Page 738 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 738
םיטפשמ רפס ונטען טוען הלכות פרק טו-טז 716
יאְ 2ו ֵכן ִאם ָהיּו ַאְרַּבע ַהּ ָׂשדֹות ְל ִאיׁש ֶא ָחד ֶׁש ָּק ָנה אֹו ָתן יאִ 2אם ַא ֲח ִזיר ְל ָכל ֶא ָחד ְׁש ָטרֹו –
ֵמ ַאְרָּב ָעה – ֵאין לֹו ָע ָליו ֶּדֶרְךֶׁ ,ש ֲהֵרי אֹו ֵמר לֹו ַע ָּתה ' ִאם ַא ֲח ִזיר לכל אחד מן המוכרים שמכר לי שדה
ְל ָכל ֶא ָחד ְׁש ָטרֹו – ֵאין ַא ָּתה ָיכֹול ַל ֲעבֹר ַעל ֶא ָחד ֵמ ֶהן; ַו ֲא ִני – אין אתה יכול להוציא מאחד מהם,
כי כשקניתי את שדותיהם ,קניתי את
ָק ִני ִתי ִמָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָּכל ְזכּות ֶׁש ֵּיׁש לֹו'.
זכויותיהם.
יאֲ 3א ָבל ִאם ָה ָיה ַּב ַעל ַאְרַּבע ַהּ ָׂשדֹות ַהַּמִּקיפֹות ִאיׁש ֶא ָחד,
יאֶ 3מ ֶצר – גבולִ .מ ְּת ִחָּלה ְו ַעד סֹוף
ְוהּוא ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר ֶׁשָּלּה ִמ ְּת ִחָּלה ְו ַעד סֹוף – ֲהֵרי ֶזה אֹו ֵמר
לֹו ' ִמָּכל ָמקֹום ַּדְרִּכי ָע ֶליָך'ְ ,ו ֵי ֵלְך לֹו ַּבְּק ָצָרהְּ ,ב ֵאי זֹו ָׂש ֶדה – לפני שיצא אותו אדם למדינת הים
ֶׁש ִּיְר ֶצה ַּב ַעל ַהּ ָׂשדֹותְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזהְ .ו ִאם ֶה ֱח ִזיק ְּב ֶדֶרְך ואבדה לו ,ועד הזמן הזהְ .ו ִאם ֶה ֱח ִזיק
ְו ָא ַמר 'זֹו ִהיא ַּדְרִּכי' – ֵאין ְמ ַסְּל ִקין אֹותֹו ִמֶּמָּנה ֶאָּלא ִּבְר ָא ָיה ְּב ֶדֶרְך – יש אומרים שלוש שנים ,כדין
חזקה (מ"מ) ,ויש אומרים שאפילו אם
ְּברּו ָרה. החזיק בה פחות מכן (כס"מ) .ולא נתברר
אם דין זה חל רק כשארבע השדות של
איש אחד (רד"ע) או גם כשהן של ארבעה
אנשים (י').
ּ ֶפ ֶרק ִׁש ָּׁשה ָע ָׂשר
טז
מודה שערער; החזרת פירות; האיסור לשקר
עד בשטר שבא לערער
אְ 1ראּו ֵבן ֶׁשָּמ ַכר ָׂש ֶדה ְלִׁש ְמעֹוןְ ,ו ָה ָיה ֵלִוי ֵמ ֵע ֵדי ַהּ ְׁש ָטרּ ,ו ָבא
ֵלִוי ְל ַעְר ֵער ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ְו ִל ְטעֹן ֶׁשְראּו ֵבן ָּג ַזל אֹו ָתּה ִמֶּמּנּו – ֵאין
ׁשֹו ְמ ִעין לֹוְ ,ו ֵאין ַמְׁשִּגי ִחין ַעל ְר ָאיֹות ֶׁש ָּי ִביא ַעל אֹו ָתּה ָׂש ֶדה,
ַו ֲהֵרי ִאֵּבד ָּכל ְזכּותֹוֶׁ ,שאֹו ְמִרין לֹו ' ֵהי ַאְך ָּת ִעיד ַעל ַהֶּמ ֶכר
ְו ַת ֲחזֹר ּו ְת ַעְר ֵער?'.
אְ 2ו ֵכן ִאם ֵה ִעיד ֵלִוי ִּבְׁש ָטר ֶׁשָּכתּוב ּבֹו ' ַהּ ָׂש ֶדה ַהְּפלֹו ִנית אַ 2הּ ָׂש ֶדה ִסי ָמן ְל ַא ֵחר – השדה
ֶׁשִּלְראּו ֵבן ִמַּצד ִמ ְזָרח' אֹו ' ַמ ֲעָרב' – הֹו ִאיל ְו ָעָׂשה ַהּ ָׂש ֶדה ששימשה כסימן צוינה כשייכת לראובן.
ִסי ָמן ְל ַא ֵחרְ ,ו ֵה ִעיד ַּבׁ ְּש ָטרִ ,אֵּבד ֶאת ְזכּותֹו ְו ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר
ּו ְל ַעְר ֵערֶׁ ,שאֹו ְמִרין לֹו ' ֵהי ַאְך ָּת ִעיד ִּבְׁש ָטר ֶזה ֶׁשָּכתּוב ּבֹו בֶׁ 2שִּק ֵּים ַהּ ְׁש ָטר – שעסק בהוכחה
ֶׁש ַהּ ָׂש ֶדה ַהּזֹאת ִמַּצד ְּפלֹו ִני ְו ַת ֲחזֹר ּו ְת ַעְר ֵער ָע ֶלי ָה?'. שחתימות העדים על השטר אינן
מזויפות (עדות פרק ו)ְ .ק ָראּוהּו ֻּכּלֹו
בָ 1ט ַען ָה ֵעד ְו ָא ַמר ' ֶּת ֶלם ֶא ָחד הּוא ֶׁש ָעִׂשי ִתי ִסי ָמן ְוֹלא ָּכל ְו ִד ְק ְּדקּו ּבֹו – ש"אין העדים חותמין
על השטר אלא אם כן יודעין לקרות
ַהּ ָׂש ֶדהְ ,ואֹותֹו ַה ֶּת ֶלם ַה ָּסמּוְך ַלֶּמ ֶצר ִּב ְל ַבד הּוא ֶׁשִּלְראּו ֵבן' –
ֲהֵרי זֹו ַט ֲע ָנה ַהִּנְׁש ַמ ַעתְ ,ו ֵיׁש לֹו ְל ַעְר ֵער ַעל ָּכל ַהּ ָׂש ֶדה חּוץ ולחתום" (מלווה ולווה כד,ה).
ֵמאֹותֹו ַה ֶּת ֶלם.
בֵ 2אין ָּכל ַה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים ֶאָּלא ְּב ֶא ָחד ֵמ ֵע ֵדי ַהּ ְׁש ָטר ֶׁשָּבא
ְל ַעְר ֵערֲ .א ָבל ַה ַּד ָּין ֶׁשִּק ֵּים ַהּ ְׁש ָטר – ֵיׁש לֹו ְל ַעְר ֵערִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָּיכֹול
ִל ְט ֹען ְולֹו ַמר 'ֹלא ָי ַד ְע ִּתי ֶמה ָה ָיה ָּכתּוב ַּבּ ְׁש ָטר'ִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵּיׁש
ַל ַּד ָּי ִנין ְל ַק ֵּים ֶאת ַהּ ְׁש ָטר ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ְקָראּוהּוֲ .א ָבל ָה ֵע ִדים
– ֵאין חֹו ְת ִמין ַעל ַהּ ְׁש ָטר ֶאָּלא ִאם ֵּכן ְקָראּוהּו ֻּכּלֹו ְו ִד ְק ְּדקּו ּבֹו.
