני ְל ָק ָחּה ִמְּמָך'‪.‬‬
‫ז   ִה ְג ִּדיל – הביא שתי שערות אחר‬
                                                                                                                       ‫חזקה בנכסי קטן‬
‫שנעשה בן ‪ 13‬שנה ויום אחד‪ַ .‬א ָּתה‬
‫ְמ ַכְר ָּתּה ִלי – והוא יכול לטעון טענה‬                   ‫ז   ֵאין ַמ ֲח ִזי ִקין ְּב ִנ ְכ ֵסי ָק ָטן‪ֲ ,‬א ִפּלּו ִה ְג ִּדיל‪ֵּ .‬כי ַצד? ֲא ָכ ָלּה‬
‫זו רק אם לא מחה לאחר שנעשה יותר‬
‫מבן עשרים שנה‪ ,‬שהרי מכירת קרקע‬                             ‫ְּב ָפ ָניו ְּכֶׁשהּוא ָק ָטן ָׁש ָנה ַא ַחת‪ּ ,‬וְׁש ַּת ִים ַא ַחר ֶׁש ִה ְג ִּדיל‪ְ ,‬ו ָט ַען‬
‫של מי שהוא פחות מבן עשרים שנה‬                              ‫' ַא ָּתה ְמ ַכְר ָּתּה ִלי'‪ַ ' ,‬א ָּתה ְנ ַת ָּתּה ִלי' – ֵאין ֶזה ְּכלּום‪ַ ,‬עד ֶׁשּיֹא ַכל‬

         ‫אינה מכירה (ראה מכירה כט‪,‬יז)‪.‬‬                                     ‫אֹו ָתּה ָׁשלׁש ָׁש ִנים ְרצּופֹות ַא ַחר ֶׁש ִה ְג ִּדיל‪.‬‬

‫ח‪ָׁ  1‬ש ִנים ַרּבֹות – יותר משלוש שנים‪,‬‬                    ‫ח‪ִ   1‬מי ֶׁש ֶה ֱח ִזיק ְּב ִנ ְכ ֵסי ָק ָטן ָׁש ִנים ַרּבֹות‪ְ ,‬ו ָט ַען ְו ָא ַמר ' ַמְׁשּכֹו ָנה‬

‫מפני "שאדם קורא לשנים רבות 'שני‬                            ‫ֵהם ְּב ָי ִדי‪ְ ,‬ו ֵיׁש ִלי חֹוב ֲע ֵלי ֶהם ָּכְך ְו ָכְך' – הֹו ִאיל ְו ִאּלּו ָר ָצה ָא ַמר‬
‫חזקה'" (להלן טו‪,‬ז; י')‪ַ .‬מְׁשּכֹו ָנה ֵהם ְּב ָי ִדי‬       ‫' ְלקּו ִחים ֵהם ְּב ָי ִדי'‪ֶ ,‬נ ֱא ָמן‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֵאי ָנּה ֻמ ְח ֶז ֶקת ֶׁש ִהיא ְל ָא ִביו‬
‫– הקרקע היא עירבון בידי על ההלוואה‪.‬‬                         ‫ֶׁשָּל ֶזה; ַו ֲהֵרי ֶזה ּגֹו ֶבה ִמּ ְׂש ָכָרּה ַמה ּ ֶׁשָּט ַען‪ְ ,‬ו ַת ֲחזֹר ַל ְּיתֹו ִמים‪.‬‬
‫ְלקּו ִחים ֵהם ְּב ָי ִדי – קניתי אותם מאביו‬
‫של היתום‪ֶׁ .‬ש ֲהֵרי ֵאי ָנּה ֻמ ְח ֶז ֶקת ֶׁש ִהיא‬         ‫ח‪ֲ   2‬א ָבל ִאם ָי ָצא ָע ֶלי ָה קֹול ֶׁש ִהיא ֶׁשַּל ְּיתֹו ִמים – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪,‬‬
‫ְל ָא ִביו ֶׁשָּל ֶזה – וכשאינה מוחזקת‬
‫שהיא של אביו של היתום‪ ,‬המחזיק‬                              ‫ֶׁש ֲהֵרי ֵאין ַמ ֲח ִזי ִקין ְּב ִנ ְכ ֵסי ָק ָטן‪ְ ,‬ו ַת ֲחזֹר ַהּ ָׂש ֶדה ְו ָכל ַהֵּפרֹות‬
‫נאמן לטעון שהיא קנויה בידו (לעיל‬                                      ‫ֶׁש ָא ַכל ַל ְּיתֹו ִמים‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ְג ְּדלּו ְו ַי ֲעֶׂשה ִעָּמ ֶהם ִּדין‪.‬‬
‫יא‪,‬א)‪ִ .‬מּ ְׂש ָכ ָרּה – מדמי השכירות שלה‬
                                                           ‫ט   ֲא ָכ ָלּה ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה ְּב ַח ֵּיי ֲא ִבי ֶהן – ִמּתֹוְך ֶׁש ָּיכֹול לֹו ַמר‬
                      ‫או מפירותיה‪.‬‬
                                                           ‫' ְלקּו ָחה ִהיא ְּב ָי ִדי ֵמ ֲא ִבי ֶהן'‪ֶ ,‬נ ֱא ָמן לֹו ַמר 'חֹוב ֵיׁש ִלי ַעל‬
‫ח‪ָ   2‬י ָצא ָע ֶלי ָה קֹול – שבאו עדים‬                     ‫ֲא ִבי ֶהן‪ְ ,‬ו ֶא ְגֶּבה אֹותֹו ִמן ַהֵּפרֹות'‪ְ .‬וגֹו ֵבהּו ֶׁשֹּלא ִּבְׁשבּו ָעה‪,‬‬

‫והעידו בבית דין שהיו סימנים המעידים‬                                                  ‫ִמּתֹוְך ֶׁש ָּיכֹול לֹו ַמר 'ֶׁשִּלי ִהיא'‪.‬‬
‫שהשדה של היתומים‪ ,‬מפני "שכל קול‬
‫שלא הוחזק בבית דין – אינו קול" (אישות‬                                                                               ‫חזקה בנכסי הבורח‬
‫ט‪,‬כב; י')‪ֵ .‬אין ַמ ֲח ִזי ִקין ְּב ִנ ְכ ֵסי ָק ָטן – ואם‬
‫הקרקע בחזקת היתומים‪ ,‬ויש עדים על‬                           ‫י  ּבֹוֵר ַח ֶׁשָּבַרח ֵמ ֲח ַמת ַסָּכ ַנת ְנ ָפׁשֹות‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁש ָה ָיה ַהֶּמ ֶלְך‬
‫שני החזקה בחיי אביהם – "אין מוציאין‬
‫אותה מידם‪ ,‬עד שיגדילו‪ ,‬שאין מקבלין‬                         ‫ְמ ַב ֵּקׁש אֹותֹו ַל ֲה ִמיתֹו – ֵאין ַמ ֲח ִזי ִקין ִּב ְנ ָכ ָסיו‪ֲ .‬א ִפּלּו ָא ַכל‬
‫עדים שלא בפני בעל דין‪ ,‬והקטן כאילו‬                         ‫ַהַּמ ֲח ִזיק ַּכָּמה ָׁש ִנים‪ְ ,‬ו ָט ַען ֶׁשָּל ַקח – ֵאין ֲא ִכי ָלתֹו ְר ָא ָיה‪ְ ,‬ו ֵאין‬
‫אינו עומד כאן הוא חשוב [הקטן נחשב‬                          ‫אֹו ְמִרים ְל ַב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ' ָלָּמה ֹלא ִמ ִחי ָת?'‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ִמ ְת ַע ֵּסק‬
‫כמי שאינו נוכח]" (מלווה ולווה יב‪,‬ז)‪.‬‬                       ‫ְּב ַנ ְפׁשֹו‪ֲ .‬א ָבל ַהּבֹוֵר ַח ֵמ ֲח ַמת ָממֹון ֲהֵרי הּוא ְּכ ָכל ָא ָדם‪ְ ,‬ו ִאם‬
‫ְו ַי ֲעֶׂשה ִעָּמ ֶהם ִּדין – יזמין אותם לבית‬
                                                                                       ‫ֹלא ִמ ָחה – ַמ ֲח ִזי ִקין ִּב ְנ ָכ ָסיו‪.‬‬
            ‫דין ויתבע מהם את חובו‪.‬‬
                                                                                                                ‫חזקה בנכסי אשת איש‬
‫ט   ֲא ָכ ָלּה ְׁש ֵני ֲח ָז ָקה ְּב ַח ֵּיי ֲא ִבי ֶהן –‬
                                                           ‫יא   ַמ ֲח ִזי ִקין ְּב ִנ ְכ ֵסי ֵאֶׁשת ִאיׁש‪ֵּ .‬כי ַצד? ֲא ָכ ָלּה ִמ ְק ָצת ְׁש ֵני‬
        ‫ואין הקרקע בחזקת היתומים‪.‬‬
                                                           ‫ֲח ָז ָקה ְּב ַח ֵּיי ַהַּב ַעל ְוָׁשלׁש ָׁש ִנים ַא ַחר ִמי ַתת ַהַּב ַעל‪ְ ,‬ו ָט ַען‬
                                                           ‫ְו ָא ַמר ' ַא ְּת ָמ ַכְר ְּת ִלי ּו ַב ְע ִליְך' – ַמ ֲע ִמי ִדין אֹו ָתּה ְּב ָידֹו‪ִ ,‬מּתֹוְך‬
                                                           ‫ֶׁש ָּיכֹול לֹו ַמר ' ִמֵּמְך ְל ַק ְח ִּתי ָה ַא ַחר מֹות ַּב ְע ִליְך'‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֲא ָכ ָלּה‬
   728   729   730   731   732   733   734   735   736   737   738